מנחת פתים חושן משפט רעא

דאם הסופר כותב בחנם הגט כשר דיכול לומר הריני כאלו התקבלתי השכר וע' בב"מ שם א"כ מה איכפת לן במה שהלוקח כותב הא אינו, נוטל שכר ע"ז וצ"ל דשאני סופר שכותב בחנם דנעשה שלוחו של המקנה אבל הלוקח כותב לעצמו ואינו נעשה שלוחו של המוכר ונהי דכותב בחנם אכתי אית לי' בהאי שטרא שכר כתיבה שהיו צריכים ליתן לכך אינו מועיל וא"כ אם נימא דשכר הסופר אקנו לי' רבנן למוכר א"כ מאי קושי' מזקן הא שכר הכתיבה אקנו לי' רבנן למוכר ול"ד לטבלא דבעינן הקנאה דידה דגוף הנייר לא אקנו לי' רבנן רק שכר הסופר כמבואר בר"ן שם ומוכח מזה דבמכר אף שכר הסופר לא אקנו לי' רבנן ומזה יש לתמוה נמי על נה"מ שכתב דבמכר לא בעינן כלל שהמוכר יכתוב רק שהנייר יהיה משל מוכר דהא בהאי דזקן ע"כ עיקר הקושיא מהכתיבה ומוכח דהמוכר צריך לכתוב וכ"כ רש"י שם בגיטין דהא המקנה צריך לכתוב השטר יעו"ש:

סי' קצ"ב סעי' ב' לך חזק וקני נראה דקני לאו דוקא ובחזק גרידא סגי וכ"כ לקמן סי' ר"א סוף סעי' א' וע' בדו"פ שם:

סעי' ז' ואם שביל של כרמים מכר לו ע' נה"מ ס"ק ו' בסופו דהא דשביל של כרמים נקנה בהילוך מיירי שלא מכר לו רק להילוך ואין לו קנין הגוף לחפור ולזרוע וע' בשט"מ ב"ב שם בשם עליות דר"י מבואר להיפוך דשביל של כרמים נקנה לו גם לחפור ולזרוע אבל בדברי הרא"מ שבשט"מ שם מבואר כנה"מ וע' במ"ל פ"א ממכירה הביא בעיא דירושלמי בכורים במוכר שביל לחבירו אם קנה רק הדרוסה או עד התהום יעו"ש:

סעי' ט"ז בהג"ה ואף במקום שנהגו לכתוב שטר וצ"ע באם לא היה מדובר שיכתוב לו שטר ואח"כ אין המוכר רוצה לכתוב לו שטר וע' לקמן סי' רמ"ג סעי' ח' דהלוקח יכול לחזור בו ולומר לא קניתי אלא ע"י שיכתבו לי את השטר ושם בקנין חזקה מיירי כמבואר בנימו"י ב"ב שם אבל שם היה מדובר מכתיבת השטר ושו"ר בתשו' הרא"ש סוף כלל כ"ז כתב להדיא דהא דלוקח יכול לחזור בו כנ"ל היא גם אם לא היה שום מדובר מכתיבת שטר כי סתם קונה אדעתא שיכתבו לו שטר שיהיה בידו לראיה יעו"ש ולפי"ז נראה דלדעת יש מי שאומר סי' רמ"ג ס"ט דבאומר ללוקח בעצמו מחויב לכתוב לו שטר היינו אפילו לא אמר לו כלל שיכתוב לו שטר כיון דזכה הלוקח בשדה מחויב מוכר לכתוב לו את השטר:

סי' קצ"ג סעי' א' ע' נה"מ בחדושים ס"ק ג' בשם הש"ך וצ"ע דהמעיין בש"ך יראה דלדינא דעתו דלכל דבר הוי כקרקע לבד לגבי בע"ח לא הוי כקרקע וע' בנה"מ ר"ס צ"ה:

שם כל המחובר לקרקע. ונראה לי דסגי בכסף לחוד ול"ב שטר בזה דלא עדיף משכירות קרקע דכיון דלימים קצובים סמכו דעתי' כמבואר לקמן סי' קצ"ה וע' סמ"ע שם ובשו"ת בי"ש סי' ע"ב כתב בפשיטות דבעינן נמי שטר כמו במוכר קרקע ודבריו תמוהים ומ"ש מדברי הסמ"ע כאן ס"ק א' אין שום רמז ראי' לזה ודברי נה"מ ס"ק א' בחדושים יש לומר דמ"ש בנתן דמי כולם היינו שהיה חייב המוכר ללוקח דמים וכעין שכ' תוס' קידושין כ"ז בשם הר"ש מאיברא. ונראה דבשכירות קרקע אף במקום שנוהגין לכתוב שטר קנה בכסף לחוד ואף דכ' סמ"ע סי' קצ"ה ס"ק כ' הטעם משום דאין דרך לכתוב שטר על שכירות הא בב"י כתב שם הטעם דשכירות סמ"ד משמע דבשכירות אינו תלוי כלל במנהג רק בכל גווני קנה זולת אם המנהג היא שלא יתקיים השכירות רק ע"י השטר לא קנה כעין שכ' בתשו' רדב"ז ח"א סי' שכ"ג לענין ק"ס והובא בפ"ת ר"ס ק"ץ ויש לזה יסוד מטעם סטימותא דסטימותא מועיל גם לבטל הקנין כמ"ש הבית מאיר אה"ע סי' נ' לענין תנאים שלא נכתב בהם קנין וכ"ה בר"ש פ"ק דב"מ סי' ל"ח. ובקנין מטלטלין כראה פשוט דאף במקום שנהגו לכתוב שטר כגון שטרי שלוס-צעטיל כיון שהיה כסף ותק"כ וכדומה קכה אף בלי שטר וכדאמרינן בעלמא דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו ולא אשכחן ד"ז דלא סמכי' דעתי' רק בשטרא כ"א לענין קרקע וע' ט"ז וב"ש אה"ע סי' כ' גבי כתיבת ראשי פרקים במקום שנוהגין לכתוב תנאים דיכולין לחזור משמע דסברי דכל דבר דמי לקרקע ויש לחלק. ובתשו' בי"ש אחרון השיג על הט"ז הנ"ל והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ:

סי' קצ"ד סעי' א' בהג"ה מיהו שכירות מן העכו"ם קונה בכסף ע' עירובין ס"ב ובתוס' שם ד"ה מוהרקי וריטב"א שם מוכח דשכירות מן העכו"ם בעי שטר ונהי דאנן קיי"ל שם כמ"ד שכירות רעועה היינו לענין שבת דהקילו אבל עכ"פ מוכח דשכירות מן העכו"ם בכל דוכתי בעי שטר וצע"ג:

סעי' ב' בא ישראל אחר והחזיק לפי דברי הנה"מ ס"ק ב' היה נראה דהאי דינא מיירי במקום שאין דרכן לכתוב שטר אבל במקום שדרך לכתוב שטר א"כ גם העכו"ם המוכר יכול לחזור בו ולא נסתלק עדיין מהשדה ולא הוי הפקר אבל מסתימת הפוסקים לא משמע כן וצ"ע:

שם בהג"ה אבל אם החזיק הא' קודם שנתן המעות זכה לכ"ע. וצ"ע דמה מועיל החזקה כיון דלא נסתלק העכו"ם עדיין והמעיין במרדכי סי' תקי"ג יבין דהוא סובר דישראל מעכו"ם קונה בחזקה וכסף כמו בשטר וכסף כהסמ"ע לעיל ס"ק א' א"כ שפיר כתב דיחזיק בו בתורת קנין חזקה מעכו"ם אף דלא איסתליק אבל לשיטת רמ"א וב"י וט"ז וכל אחרונים דישראל מעכו"ם אינו קונה בחזקה א"כ מה יועיל מה שהחזיק קודם שנתן הכסף וצע"ג על רמ"א בזה:

סי' קצ"ה סעי' ב' ע' סמ"ע ס"ק ה' דאם לא כתב במנא דכשר וכו' אין מוציאין ממון בשטר זה ובאמת שהב"י בבד"ה השיג ע"ז ובשט"מ ב"מ מ"ז בשם ריטב"א כתב כהבד"ה וע' לעיל סי' קכ"ט סעי' י"ח:

סעי' ד' בשאר דרכי הקני' ע' בש"ך ס"ק ט' וצ"ע בקנין אגב אם יכול לחזור מהמטלטלין כ"ז שעסוקין באותו ענין כיון דלא נעשה הקנין במטלטלין גופייהו ובגמ' ב"ב ע"ז ע"ב וברשב"ם שם מבואר דאגב דמי ממש למשיכה יעו"ש א"כ אינו יכול לחזור בו רק תוכ"ד:

שם אחכ"ד אבל תוכ"ד יכול לחזור בו אף כשמשך החפץ וע' באב"מ לאה"ע סי' כ"ז וע' במח"א ה' זכי' מהפקר כתב דמוחל חוב לחבירו אינו יכול לחזור בו אף תוכ"ד ואני מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב סי' תל"ה מבואר דגם במחילה יכול לחזור בו תוכ"ד ובשיעור תוכ"ד ע' ש"ך סי' רנ"ה דהיינו ב' תיבות וע' מג"א ומחה"ש סי' ר"ו וע' חת"ס אה"ע סי' פ' הביא שיטות שהיא כשיעור ה' תיבות יעו"ש:

סעי' ט' בהג"ה סגי לי' בכסף. ונראה דה"ה שטר לחוד מועיל בשכירות כיון דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף כמו לענין חזקה לעיל סי' קצ"ב סעי' י"ג וע' שם בדו"פ ושו"ר בתשו' בי"ש או"ח סי' ע"ג האריך להוכיח מלשון הרמב"ם דשכירות קונה בשטר לחוד ותמהני עליו שלא העיר מהדין דסי' קצ"ב הנ"ל ומ"ש שם דגם השכיר לגוי מועיל שטר לחוד באמת שכן נראה מדברי הסמ"ע סי' קצ"ד סס"ק ד' אבל מתוס' ב"ב נ"ד מבואר דל"מ שטר בגוי כלל אבל דעת הרמב"ם דמועיל שטר בגוי כמ"ש בס' מנ"ח מ"ע מ"ב ועמ"ש לקמן סי' קצ"ו:

סי' קצ"ו סעי' א' או בשטר ע' נה"מ בחדושים דבלוקח מעכו"ם אין שטר מועיל צ"ע דביו"ד סי' רס"ז סעי' כ"ג מבואר להיפוך וע' במקנה קידושין כ"ב ובכ"מ פ"ב מה' עבדים ה"א מוכח דגוי שמוכר א"ע וקנה בשטר דהיינו שהוא כותב אני מכור לך ועמ"ש לעיל סי' קצ"ה: