מנחת פתים חושן משפט רסח

בד"ה לא אמר כלום דאפילו אמרינן המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו כיון דייהבי' לי' קניא ממ"נ אי קניא קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו הא יהבי' ניהלי' במתנה ואי לא קנא קמא משום דלא הי' מתכוין לזכות הוי לי' הפקר עד דמטא לידא דהאי וקניא האי במאי דעקרא מידא דקמא לשם קני' יעו"ש הרי להדיא דפשיטא לי' לרש"י ז"ל דבנותן סתם לשם מתנה היא א"כ מאי דוחקי' דרש"י ז"ל בגמ' שם לפרש דכשנתנה לו אינו יכול לומר זכיתי בה תחלה משום דגלי אדעתי' דאדעתא דהאי אגבהה תיפוק לי' דהא נתנה לו. ובחדושי לב"מ כתבתי לישב דברי רש"י ז"ל דלכאורה יש להבין במ"ש רש"י במשנה דקניי' ממ"נ אי קניי' קמא הא יהבי' לי' ואי לא קניי' קמא זכה מן ההפקר דהא כיון דהמקבל מכוין לזכות מן ההפקר ודלמא קניי' קמא והו"ל מתנה והוא אינו מכוין לזכות רק מהפקר אבל זה לק"מ דזה דמי לעודר בנכסי הגר וקסבר גר אחר הן דקנה כיון דעכ"פ מתכוין לשם קני' כדאי' ביבמות נ"ב וכ"ז ניחא למאן דסובר המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו א"כ ע"כ מוכרח המקבל לכוין לשם קני' וכיון דהוא מכוין מיהת לשם קני' בעולם שפיר קני' בין אם היא הפקר או מתנה והיינו דכ' רש"י במשנה וקנייא האי במאי דעקרא מידא דקמא לשם קניי'. אבל בגמ' שם דקאי למ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו א"כ אין המקבל מכוין כלל לשם קני' דהא הוא סובר דמעיקרא אגבהה השליח למענו וא"כ אם באמת לא עשה כן השליח אף שנתן לו מה מועיל הא לא כיון המקבל לשם קני' והו"ל כעודר בנכסי הגר וקסבר שלו הן דלא קנה וכדאיתא ביבמות נ"ב שם ולכך מוכרח רש"י לפרש דמדנתנה לו גלי אדעתא דלהמשלח אגבהה מתחלה וזה נכון:

ואשוב לעיקר הנידון הנ"ל הדבר פשוט מכמה טעמים כמ"ש כ"ת דזכה השלישי בחלקו דאפילו אם לא נשתעבד הבאדענ-קרעדיט של השלישי להאפערט החדש מכ"מ הא קיי"ל כהר"ן בהג"ה סעי' ב' דבשלח לקנות דבר ידוע אף שקנה במעותיו המקח של משלח ואינו נאמן לומר שחזר בו ומה שכתבו האפערט ע"ש שניהם אין הוכחה שחזרו כמ"ש לעיל וטענת משטה שטענו השותפים להר"ן דקיי"ל כותי' ודאי אינו יכול לטעון משטה ואפילו לרשב"א שהובא בנה"מ ס"ק ו' אודות בעלי חניות שמקבלים לשותף מחמת שיראים שלא יפסיד המקח דיוכלו לטעון משטה מכ"מ היינו כשעשו שותפות בדיבור בעלמא אבל בנ"ד שעשו ת"כ גם קיבלו מאתו באדענ-קרעדיט ודאי לא השטו בו ולדעת הב"ח שבש"ך דבעינן מעמד גמור ה"נ בנ"ד היה מעמד גמור ביניהם לשכור העסק לשלשתן וגם מלבד כל הנ"ל הא לאחר שבא הקיום מלבוב עשו ת"כ וגם כתב מחדש המועיל בנימוסיהם א"כ אף אם לא היה שום דבר ביניהם מקודם זה גופא מועיל דהוי מכר גמור בכסף ושטר דמועיל גם באראנדעס מטעם סטימותא ואף אם נימא דבטרם שכתבו הקאנטראקט עדיין לא נקנה להם המקח ואין מכירתם כלום מכ"מ יש לומר דאח"כ כשקבלו הקאנטראקט היה בדעתם לזכות בשביל שלשתן דהא בשעת כתיבת קאנטראקט שוב אין אנו רואין שום שינוי מהם שחזרו בם דהא ככה היה המדובר שהקאנטראקט יהיה על שם שניהם והשלישי הוא ג"כ שותף והמה יתנו לו שטר מכר לחלקו וגם הא השטר נכתב בלשון חיוב שמחויבים ליתן לו קאנטראקט וחיוב מועיל אף בדשאב"ר ומה שטענו שעשו הכל מחמת יראה אינו טענה דדברים שבלב אינם דברים כמ"ש סמ"ע סוף סימן קפ"ה. ע"כ תשובתי:

סעי' ו' בהג"ה הכל של שליח ע' בר"ן כתב ד"ז על דבר שיש לו קצבה וכ"כ בנה"מ בחדושים ומשמע דבדבר שאין לו קצבה אף שהמוכר אומר בפירוש שנותן כך וכך בעד המקח והמותר לשליח שייך הכל למשלח וכ"כ מלשון תוס' כתובות צ"ח ד"ה כאן דבדבר שאל"ק אמרינן דהכל נתן בשביל המקח ומכ"מ לדינא צ"ע באומר בפירוש שנתן לשליח וע' בטור סעי' ח' ובפרישה יש להוכיח קצת מדבריו דגם בדבר שאל"ק אם נותן בפירוש לשליח זכה השליח וצ"ע:

סי' קפ"ד סעי' ב' בשם לוי. ואם לוי עומד ומערער שהשדה שלו כיון ששטר נכתב על שמו ע' בזה בתומים סי' ס' ונה"מ שם ס"ק י"ט וע' בטור אה"ע סו"ס פ"ה ודו"פ שם וע' בתשו' סי' תתקנ"ד שהובא בב"י אה"ע סי' צ"ו:

סי' קפ"ה סעי' א' ע' ש"ך ס"ק א' דלענין ממון כמי בעינן חזרה שליחות ובנה"מ חולק עליו וע' מח"א ה' שלוחין סי' ד' הביא בשם הרא"ה דלענין ממון לא בעינן חזרה שליחות יעו"ש וכ"מ בריטב"א גיטין ס"ג בשם רבינו ומדברי נה"מ מוכח דפשיטא לי' דבשטר שיחרור טלי מע"ג קרקע כשר ול"ד לגט אבל בריטב"א קדושין כ"ג כתב דפסול והובא באב"מ סי' קל"ט ס"ק י"ב:

סעי' ב' אין שליח יכול לקנות ע' ש"ך שרמז למהרי"ט סי' צ"ג ושם איתא בממנה שני מורשים אף שאין אחד יכול למכור בלעדי חבירו מכ"מ כשהסכימו שניהם על המכירה ולקחו א' מן המורשים קנה יעו"ש טעמו וכ"כ עוד בסי' קכ"ז:

סעי' ד' אמר בעה"ב לסרסור כו' ע' כה"מ דאם רוצה המוכר יכול לחזור בו מן השליחות וכ"ה להדיא בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' ר"י וכתב שם הטעם דהו"ל כנתן בגד לארוג דיכול בעה"ב לחזור בו יעו"ש ומוכח דדעתו ז"ל דהא דבעה"ב יכול לחזור בו נגד הקבלן היינו אפילו משך כבר הקבלן הסחורה וזה דלא כדעת ריטב"א הובא בנה"מ לקמן סי' של"ג דבמשך החפץ אין בעה"ב יכול לחזור בו ושו"ר בתשו' בית שלמה חו"מ סי' ס"ג שהרגיש בזה וכתב דבסרסרות כ"ע מודים דיכול לחזור בו דהסרסור מוכרח להיות שלוחו של המוכר למכור ובע"כ אינו נעשה שלוחו ומה"ט אף בהתחיל כבר במלאכה יכול לחזור בו. וע' בס' ד"ג כלל פ"ב סעי' י' בשם הגאון מהר"ב אבד"ק סיגעט ועפימ"ש צ"ע לדינא וע' לקונן סעי' ו' בהג"ה:

סעי' ו' בהג"ה וי"א דוקא שלא אמר לו כלום ע' סמ"ע ס"ק ט"ז ולי"א אפילו מכר שוה מאה בנ' אינו יכול לחזור. פירוש דלדעת הד"מ היא כן לדעת י"א וע"ז פליג דעה ראשונה אבל הסמ"ע בעצמו לא ס"ל כן רק כהב"י שהביא בס"ק י"ז דגם לי"א היינו כשמכרו בפחות מעט או ביתר מעט ובזה גם דעה ראשונה מודה:

סעי' י' השדכן הוי כמו סרסור. נשאלתי מק"ק ראזוואדאב בשדכן א' שהציע שידוך לפני אברך א' שהתפשר עם אשתו לגרשה ואח"כ גירש האברך הנ"ל אשתו ואחר הגירושין נכנס שדכן אחר בדבר וגמר השידוך הנ"ל שהוצע לפניו בטרם שגירש את אשתו ונסתפקו אם יש להראשון דין מתחיל מאחר שעדיין לא גירש אז את אשתו והשבתי כי יש לו דין מתחיל כיון שדבריו עשו פרי ונכנס הדבר באזני האברך והאשה אשר דיבר לו הן אמת שראיתי בשו"ת מהרא"ל צינץ סי' ל"ז שנשאל בא' שדיבר נכבדות ולא נגמר ועשה א' מהצדדים שידוך אחר ואח"כ בא שדכן אחר ונתן עצה לנתק מוסרות הקשר ונגמר ע"י השידוך שהציע הראשון מקודם והשיב שאין מגיע להראשון דבר וראי' מחו"מ סי' רל"ה בגר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ושמעו שעדיין לא מת והחזירו ואח"כ נודע ששמועה הראשונה היה אמת דהראשונים לא קנו והטעם מבואר בגמ' ב"ב קמ"ב דרפוי מרפיא בידו הרי דפקעה חזקתן ע"י השמועה ששמעו באמצע אף שהיה שקר משום דאסחו דעתייהו מכ"ש הכא שעדיין לא זכה ולא נגמר שום דבר מיד שנעשה ההתקשרות פקע זכותו יעו"ש ועפ"י דמיונו להאי דב"ב הנ"ל היה מקום לומר גם בנידון שאלתינו דהתחלה שהתחיל בעת שהאברך לא גירש אשתו עדיין לא מיקרי התחלה כלל לפי פירוש רשב"ם שם בהאי דרפוי מרפיא משום