מנחת פתים חושן משפט רסו

לקנות לעצמו ע' לעיל סי' קפ"א בט"ז וקצה"ח שם ואולי סגי בקב"ח דהו"ל טענת ספק וע' בזל"א ח"ג אות ש' ואף לדעת הש"ך בשם הב"ח דהכא מיירי בלא עשה מעמד גמור אפ"ה נראה דצריך לקבל בחרם דהא גם בכה"ג אין המשלח יכול לחזור והוא כופהו למשלח שיקבל המקח כשאומר שקנה בשבילו וא"כ כשאומר שקנה לעצמו אי אפשר לפוטרו בלי קב"ח ועמ"ש לעיל סי' קפ"ב סעי' א'. וע' בב"י בשם העיטור שכתב דאע"ג דיכול לחזור בו מכ"מ מודעינין לי' עונשא דעבר אדאורייתא דכתיב הין צדק ואיפת צדק יהיו לך יעו"ש ותמהני על רמ"א בהג"ה שהשמיטו וע' בתיו"ט סוף מס' שבועות שכתב דדרשת חז"ל מקרא דהין צדק שיהיה הן שלך צדק היא אסמכתא יעו"ש ומדברי העיטור הנ"ל משמע דדרשה גמורה היא מדאורייתא:

ואעתיק פה מ"ש בתשובה להרב מו"ה יחיאל פעפיר כי' מאוזיראן. ע"ד דו"ד שבא לפניו בשני שותפים החזיקו אראנדע מהאראר ובטרם כלות זמן השכירות נשתתפו השנים הנ"ל עם עוד שותף אחר שישכירו העסק הנ"ל בשותפות ועשו ת"כ וגם השלישי הנ"ל נתן עבור חלקו לתת קאפציא באדאן קרעדיט ע"ס מאה ר"כ ונסעו כולם ללבוב ועשו האפערט ע"ש שלשתן ונתנו הקאפציא וכבואם לביתם ונודע להם כי האפערט הנ"ל לא יצלח ובהכרח להוסיף נסע אחד מהשותפים הראשונים בידיעת שלשתן ללבוב להוסיף על האפערט הקדום ושם הוסיף אך האפערט החדש עשה רק ע"ש ב' השותפים הישנים ואח"ז כגמר להם העסק מלבוב על האפערט החדש ואז נתנו המה כתב בלשוניהם להשלישי שיש לו ג"כ חלק שליש ואחר שנכתבו קאנטראקט מחויבים המה ליתן לו שטר מצדם על חלק שליש שלו אחר שיתן כל העולה לחלקו בהשכרת עסק החדש וגם בחובות אשר יש להישנים ועשו אז ת"כ מחדש ונתן להם אז עוד באדען קרעדיט ע"ס מאה כסף וגם על הוצאות הקאנטראקט שלהם נתן הוא חלק וכעת אחר כתיבת הקאנטראקט עברו כמה ימים ותובע השלישי מהם שנתנו לו שטר לחלקו והמה טוענים כי מעיקר הדבר להשטות בו כיוונו מיראתם שלא ישכור הוא לבדו העסק ומעולם לא היה בדעתם שיהיה גם הוא שותף כאשר באמת האפערט החדש עשו על שמם לבד ומה שעשו עמו אח"כ ת"כ מחדש ונתנו לו כתב הכל היה מחמת יראה לבל יקלקל להם בלבוב אלה תורף טענותיהם, ומעכ"ת דן שהדין עם השלישי אע"ג דהאפערט השני כתבו על שמם וכפי הנראה שחזרו בהם אז והו"ל כשליח שחזר בין מתן מעות למשיכה ואומר שלעצמו קנה דקנה לעצמו כמבואר סי' קפ"ג ס"ד הא כתב בסמ"ע שם דבעינן יחד לו מעות אחרים וכאן לא יחדו לו מעות אחרים תמורת הבאדענקרעדיט שלו וגם ל"ש כאן יחד לו מעות אחרים כי ידוע שהבאדענקרעדיט יש לו נומערין אשר במספר יצאו אשר בנומר זה יוכל להרויח אם יעלה בגורא כמה אלפים ואין רוצה באחרים ודוקא במעות שייך יחד לו אחרים דאין הבדל בין מטבע למטבע. אמנם יש לדון בזה דכיון שהאפערט הא' והקאפציא היה ע"ש שלשתן ואח"כ כשנתנו האפערט מחדש עם הוספה על שם שני הראשונים בלעדי השלישי וע"ז נגמר להם המקח א"כ אין חלק הקאפציא של השלישי משועבד כלל לזה ויוכל לתבוע את חלקו בהקאפציא בחזרה ומעולם לא סמכה דעת אדוני המדינה על חלק הקאפציא של השלישי רק על חלקם של הראשונים וא"כ לא קנו במעותיו כלל ול"ד לסי' קפ"ג ס"ד הנ"ל. ואם אולי היו הדבר שגם בפעם הראשון אף שהאפערט הי' ע"ש שלשתן הקאפציא הי' ע"ש אחד מהשותפים הראשונים ובכה"ג גם להאפערט החדש הי' משועבד כל הקאפציא הנ"ל ובזה הדבר פשוט כמ"ש מע"כ דבזה אינו מועיל ייחד לו מעות אחרים והדין עם השלישי. ובגוף דברי הסמ"ע הנ"ל שכ' דבעינן ייחד לו מעות אחרים תחתיהן דאל"כ שליח שקנה לעצמו במעות המשלח המקח היא של המשלח כמבואר סעי' ג'. לכאורה כראה דלשיטת הי"א בהג"ה שם דאם יש עדים שחזר משליחותו המקח היא של השליח לשיטתם גם בהך דסעי' ד' שחזר השליח בין מתן דמים למשיכה מועיל אף שלא ייחד אחרים תחתיהן. אבל לאחר העיון נראה דגם להסוברים בסעי' ג' דקנה השליח הכא כשחזר בין מתן מעות למשיכה מודים דהא כבר ביאר הנה"מ ס"ק ד' טעם הסוברים דאם חזר בו בפני עדים קנה השליח היינו דכיון דחזר בו ויעשה גזלן על המעות וקנאו להתחייב באונסין מיקרי הוא בעל המעות ודעת המוכר להקנות לבעה"מ יעו"ש והא תינח כשחזר בו כשהמעות ת"י וכיון שמכוין לגוזלם ממילא קנאם שיהי' שלו בתורת גזילה עכ"פ אבל בחזר בו בין מתן דמים למשיכה כיון דהמעות כבר ביד המוכר אף אם הוא מכוין כעת לגזול המעות אינו מועיל דהא גזילה ג"כ בעי קנין משיכה כמבואר בכ"ד ובע"א ע"א ע"ב ואס"ד משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג יעו"ש וכיון שהמעות ת"י המוכר אף כשמכוין לגוזלו לא קנה להמעות כלל אף בתורת גזילה ובהיות כן גם על גוף דברי הסמ"ע שכ' דאם יחד לו מעות אחרים תחתיהן מועיל תמהני טובא דמה מועיל ייחד לו אחרים תחתיהן אכתי המעות של הקונה שנתן להמוכר אי אפשר להשליח לקנות ע"י שייחד לו אחרים תחתיהן ואכתי הו"ל בעל המעות המשלח והאיך קונה השליח. ומצאתי בב"ח שכתב באמת בדעת הרמ"ה דאינו מועיל כשחוזר השליח בין מתן דמים למשיכה רק כשלוקח מיד המוכר הדמים ונותן דמים שלו יעו"ש:

אמנם בנידון דידן נראה לענ"ד דאף בגוונא שהקאפציא נתנו מאז ע"ש שלשתן ואח"כ כשעשו השנים האפערט מחדש עם הוספה אין חלק השלישי נשתעבד כלל אפ"ה נראה דגם השלישי זכה בחלקו וטעמא דידי דהא בסי' קפ"ג סעי' ב' קיי"ל כהר"ן דאם שלח שלוחו לקנות לו סחורה ידוע אף שקנה במעותיו המקח היא של המשלח ואינו נאמן לומר דלעצמו קנה לעשות עצמו רמאי יעו"ש וטעם הדבר היא משום דחזקה שליח עושה שליחותו וע' במקנה בקו"א לה' קדושין סי' ל"ז שהעיר דהא לקולא לא אזלינן בתר חזקה דשליח עושה שליחותו יעו"ש ולענ"ד דהא דלא אזלינן בתר חזקה היינו כשאין אנו יודעין אם השליח עשה מה שהבטיח או לא בזה לא סמכינן להקל על חזקה זו דדלמא טריחא לי' לשליח ולא יעשה מה שהבטיח אבל כשכבר אנו רואין שעשה השליח שליחותו רק דהשליח אומר שכיון לעצמו ולא למען המשלח בזה ודאי אמרינן מכח חזקה דשליח עושה שליחותו שבודאי קיים שליחותו ולא שינה מהבטחתו לעשות לצורך עצמו כיון דהשליחות כבר עשוי לפנינו א"כ כיון דחזקה אלימתא היא דודאי עשה בשביל בעל המשלח א"כ גם בנ"ד כיון דגם בפעם השני שנסע האחד להוסיף על האפערט הי' הדבר בידיעת שלשתן א"כ הוא נעשה שלוחו של השלישי ובודאי הי' דעתו בנתינת האפערט גם לצרכו דחזקה שליח עושה שליחותו ומה שלקח האפערט על שם שניהם אין בזה הוכחה שחזר מגוף השליחות דיתכן כיון דשותפין לא קפדי אהדדי לקח האפערט ע"ש שניהם הקודמים וגם כדי שיהיו בטוחים שיתן להם השלישי השליש בחובות אבל מעולם לא היו בדעתו לקנות רק לעצמם ולהיות רמאי והא כתב התב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג דבכ"מ דאמרו חז"ל חזקה אנו מחויבין לתרץ החזקה אף בדוחק ומביא ראי' מב"מ כו' יעוש"ה וא"כ ה"נ כיון דחזקה שליח עושה שליחותו ואין אדם משים עצמו רשע אמרינן דבאמת לא הי' בדעתו לצורך השנים לבד רק שהקאנטראקט הי' ע"ש שניהם כדי שיהיו בטוחים שיתן שליש בהחובות וע' בר"ן