מנחת פתים חושן משפט רסד

מפורש סוף פ' קרח עה"כ דלא תשאו עליו חטא ת"ל אין לי אלא בן לוי שנטל רשות מבן לוי מנין ת"ל ולא תשאו עליו חטא ע"כ הרי להדיא דקרא דלא תשאו עליו חטא דילפינן מיני' דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה אף בשליחות מיירי ומוכח דבשליח לדבר עבירה המעשה קיים ולא נתבטל השליחות ודלא כהנוב"י הנ"ל:

שם בהג"ה סעי' א' לא יוכל לחזור בו דהוי כשלוחו ע' כ"מ פ"ב משלוחין ה"ט דמוכח להיפוך ויש לחלק דמיירי בשלחו לקנות לו סחורה ידוע דבזה אין השליח נאמן לומר שקנה לעצמו כמבואר לקמן סי' קפ"ג ס"ב ולכך מחויב המשלח לקבלו אבל הכ"מ מיירי בסחורה סתם וכיון דהשליח יכול לומר שקנה לעצמו א"כ אי אפשר להוציא מיד המשלח דיכול לומר דלמא לעצמך קנית ועכשיו אתה חוזר בך וחפצך שאני אקבלו ודו"ק וע' נה"מ ס"ק ג' ולענ"ד כמ"ש מיהו בהג"ה לקמן סי' קפ"ג סעי' ד' מוכח דאפילו בגוונא דהשליח יכול לומר שלעצמו קנה אפ"ה אם אמר שקנה להמשלח נאמן ומחויב המשלח לשלם לו וצ"ע:

סעי' ב' עבר השליח אעתיק פה מה שהשבתי להרב מו"ה יחיאל פעפיר רב באוזיראן ע"ד שאלתו ראובן ישב במאסר ונתן גענעראל-פאלמאכט לבנו שיעשה הכל במקומו והלכה אשת ראובן ומכרה חובות על גוים טאבלישטי ע"ס ארבעה מאות ר"כ בעד חמשה וששים ובנה הנ"ל חתם שטר המכר וכעת יצא ראובן מהמאסר ומערער על המכר וצועק חמס שעול עשה למכור חוב כזה בעד דבר מועט וכ"ת דרש מאתי חוו"ד. והנה מכותלי מכתבו של כ"ת נראה שנכתב בהרשאה בין לתיקון בין לעיות או בדומה לדברים כאלה בלשוניהם ובזה הלא הדין מבואר להדיא בחו"מ סי' קפ"ג סעי' ג' דבכה"ג אפילו מכר השליח שוה מנה בדינר המקח קיים יעו"ש אמנם הש"ך שם הקשה מדוע יגרע מהוא עצמו מהתנה ע"מ שאין בו הונאה דיש בו אונאה ותירץ דמיירי אחר זמנו של שיעור אונאה או בדברים שאין בהם דין אונאה יעו"ש והנה בנ"ד לא מיבעיא להפוסקים דשטרות אין בהם דין אונאה אפילו ביותר מפלגא פשיטא דהמקח קיים אלא אפילו להסוברים דביתר מפלגא יש דין אונאה בכל דבר כמבואר בחו"מ סי' רכ"ז מכ"מ הכא אע"ג דכשנודע לו לראובן כשבא מהמאסר הזמין תיכף את שמעון לדין לבטל המקח מכ"מ אכתי עבר זמנו היא בטרם שבא ראובן דכיון שהתנה בין לתיקון בין לעיות המורשה עומד במקומו ואם עבר הזמן אצל המורשה שוב אין בו דין אונאה ואע"ג דמוכר שאין מקחו בידו חוזר באונאה לעולם כמבואר בסי' רכ"ז סעי' ח' זה דוקא דבר שתלוי בראיית עין לכך המוכר חוזר עד שנראה חפץ כמוהו נמכר בשוק אבל הכא היא דבר שאין במינו שינוי ואין לו זמן רק עד כדי שישאל על שער שבשוק וה"נ היה לו להמורשה לישאל בשוק כמה שוים החובות ההמה על הלוים הידועי' בעיר וכיון דלא חקר מחל על האונאה וזה ודאי פשוט דהא דכ' הש"ך כגון בעבר זמנו היינו אצל המורשה אע"ג דבשעה שמסרו או הודיע למשלחו רצה תיכף לבטל המקח אינו מועיל דהא כל עיקר קושי' הש"ך היא שלמה יגרע מהוא עצמו אבל עכ"פ מודה הש"ך דכל שעשה שליח בין לתיקון בין לעיות כעשה שליח כמשלח לגמרי וא"כ בעבר הזמן אצל השליח תו ל"ש אונאה וע' בנה"מ ס"ק ה' דבלא הודיע שהוא שליח כששהה ביד שליח שיעור כדי שיראה תו ל"ש אונאה יעו"ש וה"ה בהודיע שהוא שליח כל שהתנה עם המשלח בין לתיקון בין לעיות. וע"כ כונת הש"ך בעבר זמנו אצל השליח דאין לומר בעבר זמנו אצל המשלח לאחר שהודיעו השליח דא"כ מאי מעליותא דבין לתיקון בין לעיות שהתנה הא אפילו בלא התנה ושלחו סתם דהדין היא דאפילו פחות מכדי אונאה חתר אכתי כשהודיעו ושהו הבעלים שיעור כדי שיראה נתקיים המקח בכל ענין דבזה לא מצינו הבדל כלל בין שליח לבעלים דגם ע"י שליח כיון דשהה אח"כ ביד בעלים השיעור ולא תבעו לבטל המקח נתרצה ומחל האונאה וע' חו"מ סי' רל"ה סעי' כ"ד ובדברים בלבד הוא שמקיים האדון כו' יעו"ש אלא ע"כ דהש"ך מיירי בעבר הזמן אצל השליח בטרם שהודיע למשלח ובכה"ג כשלא התנה בין לתיקון בין לעיות הזמן ששהה ביד השליח אינו כלום דטעמא דשהה משום דמחל וכשלא יעשה שליח לעיות אין בידו למחול אבל בהתנה נעשה שליח כבעלים וזה ברור ועוד נראה דבנ"ד הוי אונאה על סך מרובה דבר שאין הדעת טועה כלל ובזה הא כשהבעלים בעצמם מוכרים בדבר שאין הדעת טועה ל"ש אונאה דידע ומחיל כמבואר בסי' ר"כ וא"כ ה"ה בעשה שליח בין לתיקון בין לעיות ומכר השליח ונתאנה בדבר שאין הדעת טועה דהמקח קיים. ועפי"ז יש להבין דקדוק דברי הטור סי' קפ"ב סעי' ה' לפיכך אם התנה בין לתיקון בין לעיות ומכר השליח שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו ומקור דברי הטור מרמב"ם וברמב"ם איתא אפילו שוה מנה בדינר וכ"ה לשון הש"ע והטור השמיט תיבת אפילו וכתב אם מכר לו שוה מנה בדינר וכבר הרגיש בזה הב"ח וחפץ להגיה אפילו במקום אם וע' בהגהות מהרל"ח ולהנ"ל נראה שבכיון שינה רבינו הטור מלשון הרמב"ם דהרמב"ם לשיטתו דדברים שאין בהם אונאה כגון קרקעות ושטרות היינו אפילו ביותר מפלגא ולכך כתב אפילו דבכל גווני המקח קיים אבל הטור פוסק בסי' רכ"ז כאביו הרא"ש ז"ל דיותר מפלגא יש להם אונאה ותקשה קושי' הש"ך מי גרע מהוא עצמו דיש לו אונאה ביותר מפלגא אפילו בקרקעות ושטרות לכך כתב לו אם מכר לו שוה מנה בדינר דהו"ל דבר שאין הדעת טועה ול"ש דין אונאה בבעלים וה"ה בשליח כשהתנה בין לתיקון בין לעיות דעומד במקום הבעלים והרמב"ם ז"ל שכתב אפילו מיירי בקרקעות דלית בהו דין אונאה אפילו ביותר מפלגא ובכל גווני המקח קיים אפילו בדבר שהדעת טועה והטור דלא ס"ל כן כתב שוה דינר במנה ומשום דהוי דבר שאין הדעת טועה וזה נכון בס"ד. אמנם אם לא נכתב בהרשאה הנ"ל הן לתיקון הן לעיות בזה מה שעבר זמנו אצל השליח אינו כלום ואם כשבא ראובן לביתו תיכף קראו לדין לבטל המקח הדין עמו אף באונאה פחות מפלגא דיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעותי ונראה דאפילו לדעת יש מי שאומר דיכול המוכר לומר שעשאו שליח בין לתיקון בין לעיות יעו"ש הכא כשיש הרשאה ולא נכתב בה כן אין הלוקח יוכל לומר כן, והיכא שהבעלים בעצמם שלא ע"י שליח מכרו שטרות ונתאנו יותר מפלגא דהוי ספיקא דדינא צ"ע כיון דשניהם אינן מוחזקים דהמעות ביד הלוים יש לומר דהדין עם המוכר דמוקמינן להחוב בחזקת מרא קמא וע' מהרי"ט ח"א סי' צ"ג לענין קרקע דמוקמינן בחזקת מ"ק בספיקא דדינא וה"נ יש לומר בזה לענין חוב דהוי שעבוד קרקע אבל יש לעיין דהחוב אינו דבר מסוים ול"ש בזה חזקת מ"ק כמ"ש הש"ך לענין דינר דעומד להוצאה עיי"ש סי' צ"א ואף להקצה"ח שם שחולק עליו עדיין צ"ע בשעבוד חוב ובפרט בזה"ז שהשטרות הם חוב בע"פ ואין גובין ממשעבדי ואם נחליט דל"ש בזה דין חזקת מ"ק היה הדין שיחלוקו ע' חו"מ סי' קל"ט ואין להאריך יותר בזה:

שם שהוא שליח של פלוני משמע דאם אמר לו סתם שהוא שליח אינו מועיל כל שלא הודיע שם משלחו וכ"כ ש"ך לקמן סי' קפ"ה ס"ק ז' וע' חוו"ד סי' קס"ט ס"ק כ' ודבריו צ"ע:

סעי' ד' יכול המוכר לומר בספ"י פו"כ סי' קע"ז הקשה דעכ"פ יהיה השליח נאמן כע"א כשאומר שלא התנה עמו בין לתיקון בין לעיות יעו"ש ולענ"ד לק"מ דגם ע"א אינו נאמן להוציא ממון מהמוכר דל"ש בזה משואיל"מ כיון דהעד מודה שאין המוכר יודע מזה אינו מחויב שבועה כלל ע' ש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א:

סעי' ט' הרי זה מעביר