מנחת פתים חושן משפט רסג

השותף לקנות עוד סחורה דבכה"ג הוי כנותן מעות לשותף לקנות חטים וקנה שעורים וכנ"ל אבל כשלא היה עומד המעות לקנות בו כלל רק לחלקו ביניהם הו"ל המעות כפקדון גבו וכשלקח המעות וקנה סחורה הוי כמו הרויח בפקדון דהריוח לעצמו וע' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' נ"ז בזה:

סעי' י"ב בהג"ה מי ששכר חבירו כו' וגבה חובות פרועים מעכו"ם. פירוש שהתנה עמו שכל מציאות יהיה לבעה"ב השוכר אותו וגבה חובות פרועים הוי בכלל מציאה והיא לבעה"ב כ"מ בתשו' רשב"א הנרשם וביתר ביאור בתשו' רשב"א ח"ג סי' צ"ז ודלא כנה"מ ס"ק כ"ט שהבין שהתנה שהמציאה יהיו לפועל. וע' בתשו' רשב"א שם שכ' ומיהו בזו שנתן לו העכו"ם מחמת בעל השטרות ובשמו אפשר דהוי כמגביה מציאה לחבירו ועדיף מינה וכאילו שכרו ללקט מציאות שהוא לבעה"ב וכ"ש בזה ששכרו והתנה עמו בפירוש שכל מציאה וריוח שיהיה באותו עסק יהיה שלו יעו"ש ולפי סברת האפשר שברשב"א הנ"ל היינו אפילו לא שכרו ולא התנה עמו ורמ"א השמיט מה דמספקא לי' לרשב"א והעתיק רק מה דפשיטא לו בשכרו והתנה עמו. וע' בתשו' מהר"ם ב"ב סי' רנ"ג בשותפין בחוב ופרע הגוי והשטר נשאר אצל שותף אחד וגבה עוד הפעם דהכל שלו דמסתמא זכה לעצמו ולא לשותפו דאינו חוטא בחלול השם בשביל אחרים יעו"ש ומוכח מזה דבלא שכרו לכך הוא שלו ומה דמספקא לי' לרשב"א פשיטא לי' למהר"ם אבל יש לומר דמהר"ם שם מיירי בידע העכו"ם שהם פרועים ואפ"ה שילם לו כמ"ש בהדיא שם דלא רצה לדון עמו ובכה"ג הוי חילול השם ואינו חוטא בשביל אחרים ובודאי כיון לעצמו ורשב"א מיירי בלא ידע העכו"ם ואין חילול השם ושפיר יש לומר דמסתמא זכה גם עבור שותפו או שולחו. ומבואר בתשו' רשב"א סי' צ"ז שם דגם בדין הנ"ל ששכרו והתנה עמו שכל המציאות יהיה שלו וגבה שטרות פרועים ובטרם שגבה אמר לפני עדים שזוכה לעצמו הוא שלו דהא חזר בו ופועל חוזר בו אף בחצי יום רק דבלי עדים אינו נאמן לומר שחזר בו יעוש"ה:

סעי' ט"ז הרי אלו חולקין ע' בנה"מ ס"ק ל"ד ולכאורה תמוה דהא הב"י כתב שזה נלמד מעובדא דאיסור ורב בב"מ ל"א ומיירי בלא קבעו זמן ושם מוכח דבב"ד יכול לחלוק בלי דעת חבירו ואה"מ האיך יכולין לו ב"ד לחלוק לו בלי חבירו דלמא יאמר חבירו שרוצה למכור הסחורה וא"כ מחויב השותף להשתדל עמו במכירתה לכן נראה דהאי דינא מיירי בקנו סחורה סתם ואין לסחורה זו זמן ידוע למוכרה דבזה אמרינן דמסתמא לא נשתעבדו להיות שותפין במכירת הסחורה ההיא דהא אין לה זמן ידוע ויוכל להיות שא' ירצה למכור תיכף ואחד ירצה להמתין ואין לדבר סוף ע"כ אמרינן דהשותפות היה רק לקנות הסחורה משא"כ בסעי' י"ז כיון דיש זמן ידוע למכירת הסחורה כשנשתתפו שנים לקנות סחורה זו מסתמא היה דעתם שיהיו שותפים עד זמן המכר וישתדלו שניהם במכירתה דמזלא דבי תרי עדיף אמנם גם בסחורה שאין זמן ידוע למכירתה אם היה המדובר בפירוש שנשתתפו לקנות ולמכור או דמוכחא מלתא כפי הענין שאדעתא דהכי נשתתפו בודאי הדין דיכול כ"א לכוף חבירו שימכרו יחד כהנה"מ:

סעי' כ' בהג"ה או יכולין לחלוק השטרות ע' בנה"מ ס"ק מ' דמיירי שכבר הגיע זמן פרעון וצ"ע דאכתי למה יחלוקו הא יכול לומר מזלא דבי תרי עדיף וכיון שהגיע הזמן נגבה יחד החוב כמ"ש נה"מ גופא ס"ק ל"ד ואף למאי שהשגתי עליו שם היינו בסחורה שאין ידוע הזמן למכירתה אבל בסחורה שיש לה זמן ידוע כי הכא ודאי כן היא דנשתעבדו שניהם להשתדל במכירת הסחורה בהגעת הזמן וה"נ נשתתפו שניהם להשתדל בגביה כשיגיע הזמן ואפשר דמיירי הכא בהגיע זמן פרעון ואין הלוה רוצה לשלם ולכך יכול כ"א לכוף חבירו לחלוק והיא דחוק ויותר נראה הכא אף בלא הגיע הזמן פרעון והטעם דלא נשתתפו אדעתא דהכי כי שותפותם היה לסחורה לקנות ולמכור רק שעי"ז עשו חובות ול"ד לדלקמן סעי' כ"ח ועמ"ש שם:

סעי' כ"ח אין שותפין לו במרדכי כתב הטעם מהא דב"מ ק"ה בהנהו בי' הרי דעבדי עסקא בהדדי ואמר חד ופליג כו' ולכאורה שם בקבעו זמן מיירי כדלעיל סעי' ט"ו והכא לא קבעו זמן לשותפותם ונראה דהלוואה הוי כסחורה שיש זמן ידוע למכירתה דמסתמא נשתתפו עד אותו זמן כדלעיל סעי' י"ז וה"נ מסתמא נשתתפו שיטרחו שניהם לגבות החוב ואח"כ יחלוקו בהמעות וכ"מ ברדב"ז ח"א סי' שצ"ב דאין יכול לכוף את חבירו לחלוק בהלוו לגוי דמסתמא אדעתא דהכי נשתתפו יעו"ש והא דלעיל סעי' כ' מיירי בנשתתפו בסחורה ובמשך הזמן הוכרחו לעשות חובות ולא על זה היה עיקר שותפותם משא"כ הכא דעל חוב זה נשתתפו כנלע"ד:

סעי' מ' בהג"ה מחשב הסחורה ע' נה"מ ס"ק נ"ד מה שהקשה על סמ"ע ולענ"ד אין הכרח כלל מדברי הסמ"ע דמיירי שלא רצה ליתן רק בקציצת דמים רק שכ' דאפילו קצץ דמים היינו דחישב אז לפי מה ששוה וז"פ:

סי' קע"ז סעי' א' וי"א דה"ה בשותפים אחרים ע' סמ"ע ס"ק א' דמיירי בנשתתפו בכל דבר וצ"ע דא"כ אפילו מינהו מחמת עצמו יהיה לשותפות כמו מצא מציאה ובאמת שכן דעת עליות דר"י ב"ב קמ"ד שם דדוקא באחים שאינם שותפים לכל דבר אבל בנשתתפו לכל דבר אין חילוק כלל ולעולם היא לאמצע וכ"כ ראב"ד הובא בשיורי שט"מ שם. סעי' ה' פטור ואעפ"י שנהנה מאותה גניבה בב"י הביא לשון רשב"א דמצי א"ל בהתירא ניחא באיסורא לא ניחא לי כמ"ש ריש פ' אין בין המודר ותמהני דאין זה ענין כלל לשם ושוב מצאתי מקור הדבר מבואר בתשו' רשב"א ח"ד סי' ב' שמשם הועתק הדין בב"י בקיצור ונראה שם דמיירי שנשתתפו לכל הרווחים ושמעון גנב ונתנו לשותפות וראובן לא ידע מזה ולקח חלק וע"ז השיב הרשב"א דיכול לומר בהתירא ניחא לי ולא באיסורא כמו בנדרים ל"ה ואם ידעתי שהוא באיסור לא הייתי מקבל ממנו ולכך פטור מליתן חלק כלל וז"ב בכונת רשב"א שם ודברי סמ"ע ס"ק ח' מוכרחים כפי העתקת המחבר ד"ז על א' שאמר לשותפו גנוב ובכה"ג כשנהנה מהגניבה מדוע יפטור והוכרח לפרש דפטור מכל הנזק אבל חלקו ישלם אבל בתשו' רשב"א גופא מבואר דהא דכ' שם אע"פ שנהנה מאותו גניבה לא קאי על מי שאומר לחבירו גנוב אך על גופא דעובדא שם שראובן לא ידע כלל ובזה פטור לגמרי אף בנהנה מהגניבה כיון דלא ידע יכול לומר בהתירא ניחא לי:

בנה"מ כאן ס"ק ד' דשותף אינו נוטל שכר טרחתו וכ"מ בסי' רפ"ז דאם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו דהשבח לאמצע כו' אף דדיעה זו לא ס"ל כהרמב"ם שכתב סמ"ע ס"ק ב' דשאני אחים דמחלי. ותמהני דהך סברא דאחים מחלי היא דעת כל הפוסקים והרא"ש כמבואר בטור וב"י שם ושפיר יש לומר דבשאר שותפים מחויב תמיד לשלם לשותף שעסק שכר טירחא וצ"ע:

סי' קפ"ב סעי' א' חוץ מלדבר עבירה ע' בקצה"ח שהביא תשו' נוב"י דאם עשה שליח לדבר עבירה כל השליחות בטל והנה בנוב"י סי' ע"ו תמה עליו הגאון מהר"י הורוויץ ז"ל וז"ל גם בתרומה דמרבינן שליחות מהאי קרא דרשינן דאף אם תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה אף שעובר בלאו עכ"ל ובנוב"י סי' ע"ז השיב עליו דמ"ש דמהאי קרא מרבינן שליחות נשאל לתשב"ר שליחות מרבינן מאתם גם אתם ותורם מן הרעה על היפה איתרבי מסוף הפרשה ולא תשאו עליו חטא עכ"ל ואם שדברי הנוב"י צדקו בהשגתו אבל אני תמה על הנוב"י מאד מספרי