מנחת פתים חושן משפט רסב

ובחת"ס חו"מ סי' י"א ובעטר"ח חו"מ סי' ה':

סעי' מ"ה צריך בעל המצר להביא ראי' ע' בש"ך שכתב דצ"ע באם טוען שמא מפני המס מכר לי דהמצרן ודאי ובא עליו מצד אחר אפשר דאין צריך ראי' יעו"ש וצ"ע מסעי' מ"ז מכר לטומטום ויש לחלק דשם הספק לכל העולם בלא טענתייהו משא"כ הכא שע"י טענתו וטענתו הוא שמא:

סעי' נ"ז המשכן שדהו ע' פ"ת ס"ק י"א בשם תשו' חת"ס דטאבאלציא הוי כמשכנתא כיון דלא יוכל למשכנו לאחר יעו"ש ולי צ"ע דטאבלאציא שבדיניהם היא ממש כמו מלוה בשטר שבדינינו שכל נכסיו משועבדים למלוה ולא יוכל למשכנם לאחר ואפ"ה אינו נחשב מצרן רק במשכנתא דמשכונא גבה וה"ה הטאבלאציא לא מקרי משכנתא:

שם בהג"ה המלוה לעכו"ם כו' המלוה מסלקו ומבואר במרדכי שם דהיינו דוקא כשאין בית לממשכן סמוך למשכנתא אבל אם יש לו בית או שדה סמוך למשכנתא תו ל"ש בזה מצרנות דיכול לומר אריה אברחית ממצריך יעו"ש ופלא שנשמט ד"ז בש"ע ומפרשיו:

סי' קע"ו סעי' א' ויטילו מעות שניהם בכיס ע' בתשו' נאות דשא סי' מ"ו ד"ה הטעם השביעי נסתפק אם עירבו מעות זה ק' וזה ק' לעשות מסחר הצריך אלף כסף אם מועיל מה שעירבו מקצת לכוף א' את חבירו ליתן כל הצריך למסחר הזה ומסברא נראה דיכול לכופו ויעו"ש שלא החליט הדין ובנה"מ לקמן ס"ק ל"ב כתב דאינו יכול לכופו על השאר יעו"ש:

סעי' ב' וי"א דיכולין להקנות זל"ז ע' סמ"ע דהקנין חל על גופם. ונראה דהיינו באומנין שנשתתפו אבל כנשתתפו לקנות סחורה בשותפות בזה אין קנין מועיל דהו"ל דשלב"ל וגם הראב"ד מודה וכ"מ בפרישה סעי' ד' וע' תשו' רדב"ז ח"א סי' ש"פ וע' בט"ז דהתחייבות מועיל בכל גווני וצ"ע בנשתתפו לקנות סחורה ידוע כגון בית פלוני דבכה"ג אין התחייבות מועיל כמ"ש נה"מ סי' ס' ס"ק ט' וע' נה"מ סי' ר"ח ס"ק ג':

שם ואינו נקנה אלא בקנין גמור ע' בפ"ת ס"ק ד' בשם תשו' ב"ד בדבר האפטרעט געלד הנהוג בין הסוחרים דכלי קנין אינו מועיל ול"ד לשכירות פועלים שניתן בעד פעולה או דיבור משא"כ הכא שנותן בעד מניעתו שמונע א"ע מלעשות יעו"ש ולענ"ד דבריו צ"ע דמה שמחלק בין מניעה לעשיה אין לו יסוד כלל ובפרט הכא שהמקח לפניו ויכול לקנות ומונע את עצמו הוי כעשיה ועכ"פ עדיף מדיבור וע' רש"י מעילה ד' הלוה דקעביד בידים יעו"ש דהוי טפי מעשה מפיגול אע"ג דגם מחשבת פיגול היא דיבור כמ"ש רש"י ותוס' בכ"ד וא"כ כיון דשכר פעולה שייכא בדיבור כגון דבר עלי לשלטון ה"נ במניעת מעשה ומהגם דיש לומר כיון שהיא מנהג פשוט בין הסוחרים ליתן אפטרעט-געלד א"צ קנין כלל כמ"ש בתשו' חת"ס חו"מ סי' צ"ו הובא בפ"ת ס"ק ג' ואמנם לענ"ד אין דבריו מוכרחים כי ראייתו מב"ק דאל ישנו ממנהג החמרים והספנים יעו"ש והיינו דכיון שנהגו כן הוי כהתנו ביניהם אבל הכא דאפילו התנו בפירוש אינו מועיל א"כ מה יוסיף כח המנהג והא דבאמת שם מועיל התנו היא משום דדבר של רבים א"צ קנין ומה"ט רשאין בעלי החמרין להתנות ביניהם שכל מי שיאבד חמורו יקנו לו חמור אחר וכמבואר במהרי"ק אבל היכא שאין הענין נוגע לרבים רק דכ"ע נהגו הרי אין זה מועיל רק מטעם סטימותא וסטימותא בדיבור לבד לכ"ע לאו כלום היא אף שנהגו בכך כמבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ב והביאו בשער המשפט סי' קכ"ו יעו"ש וכ"כ נמי מתשו' רשב"א שהובא בב"י סו"ס קפ"ג אבל בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ש"פ כתב והוי יודע דאי איכא מנהג במדינה להשתתף אפילו ע"י דיבור הוי שותף וכן המנהג בזאת המדינה שאחד עומד לקנות סחורה ובא חבירו ואומר בינינו וחולק עמו וכן אנו דנין בכל פעם כי המנהג עיקר גדול בד"מ יעוש"ה וזה מבואר בדברי החת"ס ולפי דבריו גם באפטרעט געלד יש לחייב מטעם מנהג אבל גם בלעדי זאת לענ"ד ד"ז הוי כשכר פעולה ממש אע"פ שאינו עושה כלום כיון שמפסיד בגרמתו שאם לא היה נותן לו אפטרעט-געלד היה קונה הסחורה ומרויח בה ואע"פ שאינו ברור שהיה קונה הסחורה ומרויח בה מכ"מ דרך הסוחרים היא ליתן אפטרעט-געלד על הספק גם דרך ליתן שכר הרבה כפי ערך המסחר שעומדין עליו וכיון דדרך היא ליתן בעד זה שכר הרבה מחויב ליתן לו כמה שקצב עמו ולא יוכל לומר משטה אני בך כמבואר לקמן סי' רס"ד וראי' הב"ד מכתובות פ"א אינה ראי' דשם אסור לזרוק לה גנו אבל הכא רשות לכל אחד לילך לקנות. ושו"ר במח"א ה' שכירו' סי' י"ח במי שאמר לא' שישב בביתו והוא יתן לו חלק מסרסרות של אותו יום שכתב כיון דאפשר דאם היה הולך ג"כ לא היה מרויח א"צ ליתן לו כלום ויכול לומר משטה אני בך כמו טול דינר והעבירני יעו"ש ונראה דבנ"ד גם המח"א מודה כיון דדרך היא לקצוב שכר הרבה לעומדים על המקח וגם המח"א בסוף דבריו קאתי עלה משום שזה שיושב בביתו לא הנאהו להסרסור אבל הכא שפיר הנאהו שעי"ז שהוא נמנע מלקנות בא המקח לידו בלי הוספת דמים לכן לענ"ד נראה דחייבין לשלם אפטרעט געלד כפי ההבטחה:

סעי' י' יכולין אחרים לסלקו. אבל בלא היו ידיו יפות אינן רשאין ליחלק ובהתנו שלא לחלוק אף בהיו ידיו יפות אינן רשאין לחלוק אבל בממנה אחרים עמו אף ששניהם אוכלין רק כאחד מהחבורה יכולין לסלקו כן מבואר בפסחים פ"ט ובתוס' שם ד"ה בני יעו"ש. שם או נשא ונתן בסחורה אחרת. ע' ש"ך לעיל ס"ק ט"ז בתירוצו הב' שם הטעם דחייב במוכר בהקפה ולא מיפטר מטעם ש"ב דהוי מזיק ממש ותמהני דהתינח במוכר בהקפה אבל בעסק בסחורה אחרת אינו מזיק כלל רק שע"י כן לא השגיח לטובת עסק השותפות וא"כ היא רק גרמא בעלמא ואינו מזיק ואפילו בגוונא דלא הוי שמירה בבעלים ליפטר וע' נה"מ לקמן סי' ס"ק ל"א אם שומר חייב בגרמא ואולי מה"ט השמיט הטור בדברי הרמב"ם הא דלא יתעסק בסחורה אחרת דנהי דלכתחלה דינא הכי אבל בעבר ונתעסק אף שגרם פסידא עי"ז אין לחייבו לשלם וע' בדו"פ שמיישב ג"כ דברי הטור ובסמ"ע לא הזכיר דבר וצ"ע לדינא בזה:

סעי' י"א השכר לאמצע ע' סמ"ע הטעם דלא נתכוין בשינוי לקנות לעצמו כוונתו דאם אמר בפירוש בפני עדים שקונה לעצמו היא שלו אבל בלא עדים אינו מועיל מה שאומר שכיון לקנות לעצמו אפילו בשינה דלא עדיף משליח לקמן סי' קפ"ג סעי' ג' דבעינן עדים וע' בנה"מ סי' קפ"ג ס"ק ד' דהסמ"ע מיירי בשותפין בעסק מיוחד דאל"כ אין השינוי כלום והיינו אפילו אמר בפני עדים. וראיתי בס' משפט שלום סעי' י"ח הביא מתשו' פ"מ בשותף שהיה בידו ממעות השותפות וקנה איזה דבר ואמר שלעצמו קנה שהריוח וההפסד לעצמו יעו"ש והדבר תמוה דהא מבואר כאן דהשכר לאמצע ומ"ש במשפט שלום דמיירי בקנה דבר שאינו מעסק השותפות יעו"ש תמהני נהי דהוי כשינה אכתי בעינן עדים שאמר שקנה לעצמו דאל"כ אף בשינה השכר לאמצע ואם הפסיד לעצמו דל"ד לחלק שלא בב"ד די"א דההפסד לאמצע דשם בחלק בסחורה מיירי וגם בלעדי החלוקה היה הפסד זה כמ"ש סמ"ע ס"ק מ"ז והאי טעמא ל"ש בלוקח מעות השותפים וקנה סחורה. ואפשר מיירי הפ"מ כשאין ידוע שקנה ממעות השותפות ונאמן לומר שכיון לעצמו במיגו דלהד"ם וע' פ"ת לקמן סי' קפ"ג ס"ק ד' בשם הנוב"י וע' נה"מ סי' קפ"ג ס"ק ג' כתב דהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם נאמן במיגו כשמשים עצמו כרשע בטענה זו שטוען עכשיו יעו"ש ומכ"מ נראה דהיינו דוקא כשנשתתפו על זמן מוגבל לקנות ולמכור והיה עומד המעות שנשאר תחת יד