מנחת פתים חושן משפט רנח

חלון כנגד חלון כשיש לו רשות אבל לפתוח פתח או חלון למבוי בלי רשות דינו כחצר יעו"ש ובד"מ כאן ס"ק ב' בשם הנימו"י לא משמע כן וע' בגוף דברי הנימו"י במשנה שם:

סעי' ט"ז כיון שאינו מזיקו, וצ"ע במקום פנוי שבין ב' שכינים שאין בו רוחב ח' אמות ומצד סופו סתום אם יכול לפתוח חלון בלי רשות השני דלכאורה ל"ש בזה היזק ראי' כיון דאינו סתום בשני הצדדים ולא יוכל בלא"ה לעשות תשמיש צנוע ועמ"ש לעיל סעי' י"א בשם המבי"ט וע' תשו' רעק"א סי' קנ"ב הובא בפ"ת ס"ק י"ח משמע כן וגם משום דרוצה לבנותו ל"ש בזה דהא כשאין בו ד"א לזה וד"א לזה אי אפשר לחלקו. אמנם בחלון העשוי לאורה יש לומר דאף דאין בזה היזק ראוי יכול למחות בידו שלא יעשה חלון לאויר שלו כמ"ש בנה"מ ס"ק י"ט ובנובי"ת או"ח סי' ט"ז ובתשו' בי"ש חו"מ סי' מ"ג וסי' מ"ד החליט בפשיטות דכל שסתום עכ"פ מצד א' שפיר איכא היזק ראי' יעו"ש שלא הביא דברי מבי"ט הנ"ל ויעו"ש בבי"ש הנ"ל שגם כשאין ד' אמות בין לבית כיון שזכה בחלון ברשות אסור לאחר לבנות כנגדו יעו"ש:

סעי' י"ח וי"א דהואיל והעכו"ם היה יכול לסותמו ונראה דאפילו החזיק בפני ישראל כמה שנים ושתק אפ"ה יכול לבנות דהא הישראל לא היה יכול להכריחו לסתום החלונות כמ"ש סמ"ע ס"ק מ"ד וכל שלא יכול למחות אין לו חזקה כדלעיל סעי' ט"ז בהג"ה וע' בתשו' בי"ש חו"מ סי' מ"א כתב דבכה"ג שהחזיק אח"כ בפני ישראל הוי שפיר חזקה אף שאין בידו למחות והביא מנובי"ת או"ח סי' ט"ז דחלון העשוי לאורה גם להרא"ש אף שאינו מזיקו יכול למחות יעו"ש ולי צ"ע דהא מבואר להדיא בהג"ה לעיל סעי' ט"ז דפותח חלון לרה"ר לא החזיק כיין דלא היה יכול למחות ומשמע אף בחלון העשוי לאורה דכיון דהמחאה ללא יועיל א"צ למחות וה"נ בכ"ד ועכ"פ נראה דגם לנוב"י הנ"ל היינו דוקא בחזקת ג' שנים אבל בפחות מג' שנים לכ"ע לאו חזקה היא בדבר כזה שאין בידו למחות ודברי הגאון בי"ש שדן גם לאלתר הוי בכה"ג חזקה תמוהים ועמ"ש לקמן סעי' כ"ח בשם הכנה"ג:

סעי' י"ט בהג"ה א"צ שמעון לסתמן משמע דאף שהכתב יש לו תוקף בדיניהם מכ"מ כיון שהיא רק מדרך חיוב על הגוי ל"ש לומר בזה הבא מכח עכו"ם הרי הוא כמוהו דהא בא מכח ישראל ודאי לא עדיף מגברא דאתי מחמתי' ואפ"ה כשישראל המוכר נתן ע"ע שטר חיוב אין השעבוד הזה חל על הקונה מאתו וא"כ למה יגרע בא מכח עכו"ם ומ"ש רמ"א באם הגוי היה צריך לסתמו בדיניהם גם ישראל צריך לסתום לא מיירי כשהגוי צריך לסתום מכח שטר חיוב רק כשבלא"ה צריך לסתום בדיניהם וז"ל רשב"א ולפיכך אם מדיני עכו"ם צריך לסתמו שאין להם חזקה בכך אף דינו של שמעון כמוהו עכ"ל וע' בנה"מ ס"ק כ"א נראה שהבין בע"א וצ"ע:

סעי' כ"ה יכול ראובן למחות בו שהקשה דהא היא אבעיא דלא איפשטא בגמ' ודוקא ע' קצה"ח לכתחלה מעכב ולא ידעתי מאי קשי' לי' הא לשון הרמ"א היא יכול למחות והיינו לכתחלה שלא יבנה והרמ"א ז"ל לא מדעתו כתב כן דכן מבואר בתשו' רשב"א דאף אם רק הכינו לאוצר יכול למחות והביא מאבעיא דגמ' ב"ב שהביא הקצה"ח וכ"ה לא עיין בקצה"ח בגוף תשו' הרשב"א:

סעי' כ"ח וי"א דאינו יכול לבנות. קאי על מכר החצר ושייר הבית לעצמו אבל בדין הראשון שמכר הבית לא' והחצר לשני לכ"ע יכול בעל חצר לבנות בפניו וגבי אם החזיק אח"כ ג' שנים כיון דקיי"ל דאין יכול לכופו לסתום חלונותיו ממילא ליכא חזקה וע' בכנה"ג בהגה"ט סעי' צ"ג הביא פלוגתא בזה בהחזיק אח"כ ג"ש אי הוי חזקה ועמ"ש לעיל סעי' י"ח:

סי' קנ"ה סעי' ב' שקול ונדנוד קשים ליין ע' ברש"י כריתות ו' ד"ה דיבור משמע דרק דיבור מזיק ליין ולא קיל ונדנוד ויש לחלק:

סעי' י"ד בהג"ה אלא כשקנו הקרקע מן המלך ע' בתשו' בי"ש חאה"ע סי' קנ"א כתב דסתם בתים בזה"ז קנוים משר העיר ויש טענת דוושא ויעו"ש דגם כשהכותלים קרובים זל"ז פחות מד"א אין רשות לא' לקרב כותלו יותר דמה שמקרב יותר ממעט הדוושא. שם או מן ההפקר ע' מ"ש בהגהת מהרל"ח בטור:

שם אבל בלאו הכי יכולין לסמוך כותל לכותל ופשוט דאפילו בנה כותל ושהה ג' שנים וחבירו לא מיחה בו אפ"ה יכול לבנות אח"כ ולסתום דוושא ול"ד לפותח חלון בחצר חבירו דמועיל טענת ג' שנים משום דיכול למחות בו שלא יפתח חלון אבל הכא אין יכול למחות ואין חזקה מועיל וכן מבואר בשט"מ ב"ב כ"ב במשנה בשם הרשב"א וכ"נ מדברי הנה"מ ס"ק י':

סעי' כ"ב ואם הגורן קודם לעיר מסלקו ע' סמ"ע ס"ק מ"ח הטעם משום דקדירה דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי וצע"ק כשיש ממונה בעיר שהרשות בידו לבדו לעשות כל צרכי העיר דתו ל"ש טעם הנ"ל כמ"ש מג"א או"ח סי' תקמ"ד ס"ק ג':

סעי' ל"ה הר"ז מחל מסתימת הדברים משמע דאף אם כבר היה שם דבר הניזוק מועיל מחילה וכ"נ בקצה"ח ס"ק ט"ז ודברי נה"מ ס"ק כ' שכתב היפוך זה צ"ע ועוד דעכ"פ מועיל מטעם סמך בהיתר כיון דהניזק ציוה לו לעשות ומ"ש בנה"מ דהכא אינו מועיל כיון דשניהם סמכו בהיתר וכמ"ש רמב"ן בשני לקוחות הנה מלבד שסותר בזה דבריו ס"ק י"ג דקיי"ל דאפילו בכה"ג א"צ להרחיק אף גס זאת דהכא כיון דהניזק ציוה לו והסכים לעשייתו הו"ל לגבי הניזוק שלא ברשות דלא היה לו להסכים לעשייתו וכמו בסמך בהיתר דאמרינן דלא היה לו לניזק לסמוך אח"כ ה"נ לא היה לו להסכים לעשות ול"ד לשני לקוחות דלא פשע מידי וזה ברור:

סעי' ל"ז ומשחיר לאישיתיה. ד"ז מרמ"ה בטור וז"ל אבל אי לא מזיק לאינשי כו' היזק הגוף לא הוי רק היזק ממון וקיימא עליו חזקה עכ"ל ומבואר מזה דהא דבנזק גדול וקבוע לא הוי חזקה כמ"ש רמ"א סעי' ל"ט היינו דוקא היכא דמזיק ג"כ לגוף וטעמו נראה דצערא דגופא לא ניתן למחילה כמו היזק ממון כמ"ש מג"א או"ח סי' קס"ט וע' באה"ע סי' ל"ח סעי' ה' וב"ש שם ולכך ל"מ חזקה וצ"ע מסעי' ל"ט דאם פירות שלו נפסדים ל"מ חזקה ושם היא רק היזק ממון ויש לומר דרב יוסף היה צריך הפירות לעצמו לאכלם והוי כצערא דגופא ועפי"ד יש ליישב קושית ראב"ד פי"א מה' נ"ש ה"ה יעו"ש דשאני בורות נהי דהוי היזק קבוע אבל היזקא דגופא לא הוי ומהני חזקה ודו"ק:

סעי' ל"ח אבל לכתחלה מצי מעכב ע' בב"ח דבזה"ז אף לכתחלה אין יכולין למחות משום דכ"ה דינא דמלכותא:

סעי' מ"ג ע' בטור סי' קנ"ד סעי' ל"ח תשו' גאון דאם הניזק טוען שלא ידע שצריך למחות אינו טענה ובבד"ה שם הקשה דלאו כ"ע דיני גמירי יעו"ש ולק"מ דכיון דהמזיק מוחזק על הניזק להביא ראי' כמבואר כאן וע' בס' קהי"ע בתמ"ח אות א' הוכיח מכ"ד דמחזקינין לכ"ע דגמירי דינא וע' בש"ך לעיל סי' ס"ו ס"ק נ"ו:

סי' קנ"ו סעי' ה' אבל גר ממדינה אחרת כו' יש להם למונעו. ונראה דגם בזה אם מוזיל הסחורה לבני העיר ישראל אין יכולין למונעו אף שאינו נותן במס עמהם וכדלקמן סעי' ז' בהג"ה וכ"מ בשט"מ ב"ב כ"א להדיא כן ומכ"מ נראה דהיינו בני העיר דוקא אבל לרמ"א דבני מבוי יכולין למונעו אף בנותן מס המלך ה"ה כשמוזיל לבני העיר יכולין בני מבוי למונעו וע' בנה"מ ס"ק ב'. וע' בחת"ס חו"מ סי' ס"א כתב דמי שאין לו אשה אף שנולד בעיר ודר בה יכולין למונעו כיון דל"ש בכרגא דמתא דתרוייהו בעינן דר בה ושייך בכרגא ודבריו צ"ע. שם בהג"ה עד שנתן מס שלו למושל העיר ע' במבי"ט ח"ב סי' ל"א כתב דכל שהוא ממדינה זו שת"י