מנחת פתים חושן משפט רנז

ולכך כתבו תוס' דמטעם תקנה היא וכן יש להוכיח מירושלמי פ"ב דערלה דתרומת החרובין ושעורין שבאדום שאין הכהן מקפיד א"צ להרים משום גזל השבט יעו"ש ואם נימא דעדיין חובת נתינה עליו דמה לי הן מה לי דמיהם הא נהי דאין הכהנים מקפידין אכתי עכ"פ מצות נתינה איכא דהא ודאי גם תרומת חרובין מצות נתינת לכהן איכא אף ששויו מועט וע"כ כיון דכבר נתערב ונתבטל אזדא לה מצות נתינה רק חז"ל תיקנו מפני גזל השבט ובדבר שאינו מקפיד לא תיקנו. ובגוף דברי התוס' בכורות שהשיגו על רש"י וכתבו דמסתברא דאינו יכול לפטור בדמי דע"כ לא פליגי רבנן ור"א בפ' נוטל קמ"ב ובפ"ק דתמורה י"ב דלר"א מדמע כתרומה ודאי ולרבנן לפי חשבון אבל פשיטא דקדושת תרומה יש בה וכ"כ הר"ש בפ"ב דתרומות מ"ב צ"ע דמה ראי' מייתי משם דשם מיירי בנתערב בפחות ממאה ובזה ודאי דגם לרבנן עכ"פ אסור לזר דהא מדומע היא אבל במדומע בק"א דכבר נתבטל גם הסאה שמרים ויותר הו"ל להתוס' להביא ממשנה ה' דפ"ה דתרומות בסאה שנפלה למאה דר"א אומר מדמעת כתרומת ודאי וחכ"א אינה מדמעת אלא לפי חשבון ולהוכיח משם דגם לרבנן עכ"פ יש במורם קדושת תרומה אף בשנתבטלה בק"א וצ"ע. ושוב הערני תלמידי החריף ובקי מו"ה צבי פרעיינגער ני' שכבר הרגיש בזה הפר"ח יו"ד סי' צ"ט:

סי' קכ"ט סעי' א' אין הערב חייב כלום. ואם נתן לערב פרוטה שישתעבד לו כ' הב"מ אה"ע סי' כ"ט דמשתעבד גם לאחר מתן מעות כמו בשטר ותלוי במחלוקת הפוסקים לקמן סעי' ד':

סעי' ג' בהגה וכן אם פטר הלוה ע' במקנה בקו"א לסי' כ"ח סעי' י' שחידש ד"ז מסברא והדבר מפורש בש"ע ויעו"ש עוד שחידש דאפילו בארווח זמן עפ"י הערב שלא יוכל לתובעו קודם הוי כערב בשעת מתן מעות ומשתעבד ובזה לא העלה דבר ברור לדינא וע' ש"ך יו"ד סו"ס ק"ע ובאחרונים שם:

סי' קל"א סעי' ז' בהג"ה שהעכו"ם פטרו בפניו, פירוש לערב דאם פטר לערב ואח"כ חזר ותבעו הו"ל עלילה על הערב ואין הלוה חייב כלום. שם צריך עדים פירוש בלא פטרו לערב אבל בפטר גוי לערב תו אין לו על הלוה כלום אף שיש לו עדים שהוצרך להתפשר בעבורו:

שם או אחד מהן כראה דמיירי ששניהם מעידים שנתפשר עם הגוי ואינם יודעים בבירור בכמה בזה כיון דנאמן הערב ליטול בשבועה ע"א שמעיד דבר ברור פוטרו משבועה אבל באם אין כאן אלא ע"א שהוצרך להתפשר אף שמעיד דבר ברור אינו כלום דאין ע"א קם לממון ול"ד לנסכא דר' אבא דהא אין העד מעיד שהלוה יודע מזה ובכה"ג אין הלוה מחויב שבועה כמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק כ"א מיהו מדברי המרדכי גופא במקור הדין משמע דמדמה לה לנסכא דר' אבא וצ"ע:

סעי' ט' וקיבל אחריות עליו ע' סמ"ע הטעם דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ולפי"ז היה נראה דמכ"ש בקנה א' קרקע או מטלטלין להרויח בו ולא רצה לקנות שמא יפסיד עד שא' ערב לו שלא יפסיד ואח"כ הפסיד דאין הערב משועבד דכה"ג עביד אינש דזבין בלי ערב. וע' ב"י סי' ר"ז הובא בקצה"ח שם ס"ק ד' נראה משם דגם בכה"ג חייב מדין ערב דהא שם נמי וכי אין אדם עשוי לשחוט בהמתו ואפ"ה כיון דעל פיו שחטו והוא בעצמו לא רצה לשחוט מאימת שתטרף הבהמה הוי ערב גמור ואף דשם העלו דלא הוי ערב היינו מטעמא אחריני דל"ש בכ"ד וע' ירושלמי כתובות פ' אע"פ ה"א אף למידת הדין כך תן בתך לפלוני ואני אתן לך כך וכך קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך ויעו"ש בק"ע דלא נתחייב בזה באמירה אף שע"פ נתן בתו לפלוני ועל פיו קנה השדה ול"ש בדבר הזה שכירות כיון דעושה הדבר לטובת עצמו דלא כמקנה בקו"א לה' קידושין סי' נ"א וע' בית מאיר שם ומשמע קצת מירושלמי דאף אם הפסיד בהשדה אינו מחויב לשלם לו אבל יש לומר דשם לא מיירי בכה"ג רק שהבטיח ליתן לו כך וכך כשיקנה השדה ובזה לא נשתעבד דאין זה שכר פעולה כיון דעושה לעצמו וע' כה"מ ר"ס פ"א אבל היכא דירא לקנות החפץ שמא יפסיד והוא ערב לו מהפסד ועי"ז קנאו הוי שפיר ערב ומצאתי במח"א ה' שכירות הביא מתשו' מהר"ם במי שאומר לחבירו קנה חפץ פלוני ואני אסייעך בכך וכך דהיכא דהפסיד כל כך עי"ז שקנאו מחויב ליתן לו יעו"ש ודבריו סתומים ונראה דמיירי מדין ערב. אבל באומר סתם קנה שדה זו ואני נותן לך כך וכך הרי מבואר מירושלמי דפטור לגמרי:

סי' קל"ח סעי' ו' אע"פ שחזר וצווח. מדברי הה"מ פ"ט מטוען שהובא בב"י משמע דשתק ולבסוף צווח היינו קודם שיצא מב"ד וכ"נ מרשב"א הובא בשט"מ שם אבל מדברי ריטב"א שבשיטה שם משמע דדוקא כשצוח תיכף לאחר התקיפה היא דהוי כשתק ולבסוף צווח אבל אי לא צווח תיכף אף שצווח קודם שיצא מב"ד מיקרי שתק לגמרי יעו"ש וע' נה"מ סי' פ"א סק"ד:

סי' קל"ט סעי' א' כל דאלים גבר ע' בתומים כאן דגם בטוענים שניהם שמא כל דאלים גבר ובתומים סי' קמ"ב ס"ק ו' כתב להיפוך וע' נה"מ שם:

סי' ק"מ סעי' א' שקרקע הידוע לראובן ע' בסמ"ע בשם הרא"ש וכ"ה בתשו' רש"ל סי' ל"ו דקלא דלא פסיק ואוושא מלתא הוי כעדים יעו"ש:

סעי' ח' בהג"ה כותב שמו עליו הוי כשטר ע' תומים כתב דצ"ע אם זה מועיל במקום שמקפידין שלא ישב אחר על מקומו דיתכן ששכח למחוק שמו יעו"ש וגם יש לומר דבכיוון הניח שם המוכר שלא להשביע את עצמו ע' לעיל סי' פ"א סעי' י"ז בהג"ה וע' בפ"ת בשם חת"ס חלק ששי סי' כ"ד דנכתב בפנקס הקהל הוי כשטר. ומכ"מ נראה דע"ז מועיל חזקת ג' שנים אף שלא נכתב בפנקס שם הלוקח החדש דיתכן דשכח לכתוב ולקח שטר בפ"ע ונאבד וע' תשו' בית שלמה חאו"ח סי' כ"ז:

סי' קמ"ו סעי' ב' ויש מי שחולק. היינו כשמודה המחזיק אבל כשהמחזיק מכחיש העד הוא נשבע שבועת היסת ונפטר ואם מיחה בפני ע"א שלא בפני המחזיק לכ"ע לאו כלום היא ואינו מחויב שבועה כיון דאין העד מעיד שמיחה המערער בפניו וכמ"ש בש"ך לעיל סי' ע"ב ס"ק כ"א וכ"מ בטור כאן סעי' ב':

סעי' ה' מחאה בפני ב'. ע' ש"ך דאפילו זה שלא בפני זה מצטרפין וכן פסק רמ"א באה"ע סי' קל"ד לענין מודעה ובש"ך לעיל סי' פ"א ס"ק כ"ב לענין הודאה וע' בתומים:

סעי' ט' הביא עדים, ע' בש"ך לקמן סו"ס רכ"ב בזה:

סעי' י"ח לשם מתנה ע' ש"ך ובביאורי הגר"א אה"ע סי' כ"ז ס"ק כ"א ובבית מאיר אה"ע סי' נ' סעי' ב':

סי' קמ"ח סעי' ב' נותן חצי המס הוי חזקה. לכאורה ד"ז היא מפורש בגמרא ב"מ ק"ו ע"א התם תקינו לי' רבנן דמרי ארעא יהיב טסקא יעו"ש:

סי' קמ"ט סעי' ל"א המחזיק בשל קהל י"א דלא הוי חזקה ע' בתומים בשם תשו' מהרא"ש דבזה"ז מחזיקינן בשל קהל ובתומים סיים דהכל לפי ראות עיני ב"ד. שם אסור לשנותו ע' מג"א סי' שס"ו ס"ק ז' ח' בזה:

סי' קנ"ג סעי' כ' בהג"ה חפץ להחזיר החומה ול"ש בזה מיצר שהחזיקו בו רבים כיון דהיא רק ליחיד כ"כ במרדכי שם ועמ"ש לקמן סי' שע"ז:

סי' קנ"ד סעי' ב' ולמבוי ע' מבי"ט ח"א סי' ל"ה נראה דגם במבוי סתום יכולין לפתוח חלון ודבריו צ"ע. וע' בתשו' חסל"א סי' כ"ה שכתב דדין דהכא דיש מי שאומר שדינו כרה"ר היא רק לענין לפתוח