מנחת פתים חושן משפט רנג

ס"ז ס"ק כ"ו א"כ מתחלה אדעתא דהכי נתן לו בהקפה שימתין לו הזמן הזה וע' ב"מ ק"א וברש"י שם ד"ה ובחנויות מבואר נמי דדרך הקפת חנות להמתין הרבה ומכ"מ משמע שם דיותר משנה לא יעו"ש וד"ז תלוי כפי מנהג המקום:

סי' ק"א סעי' י' ודלא כי"א שצריך לישבע ע"ז ע' קצה"ח ס"ק ו' דאם רוצה לסלק לו קרקע א"ל שבועה דאין לו מעות דשבועה גופא כפסידא היא ויש להביא ראי' לדבריו מתוס' ב"ב ל"ג ד"ה אמור דלפי דבריהם לא היה איכפת לי' לרבה בר שרשום הפסד המתנת המעות עד שיגדלו היתומים כמו הפסד דבר זה שצריך ישבע על האמת וע' תוס' ב"מ מ"ב ד"ה נימא ובש"ג פ' כל הנשבעין ובתשו' הרא"ש שהובא בטור אה"ע סו"ס קנ"ב ודו"ק:

סי' ק"ג סעי' ב' ויכולין אלו השמאים להיות קרובים זל"ז ונראה דאפילו א' גוי כשר ג"כ כמו בשומת מע"ש וכ"מ במ"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו ולזה רמז התומים כאן ס"ק ב' וט"ס נפל בדבריו במ"ש ברמ"א או"ח סי' ט' וכוונתו למג"א סי' ש"ו ודברי הנה"מ כאן ס"ק ב' תמוהים דהא גוי כשר לשום מע"ש וגוי אינו נאמן באיסורין עט"ז יו"ד סי' צ"ח ובחוו"ד שם:

סי' ק"ד סעי' ב' אם המנהג כן ע' בנה"מ בחידושי' ס"ק ג' שכ' והיא דידעינן דלא מקבלי שוחדא וד"ז העתיק מהתומים אבל לשון התומים והיא דלא איתחזיק דמקבל שוחדא יעו"ש ודלא כלשון הנה"מ דבעינן שידעו דלא מקבלי וע' לשון הש"ע לעיל סי' ס"ח סעי' א' והג"ה שם שמשם מקור דברי התומים ומכאן מוכח דערכאות גם בעל פה מהימני כהמרדכי והכרעת תומים לעיל סו"ס ס"ח:

סעי' ט"ז שהרי אין בע"ח נוטל כראוי ע' ש"ך שחולק ע"ז אלא הטעם היא משום דיכול לומר מאבוה דאבא קאתינא וע' בפ"ת שהביא מתשו' רעק"א סי' קל"ב בשם בעה"ת דלא אמרינן מאבוה דאבא קאתינא רק באבי אביו משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך ולא בשאר יורשים ותמה על שנשמטו דבריו בש"ע ואחרונים וע' במ"ל פ"ה מה' נחלות ה"ח הביא ג"כ דברי הבעה"ת הנ"ל. ולי נראה מדברי תוס' ב"ב קי"א ד"ה מקיש מ"ש שם בשם ר"י מבואר דגם באבי אמו אמרינן האי סברא דמכוחו אתי וא"כ ה"ה לדידי' בכל היורשים דלא כבעה"ת. ואולי דעת רשב"א שם בתוס' דחולק על ר"י וכתב דאינו יורש רק מטעם מישמוש היא משום דסובר כבעה"ת ודו"ק:

סי' ק"ה ס"ק א' שכל התופס לבע"ח ע' ש"ך ס"ק א' וע' תומים שחולק עליו דאפילו בפועל ממש לא מהני תפיסה לבע"ח אבל בשט"מ שם כתב דיכול הפועל לתפוס כמו במציאה:

סעי' ד' ודוקא במקום דאיכא פסידא לבע"ח ע' בב"י בשם נימו"י משמע דאיכא מצוה לתפוס בכה"ג משום השבת אבידה יעו"ש:

סעי' ו' נפקד שתפס ע' קצה"ח ס"ק ה' שכתב על התומים דאנה מצא דין זה דגוי קונה במשיכה ולענ"ד דהכא כיון דלקח בחובו ולא מיחסר נתינת מעות הו"ל כמו מתנה דליכא מעות דלכ"ע משיכה קונה:

סי' ק"ח סעי' א' בהג"ה ואשתו אינה נאמנת ע' תשו' נטע שעשועים סי' ל"ה בזה:

סעי' ד' שטר עסקא וע' בפ"ת בשם ח"ס דפטורין לשלם העסקא דיוכלו לטעון שאביהם לא הרויח ונראה דעכ"פ צריכין לקבל בחרם שלא פקדם אבא לשלם העסקא ובעצי לבונה יו"ד סי' קע"ז סעי' ל"א כתב דחייבין לשלם העסקא יעו"ש:

סעי' ה' אפילו היורש קטן ואם יש עדים שאביו אמר לפני מותו שהשטר אינו פרוע א"צ לישבע כדאי' ר"פ כל הנשבעין במשנה שם לרשב"ג וע' תוס' דף מ"ח וברמב"ם פי"ז ממלוה פסק כרשב"ג ותמהני שבש"ע נשמט הדין וע' ש"ך ס"ק י' בשם הג"א:

סי' ק"ט סעי' ג' כגון בשעת מגיפה ע' נה"מ ס"ק א' שכ' דרק השומא היא באותו יום מגזירת הכתוב דונתן ערכך אבל המכירה ממתינין עד הזמן הראוי ופירושו צ"ע טובא וע' ברש"י עירוכין כ"ד ד"ה שלא וברמב"ם פ"ג מה' עירוכין הי"ט דמבואר להיפוך מפירושו וברשב"א כ"ק דף מ"ג בשם ראב"ד משמע קצת כנה"מ וע' סמ"ע סי' ר"צ ס"ק כ"ג בשם המרדכי:

סי' קי"ב סעי' ב' ואימתי קנאו ע' נה"מ ס"ק ב' כתב ובנדה דף ט' בהיה ונתעטף כו' וט"ס היא וצ"ל דף ה' ויעו"ש ברש"י ותוס' ומהרמ"ל שם דלכל הפירושים גם הטלית טהור דאיכא ספק אם נגע הטלית בטומאה ואם נגע בטהרות ולפי"ז אין ראי' נה"מ משם מכרעת כלל אך מר"ש פ"ד דטהרות משמע שמפרש גם בגוונא דטלית ודאי נטמא כגון שנגע בטמאות וטהרות בודאי רק שאין אנו יודעין אם נגע בטמאות קודם או בטהרות קודם וע"ז שפיר יתכן קושי' נה"מ דנימא כ"כ כ"ה ומכ"מ תמהני דכ"נ היא כענין כל הטומאות כשעת מציאתן וזה ל"א רק בקדשים משום חומרא דקדשים ושם בדף ט' לא מיירי מקדשים כלל וא"כ תו אין הכרח לראיית נה"מ משם אף לדברי הר"ש:

סי' קי"ז סעי' א' העושה שדהו אפותיקי אעתיק תשו' להרבני החריף מו"ה דוב ווייסער ני' ע"ד שאלתו בדיני ממונות שראובן סוחר עורות ובאו לו עורות ע"י הבאהן בנ"נ כנהוג והוא לא היה לו לשלם המעות והלך אצל שמעון ולוה ממנו מעות בהיתר עיסקא באופן ששמעון יקח העורות מהבאהן והוא ישלחם לגארבער והגארבער יתן לו כתב כי יעבד העורות וימכרם ויתן בראשונה לשמעון המעות עם העיסקא ואם יהיו יותר יתן לראובן וכעת יש היזק בהעורות ואינו מספיק אף לשלם הקרן של שמעון אם מחויב ראובן לשלם מכיסו וכ"ת כתב כיון דמסר לו העורות והתנה עמו שהגארבער ישלם לו מהעורות הנ"ל כאפתוקי מפורש שאם שטפה נהר אין גובה משאר נכסיו והנה כדבריו כתב בפ"ת כאן בשם השער משפט וכתב דאפותיקי סתם היינו כשאמר אם לא אפרע לך גבה מזה אבל היכא שיחד לו גוף הפרעון שמזה יפרע חובו הרי לא נתחייב לשלם לו אלא מזה וראי' מסוף פ' כל הגט במלוה מעות את הכהן ואת הלוי והעני להיות מפריש עליהן מחלקן אם העשירו פטורין מלשלם אף דלא א"ל בפירוש לא יהיו לך פרעון אלא מזה עכ"ד. ובאמת שמפשטות הסוגיא בגיטין מ"א דמוקי הא דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסיו בדא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה משמע דוקא בכה"ג דאל"כ לוקמי בדא"ל יהא לך פרעון מזה וע' בירושלמי מס' שבועות הובא בר"ן לאלפסי גיטין פ' השולח מתניתא כשאמר יהא לך פרעון מזה מה פליגין כשאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה יעו"ש ומשמע דבדאמר לו יהא לך פרעון מזה הוי כאפותיקו סתם דגובה משאר נכסיו ודוחק גדול לומר דירושלמי מיירי באומר אם לא אפרע יהא לך פרעון מזה דלישנא ל"מ הכי אמנם ראי' הגאון מהא דמלוה מעות את הכהן לכאורה ראי' נכונה היא וראיתי בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ל"ה שהשיג על השע"מ הנ"ל וראיתו מגיטין ליתא ואישתמיטתי' דברי הפנ"י בגיטין שם שכתב דאין זה כאפותיקי מפורש כיון דלא א"ל בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזה והא דאם העשיר א"צ לשלם היא רק משום תק"ח והוכיח כן מדברי רש"י ותוס' שם שדחקו לומר הטעם בהא דבעה"ב אינו יכול לחזור בו ואם היה דינו כאפותיקי מפורש א"צ טעם כלל יעו"ש תה נראה נמי דעת נה"מ סו"ס שכ"ט שכתב ת"ל ומזה יש ללמוד דה"ה בכל פועל שהקדים לו שכירות על זמן קבוע ומת בתוך הזמן שא"י לגבות מיורשין כשרוצין הן לעשות עבודת אביהן יעו"ש ומוכח דאם אין רוצין