מנחת פתים חושן משפט רנ

להשקותה כן בממון מגלגלין בשבועה דידה שישבע ויפטור אבל האיך נילף באיסורא מסוטה שישבע ויפטור הא שבועה כזו לא אשכחן בסוטה כלל ודא ודאי תיובתא היא על הש"ך. אבל סברת התומים דמהרא"י רק בשבועה דרבנן מיירי ולא בשבועה דאו' וסוטה היא שבועה דאו' אין לה מקום להמעיין בדברי המהרא"י. ומה שכתב הש"ך על הקושיא הנ"ל מרמב"ם שדוחק לומר דמיירי בתובעת הכתובה להדיא כו' ועוד דאי בתובעת הכתובה להדיא הבעל נאמן כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ד סעי' ז' הדבר פשוט דהוכחת הש"ך מסי' קנ"ד היא על הדין שהביא מקודם דהיא אומרת הפלתי שלש ובזה דעת הש"ך דבתובעת הכתובה אינה נאמנת אבל ההוכחה שהביא הש"ך מסי' קט"ו בזינתה באמת יש לומר דמיירי בתובעת הכתובה להדיא כמובן ומ"ש כ"ת דדוקא בטוענת שאין לו גב"א דהטעם דנאמנת משום דאין אשה מעיזה פניה בזה היא דאמרי' דכשתובעת הכתובה אינה נאמנת משא"כ באומרת שהפילה דהטעם משום דלא מחזקת נפשה במפלת שפיר נאמנת אף כשתובעת הכתובה לענ"ד מוכח כהש"ך דהא בסי' קנ"ד סעי' ו' בטוענת שאינה יורה כחץ ג"כ מבואר דאם תובעת הכתובה אינה נאמנת אף דשם אין הטעם משום דלא מעיזה רק משום בריא ושמא וטענת שאינה יורה כחץ עדיף מטענת הפלתי כמבואר בב"ש ס"ק כ"ט שם דבעינן דוקא שהב"ד יכופו לגרש דאל"כ חיישינן שמא עיניה נתנה באחר אף דבאינו יורה כחץ ל"ח לזה וא"כ כיון דלענין יורה כחץ אינה נאמנת כשתובעת כתובתה מכ"ש כשאומרת הפלתי שלש:

וראיתי במקנה בקו"א לה' קדושין סי' מ"ט ד"ה מניח כתובה וכו' בסוה"ד כתב מכ"מ נראה בההיא דלעיל סי' מ"ח היא אומרת קדשתני וכו' דאם היא תובעת אותו שישא אותה ויתחייב בשכו"ע או יגרשנה ויתן לה גט וכתובה צריך לישבע היסת אלא דלא מיירי שם מדין ממון וצ"ע עכ"ל ותמהני שלא זכר שר מדברי מהרא"י בפסקיו וש"ך הנ"ל וע"ע בב"ש אה"ע סי' ד' ס"ק מ"א וחידוש שלא הביא ממהרא"י וע' בית מאיר שם ומדברי מהרא"י בפסקו הנ"ל משמע דממזר לא תיקנו חכמים על האב לזונו והיא חידוש דין. ובעיקר הפלוגתא שבין ר"ש ומהר"ם הנ"ל באומר גנבת דאיפסק בש"ע כהמהר"ם לכאורה צ"ע דהא בשבועות מ' מבואר דמה"ט תיקנו חז"ל שבועת היסת משום חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו ופריך אדרבא חזקה אין אדם מעיז פניו ומשני אשתמוטי ועכ"פ משמע דאם איכא חזקה אחרת נגד חזקת התובע לא תיקנו היסת ובאומר גנבת הא איכא חזקת כשרות דנתבע נגד חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו אבל יש לדחוק קצת כיון דאמרו חז"ל ב"ב קכ"ה רובן בגזל יש לומר דמורה התירא מטעם ספק מלוה ישינה ולא מגרע כ"כ חזקת כשרות של הנתבע בזה אבל בחו"מ סי' פ"ז פסק בתובעת נדר לה באתננה משביעין היסת אף דהיא ודאי נגד חזקת כשרות גמור דהא מיעוטן בעריות אמרו ולא רובן ומוכרח לומר דדוקא עיקר התקנה מתחילה היה משום חזקת התובע וחזקת נתבע דאינו מעיז לאו כלום היא אבל לבתר דתיקנו תו בכל גווני תיקנו שבועת היסת אף בגוונא דל"ש אשתמוטי ואיכא חזקה טובה לנתבע כמו בתובעו חפץ ידוע ואומר זה שלי היא כמ"ש תוס' ב"מ ו' ד"ה אלא ומשם מוכח דאפילו בדאיכא לנתבע שני חזקות נגד חזקת התובע תיקנו שבועת היסת דהא בתובעו חפץ זה איכא לנתבע חזקה דאין אדם מעיז פניו וחזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו וע' קצה"ח סי' פ"ד ס"ק ב' ומזה יש ללמוד דגם בדאיכא רוב נגד חזקת התובע משביעין היסת דהא תרי חזקי היא כמו רובא כמ"ש ריב"ש סי' שע"ט ואפ"ה חייב היסת וצ"ע על ט"ז חו"מ סי' צ"ד סעי' ו' שכתב שם דביש רובא נגד חזקת התובע לא תיקנו היסת וכן צ"ע על הגאון בעל הפלא"ה ז"ל בתשו' גבעת פנחס סי' מ"א שהאריך דלא תיקני היסת רק משום חזקת התובע וכשיש לטענת נתבע רובא מסייע אין משביעין יעו"ש דהא מוכח מכל הנ"ל דלבתר דתיקנו חכמים היסת תו בכל גווני תיקנו. אמנם לא כל הדברים דומים דהא לענין פרוזבל היה לי ואבד אין משביעין היסת משום חזקה דלא שביק התירא כמבואר בפ"ד וע' ש"ך סי' צ"ד ס"ק ח' וצריך לומר דהאי חזקה אלימתא טובא אפילו מרובא וכן מתרי חזקי דעלמא ועמ"ש לעיל סי' פ"ב בשם הב"ש. וגם בזה יש לעיין באומרת קדשתני ותובעת ממנו מזונות דגם לארוסה יש מזונות בהגיע הזמן ויש לה ע"א דאפשר דחייב גם שבועה דאו' אע"ג דלענין איסורא גם שבועה דאו' ליכא היינו דגם אם לא נשבע להכחיש העד מותר לישא אחותה וקרובותיה דלענין איסורא לא הימנה רחמנא אבל כשתובעת ממון להדיא אפשר דגם שבועה דאו' איכא ואע"ג דעיקר חיוב מזונות מדבריהם מכ"מ בתר דתיקנו תו חייב ע"ז שבועה דאו' ע' קצה"ח סי' פ"ז ול"א בזה דכיון דאין העד נאמן לשוי' אשת איש ומותר בקרובותי' תו גם לענין ממון לא מהימן העד דהו"ל כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא גם באומר גנבת ויש עד אחד חייב לישבע נגד העד והיינו לענין חיוב ממון אבל הוא כשר לעדות אף שלא כשבע דלענין זה לא הימניה רחמנא לעד אחד הרי דל"א בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"כ תשובתי:

סעי' כ"ז מי שנתחייב שבועה בב"ד ע' ש"ך ס"ק ס"ב מ"ש בשם הרמ"ה ודברי הרמ"ה הובאו בשט"מ וז"ל אבל חייב עצמו שבועה בב"ד כו' לא מיתחזיק עלה בכפרנותא דעביד דאמר נשבעתי אע"ג דלא אשתבע דסבר לא מיחייב לאשתובעי עכ"ל ומשמע דוקא בכה"ג שלא ידע אם מחויב שבועה אבל אם קיבל ע"ע חיוב שבועה בקבלת קנין דודאי ידע דמחויב לישבע שפיר הוחזק כפרן דאל"כ בפשיטות ל"ק קושי' תוספי הרא"ש שבשט"מ שם וכ"נ מדברי הראב"ד שבשט"מ ודברי ש"ך צ"ע:

סעי' ל"ו ונשבע לא' מהם ע' בהפלאה כתובות צ"ד שחידש דה"ד כמו שם בשבועה שלא התפיס צררי אבל בנשבע סתם איני חייב לך ויש לומר לו היא דאינו חייב שיש לו מלוה ישינה עליו אבל לחבירו חייב וצריך לישבע לחבירו יעו"ש וצ"ע לדינא כי סתימת הפוסקים ל"מ כן:

סי' פ"ח סעי' א' ע' קצה"ח שרוצה להוכיח מתוס' שבועות דעל שתי מעין חסירים פחות משוה פרוטה חייב לישבע שבועה דאו' ובקצה"ח תמה דהא כל שיעורי חכמים כן ואם יחסר לה' סלעים של פדיון הבן אף כ"ש ודאי לא יצא וע' ריטב"א קדושין מ"ו ד"ה מיתבי ונלע"ד עיקר דגם תוס' מודים דאם טוענו ב' מעין פחות חצי פרוטה דאינו חייב שבועה דאו' אלא דשם דבאמת המה ב' מעות שלימים ואינו מחוסר רק טבוע וכיון דמלאכת הטבוע היא קלה כל כך שאין נותנין בעדה פרוטה מלאכה כזו אינו מגרע כלל משיוי המעה דרבים יעשוהו בחנם דאין אדם מקפיד לעשות לחבירו דבר שאין עשיתו שוה פרוטה דאפילו עכו"ם אינו מקפיד ע"ז כמ"ש תוס' ע"א י"ט ד"ה מכוש וע' ירושלמי כתובות ר"פ המדיר דפועל שאין מלאכתו שו"פ מותר לפורעו מדמי שביעות וזה ברור ואמת בדברי תוס' שבועות מ' הנ"ל: