מנחת פתים חושן משפט רמט

שחולק עליו דא"צ להזכיר שם ונראה דלפי המנהג שנוהגין לומר קללות שבתורה או שבתוכחות הי"ל כמזכיר את השם כמ"ש בדו"פ יו"ד סי' רל"ז יעו"ש ומה"ט נראה פשוט דבשבועת היסת ומכ"ש בקבלת חרם דאינם בשם דאין לומר קללות שבתורה או שבתוכחות ואם שהמנהג אינו כן אבל לא ידענא יסוד למנהג זה וכמדומה שהיא מנהג בטעות:

סעי' כ' ויאיימו עליו ע' בס' עין זוכר מערכת א' אות י"ט דאיום שבועה היא רק דרבנן ואם לא איימו עליו א"צ לחזור ולישבע וע' בקצה"ח לקמן ס"ק כ"ט ודבריו נסתמים מדברי המבי"ט:

סעי' כ"א אבל על שבועה שנתחייב בה בטענת ספק וצ"ע דהא להרא"ש פ' שבועת הדיינים סי' א' שבועה בנק"ח היא בתק"ח לאיום ואפ"ה גם בשבועת ספק כגון בשבועת השומרים בעינן נק"ח וצ"ע:

סעי' כ"ה כיצד אמרת ליתן לי במתנה ע' ש"ך ס"ק כ"א דאם הוא עני משביעין אותו היסת וכ"כ בתשו' מהר"י ברונא סי' קצ"א וראיתי בתשו' יעב"ץ סי' מ"ג שחולק על הש"ך וכתב דא"צ לישבע ואף לדברי הש"ך ה"ד במתנה מועטת אבל במתנה מרובה גם לעני מותר לחזור בו מדינא והירו"ש ממידת חסידות אסר יעו"ש והדברים מתמיהים לענ"ד:

שם שאף אם הודה אינו חייב לו ממון וה"ה אם יודה יתחייב לו שבועת היסת כשכופר פטור מן השבועה ונראה דעכ"פ קבלת חרם חייב בכל ענין כדלקמן סעי' כ"ז בהג"ה ויש לחלק קצת דשם כבר נתחייב לו השבועה בב"ד:

שם בהג"ה אבל אם עיקר התבועה היא משום איסור אין משביעין ע' ש"ך ס"ק נ"ז ואעתיק מה שהשבתי בזה להרב מו"ה אברהם ארי' רוזין ני' ע"ד מה שהקשה על הש"ך ס"ק נ"ז שהקשה על תה"ד דהא שבועת סוטה איסור היא וגלגול שבועה ילפינן מסוטה ותמה כ"ת דשם שבועה דאו' והמהרא"י ורמ"א מיירי משבועת היסת שתיקנו חז"ל מטעם חזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו ול"ש זה באיסורא וכבר ראו עיניו שגם התומים השיג על הש"ך כזה וכ"ת האריך והרחיב הדיבור בזה ובעניותי נהפוך היא כי דברי התומים תמוהים והש"ך שפיר קמותיב דהמעיין שם בפסקי מהרא"י באמצע פסקו השיג על המרדכי באשה שטוענת על איש שקידשה שיפטרנה בגט והוא מכחיש שדן המרדכי שישבע והמהרא"י כתב דל"ש כלל ענין שבועה בזה והביא מרש"י קדושין ס"ו בהכחשה בקידושין דלאו כלום היא דל"ש שבועה בזה והמהרא"י הוסיף דגם שבועה דרבנן ל"ש בזה דאמרינן בפ"ק דב"מ דלא מתקני רבנן שבועה אלא כעין דאו' [ובזה יש לעיין דהא כוונתו לב"מ ה' אלא א"א הילך פטור מתקני רבנן שבועה דליתא בדאו' יעו"ש וזה סברת ר"ח שם אבל אנן קיי"ל כרב ששת דהילך פטור ומוכח דתיקנו רבנן שבועה אף דליתא בדאו' ועוד דע"כ לא פליגי אלא לענין שבועת המשנה אבל שבועת היסת ודאי תיקנו אף דליתא בדאו' דהא תיקנו שבועה בכופר הכל ויש ליישב קצת] ועכ"פ מבואר מדברי מהרא"י דל"ש שבועה בקידושין כגון באומר לאשה קדשתיך או להיפוך אף דנ"מ לענין ממון כגון שאר וכסות וכן באומר לאשה קדשתיך יכול לתבוע מאתה מעשה ידיה אפ"ה עיקר ענין קידושין מה"ת היא קנין איסור שאסורה לעלמא מחמתו ואינו ענין ממון ע"כ ל"ש בו שבועה דאו' ולא שבועה דרבנן וזה העתיק הש"ך בס"ק נ"ז כגון היא אומרת קדשתני וכו' שזה מבואר מדברי מהרא"י באמצע פסקו וע"ז הקשה הש"ך מסוטה דהיא ג"כ איסור ואפ"ה משביעין אותה מה"ת א"כ בהיא אומרת קדשתני בפני ב' עדים ותובעת גט מאתו או שישאנה ויתן לה שכו"ע והוא מכחיש ויש עד אחד ישבע שבועה דאורייתא ובליכא עד וישבע היסת דנילף מסוטה ובממונא מאיסורא איצטריך ק"ו התם בקידושין דאי לאו הכי ממונא מאיסורא לא ילפינן אבל איסורא מאיסורא נוכל למילף בלי שום ק"ו והשתא הא דדחי התומים דשבועה דאו' שפיר שייכא באיסורא אבל שבועת היסת לא דל"ש בזה חזקה אין אדם תובע היא תמוה דהא מפורש במהרא"י דגם שבועת ע"א דאורייתא ל"ש בקידושין ומה"ט גם שבועה דרבנן ליכא כיון דליתא דכוותה בדאו' והש"ך הקשה באמת דגם שבועה דאו' ליהוי באיסורא כמו בסוטה וממילא דאם כופר ואין עד עכ"פ ישבע היסת. והא דכ' המהרא"י שם בסוף הפסק הנ"ל ואנ"ד ניחא בפשיטות דלא משביעין כלל דכתב במרדכי ב"מ בשם הר"ש דלא נתקנה שבועת היסת במלתא דאיסורא כגון באומר גנבת לי ואפילו למהר"ם דסובר דנתקנה שבועת היסת אאיסורא י"ל דוקא איסורא דעיקר ממונא גנבת וכה"ג אבל איסורא דנ"מ ממונא איכא למימר דבהא כ"ע מודים דלא נתקנה יעו"ש, בזה לא קאי המהרא"ם על אשה שאומרת קדשתני דזה אינו ענין כלל לפלוגתת ר"ש ומהר"ם שבמרדכי דהא אינהי תרווייהו מודו דאיכא שבועה דאו' באומר גנבת רק לענין שבועת היסת פליגי אבל שבועה דאו' איכא לכ"ע כיון דתביעתו היא ממון ובקידושין פשיטא לי' למהרא"י דליכא שבועה דאו' כיון דעיקר התביעה היא איסור שיגרשנה וכן טעם הר"ש שבמרדכי דלא משביעין היסת באומר גנבת דלא מהימן לשוי' חברי' רשיעא ל"ש באומרת קדשתני דהא לא נעשה רשע בזה שקידשה רק המהרא"י כתב זה ע"מ שנשאל באומרת על בנה שהוא ממזר מפלוני והוא כופר דמשוי נפשי' רשיעא ולהר"ש במרדכי פשיטא דל"ש שבועת היסת בזה אבל גם למהר"ם היינו באומר גנבת שעיקרו ממון אבל הכא דעיקר היא תביעת איסור שאומרת שהולד היא שלו אף שנ"מ לענין ממון לא תיקנו בזה היסת. ובאמת שכסברא זו שעיקרו איסור תו גם שבועה דאו' ל"ש כמו באומרת קדשתני אף דנ"מ לענין שישאנה ויתחייב בשאר וכסות רק מהרא"י מלתא דפסיקא נקיט דהיסת ודאי ליכא אבל לפי האמת גם שבועה דאו' כגון באיכא עד אחד ליתא כמו בקדשתני והיינו דהעתיק הש"ך לתרוייהו הן באומרת קדשתני והן באומרת שבנה ממזר מפלוני ועכ"פ באומרת קדשתני מבואר במהרא"י להדיא דל"ש שבועה דאו' וע"ז הקשה הש"ך מסוטה. ומה שתמה כ"ת עוד על הש"ך שהקשה על מהרא"י מרמב"ם פט"ו מה' אישות דבכ"ז משביעה היסת שלא הפילה או שהפילה שלש שבטענה זו יתחייב ליתן לה כתובה דשם ליכא תביעת איסור כלל רק מניעת פו"ר ליתא כלל דגם בהיא אומרת קדשתני ודאי ליכא איסור כלל אם קידשה ואפ"ה ל"ש שבועה למהרא"י משום דהענין היא תביעת איסור ולא ענין תביעת ממון כי אישות היא קנין איסור בעיקרו רק שנסתעף מזה ממון אבל עיקר התביעה היא מה שאגודא בי' ומחמתי' אסורה לעלמא וע"כ היא רוצה שיפטרנה בגט או יתן לה ש"כ וה"נ שם תביעתו היא שאינו מחויב לגרשה ועדיין תהי' אגודא בי' וזה תביעת איסור מיקרי ולא תביעת ממון ואפ"ה משביעין וזה ברור בכונת הש"ך ז"ל וכן ראיתי בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ע"ו שהבין דברי המהרא"י והש"ך כדפרישית אלא שבהג"ה שם תמה על קושי' הש"ך מסוטה דגם באיסורא איכא שבועה דשם השבועה אינו פוטרה מכלום ואין מאמינין לה כלום רק דמשקין אותה והא דילפינן גלגול שבועה מסוטה היינו דכמו בסוטה מגלגלין בשבועה דידה