מנחת פתים חושן משפט רמח

דבשטר אמנה דנאמן אח"כ לגבות חובו היא באמנה דוקא דסתם שטר לאו אמנה היא אבל באומר פרוע דשטר לפרעון עומד תו אינו נאמן לגבות חובו יעו"ש וזה נוטה לשיטת הט"ז הנ"ל דבעינן דוקא דבר המסייע למלוה ע"כ באומר פרוע כיון דשטר לפרעון עומד לא הו"ל מסייע גמור אבל לפי דברי תשו' רשב"א שבב"י סי' צ"ו הנ"ל דלא בעינן כלל דבר המסייע למלוה פשיטא דמכ"ש בפרוע דנאמן המלוה לגבות חובו דעכ"פ יש שטר וכה ראיתי בשער הלקוטות הנדפס בש"ס ווילנא לסנהדרין מ"ג נסתפק בענין הודאה כשאומרים הב"ד לנתבע אם תודה תיפטר או התובע אומר לו עכן והודה אם זה מיקרי הודאה יעו"ש שהביא מהודאת וכן ע"י דיבור יהושע ולענ"ד נראה דדמי להא דשטר אמנה דיכול לומר לדחוי קמכוין ואף להט"ז דבעינן שטרא דמסייע לו מכ"מ הכא עדיף טפי שהטעו אותו ואמרו לו שאם יודה יופטר כנלע"ד:

סי' פ"א סעי' א' וצריך לישבע כו' שכוונתו להשטות ע' תומים ס"ק ב' דאף דנשבע שאינו חייב לו כלום מכ"מ צריך נמי לישבע שכיון להשטאה דאל"כ הא באומר אתם עידי חייב אף בדבר שלא היה מחויב ואם לא כיון להשטאה הו"ל כאומר אתם עידי יעו"ש ולענ"ד צ"ע דהא המוחזק יכול לומר קי"ל דאין אדם יכול לחייב א"ע באמירת אתם עידי כמ"ש ש"ך ס"ק ו' ובתומים סי' מ' א"כ גס שבועה לא בעי והמחבר לשיטתי' דפוסק בסי' מ' כהרמב"ם אבל לפי מה שהכריע הש"ך שם דהוי סד"ד אינו צריך לישבע רק שאינו חייב לו וע' סמ"ע וצ"ע:

סעי' ז' בהג"ה ואבי הבן שתק שתיקה כהודאה ע' בתומים וע' תשו' ר"ח או"ז סו"ס נ"ב וסי' מ"ג שדעת הר"א שם דאם ראובן היה נותן או מוכר שדה של שמעון ללוי בפני שמעון ושתק דנעשה שלוחו ומעשיו קיימים והיא כעין סברת המרדכי דכאן והר"ח האריך להשיג ע"ז דשתיקה לאו כהודאה דמי יעו"ש ותמהני שלא הביאו התוספתא פ"ק דב"ב המוכר שדה חבירו במעמד חבירו לא עשה כלום כתב וקיים מאחריו דבריו קיימין יעו"ש:

סעי' ח' אמר בפני שנים היינו דוקא כשיש עדים אבל כל שלא היה שם עדים אפילו בהודה דהך הודאה גמורה יכול לטעון משטה וכ"מ בהה"מ רפ"ז מטוען ובחדושי הר"ן סנהדרין כ"ט ול"ד לש"מ דמטעם אין אדם משטה בשעת מיתה מועיל הודאתו אף בלי עדים ע' ש"ך ס"ק ח':

סעי' י"ד ואין חילוק בזה בין עני לעשיר ע' ש"ך ס"ק ל"א מ"ש וכ"נ דהא אי נימא שהודאתו באמת כו' ודבריו קשים להבין ויש להסביר דבריו קצת עפי"ד הנמו"י בסנהדרין שם ד"ה מאן מסיק שכתב דאדם רוצה ג"כ שלא יחזיקוהו בעני יעו"ש וא"כ נוכל לומר דמשו"ה הודה שחייב לפלוני כדי שיחזיקוהו שיש לו מעות ודוק:

סי' פ"ב סעי' ו' היה המלוה ת"ח ע' בהגהות רב"פ בשם כנסת יחזקאל ובתומי' ס"ק ה' כתב להיפוך וכן מצאתי בתשו' הרי"ף סי' צ"ז וז"ל תה שאמרת אם נתחייב ת"ח אינו נשבע וטען שראה כן בתשו' לגאון אחד אין בעולם גאון שאומר דבר זה וכל ת"ח שאינו מקבל עליו את הדין אינו ת"ח יעו"ש דמיירי משבועת היסת וע' רש"י ב"מ ק"ח ע"ב ד"ה שכיני:

סי' פ"ב בקיצור כללי מגו לנה"מ סעי' ב' כגון במקום ברי ושמא א"נ שחזקה מסייע למיגו, בב' דינים אלו פיקפק הב"מ באה"ע סי' ס"ח:

סעי' י"ב מיגו במקום קול ד"ז נובע מדלקמן סי' ק"ן סעי' ה' ובנוב"י סי' ל' אות כ"ז כתב דמיגו במקום קול דלא אמרינן היינו דוקא לאפטורי משביעה אבל לאפטורי מממון לכ"ע אמרינן מיגו במקום קול יעו"ש שדבריו תמוהים דבסי' ק"ן הנ"ל מבואר דגם לאפטורי מממון אינו נאמן במקום קול וע' לעיל סי' ע"ב בהג"ה סעי' י"ח דכל היכא שהדבר מפורסם אינו נאמן במיגו ובש"ך ותומים שם משום דהוי מיגו במקום קול ושם לאפטורי מממון היא. וע' בנה"מ לקמן סי' קמ"ט ס"ק י"ח חידש דמיגו נגד קול היינו דוקא קלא דאיתחזיק כמו לענין קדושין יעו"ש ולענ"ד משמעות כל הפוסקים היא להיפוך ול"ב בזה קלא דאיתחזיק בב"ד:

סעי' ל"ו מיגו מגברא לגברא ל"א, ע' כה"מ סי' רכ"ב ס"ק א' דין חדש בזה:

סי' פ"ג סעי' ב' ואינם יודעים מאיזה שטר ע' בקצה"ח שהקשה מהא דהאומר לחבירו שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע ויש ליישב עפי"ד ירושלמי בסוף ב"ב הטעם דגדול פרוע משום דאימת שטר גדול עליו יעו"ש א"כ הכא דשניהם שוין אף דעל שטר א' יש ערב אבל אין אימת שטר א' עליו יותר מהשני ודו"ק:

סי' פ"ד סעי' א' הפוגם שטרו ע' שט"מ בכתובות שם בשם הריב"ש דאם פוגם שטרו בפחות משו"פ לא מיקרי פוגם:

סעי' ד' נפרע שלא בשבועה לכאורה צ"ע כיון דאמנה לא ניתן לכתוב אינו שטר כלל ונאמן הלוה לומר פרעתי כדלעיל סי' ע' גבי מודעה ובקצה"ח לעיל סי' פ"ב ס"ק ח' דאמנה דמי למודעה ולכאורה היה נראה מזה דהא דאמנה לא ניתן לכתוב היינו בשלא הלוה לו כלום אבל בהלוה לו חמשים ניתן לכתוב גם על יותר וכ"מ בר"ן שהובא בש"ך לעיל סי' נ"ז ס"ק י"ב אבל בסמ"ע כאן ס"ק י"א מבואר דבכל גווני אסור וכ"כ בנה"מ סי' נ"ז ונראה כיון דעכ"פ ניתן לכתוב על המקצת שהלוה לו שפיר הו"ל תורת שטר עליו וכהא דאמרינן בב"מ ע"א גבי מוקדם נהי דלא ניתן לכתוב מזמן ראשון מזמן שני מיהו ניתן לכתוב וכ"כ בתומים סי' נ"ב ס"ק ב' בשטר שיש בו רבית דהו"ל ניתן לכתוב יעו"ש:

סעי' ה' לא יפרע אלא בשבועה, ושבועה זו תק"ח היא דמה"ת אין שבועה רק לפטור א"כ אם אי אפשר למלוה לישבע כגון שהעד אומר שאין המלוה יודע נוטל בלי שבועה כדלקמן סי' קכ"ו בש"ך ס"ק ס"ד אלא דאכתי יכול לתובעו אחר פרעון בעד ויחייבו שבועה דאו' ויהיו משואיל"מ מיהו בזה דהעד אומר שאין המלוה יודע ל"ש משואיל"מ כמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א וע' בנה"מ סי' נ"ח ס"ק י"א דהא דיכול לתובעו לאחר פרעון להשביעו שבועה דאו' ע"י העד היינו כשלא הביא העד לב"ד קודם פרעון אבל אם הביא העד לב"ד קודם פרעון ומצא הדין שנשבע תובע שבועת היסת וכדומה שוב אינו יכול לחייב שבועה דאו' ע"י העד הזה:

סי' פ"ז סעי' א' מוכן בידו ע' נה"מ ס"ק א' דבגזילה כגון שתובעו שגזל ממנו שני כלי' והודה לו בא' לא הוי הילך כיון דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו וצ"ע כיון דמודה ומרוצה להחזירו שפיר יכולין הבעלים להקדישו כמ"ש התוס' ובעה"מ הובא בקצה"ח סי' רי"א וכ"כ בתוס' רעק"א למשניות שביעית פ"ז מ"ב. ולפי דברי הנה"מ הנ"ל דכל שאין הבעלים יכולים להקדישו לא הוי הילך א"כ גם בפקדון שאינו מודה רק עדים מעידים שמקצתו ישנו בעין אצל הגזלן לא מיקרי הילך דבכה"ג ודאי אין הבעלים יכולים להקדישו ומדברי הש"ך לקמן ר"ס צ' נראה דגם בכה"ג הוי הילך וכ"כ בפ"ת כאן ס"ק א' בשם הגרע"א ז"ל ובתוס' רעק"א לשבועות שם נראה כמסופק בד"ז יעו"ש:

סעי' י"ט ונהגו להשביע בארור ע' סמ"ע ס"ק נ"ג וט' חת"ס חו"מ סי' ע"ב