מנחת פתים חושן משפט רמז

סי' מ"ז ותירץ דאי לדחותו היה לו לומר א"י והקשה כ"ת דא"כ מאי מוכיח רבא ב"ב קל"ה מהמשנה שם דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור הא יש לומר דבאומר א"י חייב ומיירי המשכה באומר בבירור אין זה אחי והא דבסיפא נפלו נכסים יורש עמו משום דיכול לטעון מתחילה לדחוי כונתי דכיון דא"י חייב ל"ש סברת הנה"מ דהיה נו נטעון א"י ויפה הקשה ומ"ש כ"ת ליישב דיש לומר דרבא אינו מדייק כן מהמשנה רק מסוגי' הגמרא דקמשני באומר איני יודע אם כי מצינו כה"ג בתוס' ב"ק כ"ג ד"ה תפשוט שכתבו שם דהיינו מסוגיא דשמעתתא מכ"מ היא דוחק אך בעיקר קושי' הנה"מ היה נראה בפשיטות ליישב עפי"ד ט"ז בחו"מ סי' ל"ז סעי' י"ז ובהא דאיתא שם דאם בא להעיד שהוא של ראובן שוב אינו נוגע כלל דהא כיון שהודה שוב אינו יכול לערער והקשה הט"ז דהא יוכל לערער אח"כ ולומר שכיון לדחוי כמו בסי' מ"ז בשטר אמנה ותירץ דשאני בשטר אמנה דהשטר שבידו מסייע לו משא"כ הכא יעו"ש ואם אמנם שקושי' הט"ז תמוה מאוד בעיני דמעיקרא לק"מ דבהא דשטר אמנה הא דנאמן אח"כ לומר לדחוי קמכוין הטעם היא דלכל הודאות בעל דין מועיל אמתלא דהודאת בע"ד בממון אינו בירור הדבר שכן היא אך דהתורה אמרה שאדם נאמן לחייב א"ע וכמו שאדם נאמן באיסורין לשווי' אנפשי' חד"א ובכל כיוצא בזה מועלת אמתלא כמו באומרת אשת איש אני ואח"כ אמרה פנוי' אני ואף לדעת הסוברים דהודאת בע"ד בממון אלים טפי ואינו מועיל אמתלא זולת השטאה או השבעה המבואר בגמרא וע' בקצה"ח סי' פ' צריך לומר לשיטתם דשאני בהא דשטר אמנה שהאמתלא ניכרת תיכף לב"ד בשעת אמירתו דהא מיירי כשבא בע"ת לגבות בשטר זה הוא טוען אמנה וכ"ז בענין הודאת בע"ד אבל בסי' ל"ז הא מיירי שבא שמעון לב"ד עם עוד אחד ומעידים בתורת עדות שהשדה של ראובן ונאמן ע"ז בתורת עד וכי יעלה על הדעת שבעד יועיל אמתלא לסתור עדותו לאחר שהעיד ונגמר הדין בב"ד דזה ודאי לא כמו שביאר בחוו"ד יו"ד סי' קפ"ה ובבית מאיר אה"ע סי' ו' ובפרט אמתלא כזו שיאמר שבשביל טובת עצמו העיד שקר בב"ד והא אפילו עדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים וביותר נפלאיתי על בעל השער המשפט סי' פ' שגם הוא נמשך אחר דברי הט"ז בקושיתו הנ"ל ולא הרגיש במ"ש אבל גם בלעדי הקושיא הנ"ל עיקר סברת הט"ז דהא דנאמן בשטר אמנה היא משום דשטרא מסייע לי' היא סברא נכונה וא"כ בהאי דסי' ר"פ דליכא דבר המסייע שלוי הוא אחיו של שמעון ויוכל להיות שהאמת כמו שאמר שמעון מעיקרא בזה לא יוכל לחזור מהודאתו. אכן בשער משפט סי' ק"ו הביא מתשו' רשב"א שהובא בב"י אה"ע סי' צ"ו דמשם מוכח דבשטר אמנה נאמן לומר לדחוי קמכוין אף בדליכא שטרא דמסייע יעו"ש. ועוד יש לחלק דבהאי דסי' מ"ז שאני דהא שם כשאומר שטר אמנה היא לא הועיל בדבריו כלום דהא כיון דחב לאחרים הב"ח מוציא ממנו וזה לא מיקרי הודאה כלל כאשר באמת הראב"ד שהובא ברא"ש פ"ב דכתובו' בשטר אמנה אך מה"ט אתי עלה וגם הרשב"א שהובא בב"י סי' צ"ו נשען ע"ד הראב"ד הנ"ל והאי טעמא ל"ש בסי' ר"פ דהא הועילו דבריו בשעתן דלא נטל לוי בנכסיו כלום והר"י דמחלק שם אם כשבא בע"ח לגבות אמר שטר אמנה היא דנאמן אח"כ לתבוע ובו דלדחוי כיון וכותי' פסק בש"ע סי' מ"ז מכ"מ נשען ע"ז בצירוף סברת הראב"ד ז"ל דלא הועילו דבריו כלום והאי טעמא ל"ש בס' ר"פ הנ"ל דהא הועיל דבריו בשעתן לבל ליתן ללוי כלום מירושתו ושפיר יש לומר דשוב אינו יכול לחזור בו מהודאתו. ועוד יש להוסיף בזה דדוקא בהאי דשטר אמנה נאמן לומר לדחוי קמכוין לבל יגבה מזה השטר ואפ"ה לא משוי נפשי' רשיעא באמתלא זו כי יתכן שהיה בדעתו באמת לשלם לבעל חובו ומשתמיט עד שיהיו לו אזי ויפרע לו ואינו רוצה להגבותו מזה השט"ח אבל בהאי דסי' ר"פ אם יאמר לדחוי כיון ובאמת לוי הוא אחיו הוא גזלן גמור במה שלא נתן ללוי חלק בירושת אביו והחזיק עד כה בנכסי לוי בגזילה ומשוי נפשי' רשיעא ואינו נאמן ונ"מ לדינא בין הני טעמי שכתבתי דלטעם הראשון דליכא דבר המסייעו לטענתו של עכשיו א"כ כשבאו עתה עדים שלוי הוא אחיו בזה שפיר יש לומר דנוטל עתה מנכסי לוי ויכול לטעון מעיקרא לדחוי כונתי דהא איכא עדים דמסייעין ולא גרעו משטרא וכמ"ש בשער משפט סי' פ' אבל להני טעמי בתראי דכיון דהועילו דבריו בשעתן וגם משום דלא משוי נפשי' רשיעא בכל גווני אינו נוטל חלק אף שבאו עדים. אכן לפי האמת דקיי"ל מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור נראה ודאי דאין שמעון יורש אף שבאו עדים אח"כ כדברי נה"מ הנ"ל דל"ד לשטר אמנה דלא היה לו מנוס באופן אחר אבל הכא היה לו לטעון א"י וראי' לסברתו מהא דמבואר בחו"מ סי' ע"ט דבאומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי ואף שבאו עדים שלוה ופרע משלם דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והא יוכל לומר לדחוי קמכוין כמו באמנה ושם נמי איכא מסייע לי' דהא באו עדים שפרע וע"כ צ"ל דהכא שאני דהא היה יכול לטעון האמת שפרע והיה ג"כ נפטר ולמה טען שלא לוה ולכך הו"ל הודאה גמורה וה"נ בהיה יכול לומר איני יודע. וע' בקצה"ח סי' פ' ס"ק ב' הביא בשם הכנה"ג דהא דאינו טוען מחיוב לפטור היינו כשטוען טענה שיודע שיתחייב בה אבל כשמדמה לפטור באותו טענה ונתחייב בה שפיר חוזר וטוען לפטור ובקצה"ח שם השיג עליו מהאי דאומר לא לויתי דהוחזק כפרן אע"ג דנתכוין לפטור ועפימ"ש שם שאני דהיה יכול לטעון שלא לוה. אמנם גם בנדון הכנה"ג כיון דטוען עכשיו לפטור א"כ גם מתחילה היה לו לטעון טענה זו. ואפשר דמיירי בכנה"ג כגון שהטענה שטוען עכשיו לפטור אינה פשוטה כל כך בעיני העולם שיפטור כמו בטענה הראשונה ומכ"מ גם בזה נראה דהוי הודאה גמורה לא מיבעיא לשיטת הט"ז דדוקא באמנה דשטר מסייע לו נאמן לומר דכיון לדחוי פשיטא דבנדון הכנה"ג דליכא דבר המסייע אינו נאמן אלא אפילו אם נימא דל"ב שטרא מסייע היינו כמו בשטר אמנה שלא היה לו מנוס באופן אחר אבל הכא היה יכול לטעון טענת פטור שטוען עכשיו וחידוש על הקצה"ח שלא הזכיר מהא דסי' מ"ז הנ"ל וע"ע בסמ"ע סי' קמ"ו ס"ק ס"ה בשם רבינו יונה באומר אפילו חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך דאינו חוזר וטוען כיון דהיה סבור לזכות בטענה זו ונתחייב בה אינו יכול לטעון שום דבר יעו"ש ומוכח דלא ככנה"ג וגם החולקים שם עליו היינו בהודאה חוץ לב"ד אבל בהודאה בב"ד ודאי הדין כן כמבואר שם והנה הר"י גופא הוא מארי דדינא דסי' מ"ז בשטר אמנה ולסברת הט"ז הנ"ל ניחא דשאני בשטר אמנה דאיכא שטרא דמסייע ואם נימא דלא כהט"ז ול"ב שטר מסייע יש לחלק דשם בשטר אמנה לא היה לו מנוס באופן אחר אבל הכא היה די לטעון של אבותי לחוד והו"ל הודאה גמורה אע"ג שנתכוין לזכות בזה והיא כעין סברת נה"מ שהיה יכול לטעון איני יודע וראיתי בתומים סו"ס מ"ז שכתב