מנחת פתים חושן משפט רמו

אינו מועיל רק כשאמר לו חזק וקני כמבואר לקמן סי' קצ"ב וכן בכל הקנינים הדין כן וא"כ בהאי דינא דרמב"ן דא"ל לשליח דון תכה לאפיק לנפשך הו"ל כאומר לו חזק וקני או משוך וקני וכיון שקיבל מעות מן הנתבע אף שלא בפני המוכר מועיל כמו בשדה כשאמר לו חזק אף שהחזיק אח"כ שלא בפני המוכר ולא ידע כלל מועיל אבל בפירות דקל אף שהקנה לו הפירות הא אין הקנין כלום דהו"ל דשלב"ל וגם לא אמר לו משוך הפירות וקני ע"כ אין משיכתו כלום רק כשידע המוכר דהו"ל כמשך בפניו וכהש"ך ז"ל ואפשר דבאמת במכר לו פירות דקל ואמר לו משוך הפירות כשיביאו לעצמך ומשך אח"כ הפירות בזה מועיל אף שלא ידע המוכר מהמשיכה אבל בסתם מכירת פירות דקל הדין עם הש"ך ואין מדברי רמב"ן סתירה לדבריו:

סעי' כ"ג אם חזר ומחלו ע' קצה"ח ס"ק כ"ז שהאריך דהלוה נותן שכר הסופר וצריך להקנות השטר למלוה ודבריו נפלאים מאד דבכל סוגיא דגיטין מבואר דאין הלוה צריך להקנות השטר למלוה ואדרבא עיקר השטר צריך להיות משל לוה דהוא המקנה ומשעבד נפשי' כדמוכח שם בהא דפריך מהאי זקן שהיה מלוה יעו"ש וא"כ אדרבא מוכח משם כרמב"ן דנייר היא של הלוה ולכך כתב הרשב"א סופ"ק דגיטין הובא בש"ך דיש להם ע"מ שיסמוכו מסוגיא דהיו מוחזקין בטבלא וזה כונת רשב"א בפ' הכותב שהביא בקצה"ח ולחנם נדחק בהם וכ"ה הרשב"א לכתובות היא חדושי הרמב"ן דסובר הנייר של לוה ומביא ראי' מגיטין הנ"ל ושו"ר בשט"מ כתובות פ"ז שהביא לשון זה שבחדושי הרשב"א בשם רמב"ן ורשב"א חולק יעו"ש:

סי' ס"ז סעי' ו' מי שחייב לחבירו ונשבע לפרוע לו ע' סמ"ע ס"ק ט"ו שכתב ונראה דמזה שכתבתי מיירי מור"ם מדלא הזכיר דעבר על השבועה ושיתיר לו שבועתו וצ"ע היכן מבואר ברמב"ן שצריך שיתיר לו שבועתו דהא דכ' רמב"ן ומתיר את שבועתו שלא עפ"י חכם אין כונתו להתיר את שבועתו רק דא"צ התרה כלל דכיון דנמחל לו הממון הו"ל כאומר הריני כאילו נתקבלתי דא"צ היתר ונהי דאם הגיעה זמן שבועתו לפני השבועות באמת כבר עבר אז על שבועתו מכ"מ אינו מבואר ברמב"ן שצריך היתר חכם או ג' הדיוטות להפקיע ממנו האיסור למפרע וצ"ע:

סי' ע' סעי' ו' וה"ה לכל שטר שלא ניתן לכתוב היינו מחמת איסור אבל אי לאו הכי חשוב שטר לגבות ממשעבדי סמ"ע לקמן ר"ס ק"ן וע' ט"ז שם ובתומים שם מכריע כהרמ"ע:

סי' ע"ב סעי' י"ז בהג"ה י"א דבכ"מ שיכול לטעון כו' ע' ש"ך ס"ק ע"ח דאם הפקיד בידו אין הנפקד יכול לישבע דמאן שם לי' ולפי"ז גם המפקיד אינו יכול לישבע אלא המלוה דמאן שם לי' להמפקיד הפקדון שידע כמה יתפוס בעדו והא דכ' הרמ"א דגם בפקדון יכול לישבע היינו במנה של פקדון דלא בעי שומא ובזה גם הנפקד יכול לישבע וכ"ה ברשב"א שבב"י סי' ע"ה ונראה דבפקדון דבעי שומא אפילו מגיע לנפקד דמים הרבה אצל המפקיד דודאי שוה יותר מדמי הפקדון אינו יכול לישבע בסתם שאין לו וכ"מ בנימו"י גבי ספק מלוה ישינה וע' באורים:

סעי' י"ח שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר ע' ש"ך ס"ק פ"ג ובתומים משיג על הש"ך ולענ"ד אין דברי התומים בזה מוכרחים דמשמעות לשון הרמב"ם מוכח דאינם מעידים שמשאילו בתמידות רק שראו פעם א' או ב' פעמים שהשאילו ובזה גם שאר פוסקי' מודים דבזה שהשאילו פעם א' אינו ראי' דעשוי להשאיל תמיד ואולי מקרה היה ובה"ט שם מיירי הרמב"ם דהעדים העידו דהשאילו בתמידות לכך אף דשאר בני אדם אין משאילין דבר כזה אזלינן בתר דידי' וע' בהה"מ שם:

סי' ע"ג סעי' ד' ישבע המלוה היסת ע' סמ"ע ס"ק י"ב בסופו שכתב בשבועת היסת שהיא דרבנן וצ"ע דהא מבואר שם דאם היה ע"א נשבע שבועת התורה וע' בקצה"ח שם גם דברי תומים כאן ס"ק ג' צל"ע מהא דע"א מחייב שבועה דאו' על איחור הזמן:

סעי' י"ב יכול למוכרה לו עפ"י ב"ד היינו בנתן לו משכון בשעת הלוואה אבל כשנתן לו הלוה משכון שלא בשעת הלוואה שיהיו בטוח בחובו בכה"ג אינו יכול למוכרו כלל אפילו עפ"י ב"ד עד שיחזור המשכון מקודם ללוה ואח"כ יקחוהו הב"ד וימכרוהו כמבואר לקמן סי' צ"ז סעי' כ"ב וע' בטור שם סעי' ל"ה ודו"פ שם וכ"ז שלא החזיר ללוה והלוה חי אין לו תקנה למוכרו והיא דין מחודש:

סי' ע"ה סעי' ט' ואם בא לצאת י"ש ישלם ע' שו"ת עטר"ח חו"מ סי' ז' דאפי' להסוברי' דבחיוב לצי"ש מהני תפיסה הכא לכ"ע לא יוכל לתפוס וע"ע בתשו' הנ"ל דהיכא דלא הו"ל לנתבע למידע אף לצאת י"ש פטור יעו"ש:

סעי' ט"ז כשאר מודה במקצת ע' ש"ך ס"ק נ"ז דאי פקח היא יטעון שמא ולא יהיו עליו רק קב"ח והיינו חרם סתם על מאן דאית לי' ממונא דחברי' ולא מהדר וכן לפי המנהג שנותנין חרם לנוכח ג"כ מצי לקבל בחרם ע"ע שאין בידו מעות חבירו אבל כפי הנהוג עכשיו שפורטין בחכם בפירוש שמקבל עליו שכן היא כדבריו שאינו יודע ואם הוא יודע באמת א"כ הוא מקבל עליו בחרם בשקר ולא ידעתי מהיכן יצמח מנהג הזה נהי דהמנהג במקום חרם סתם ליתן חרם לנוכח כבר הובא בתומים ושאר מחברים אבל מנין לנו להוסיף על הנוסח הנ"ל בסעי' ט' וסמ"ע שם והיינו שמקבל עליו שאין לחבירו כלום אצלו:

סעי' י"ז כל טענת ספק ע' ש"ך לקמן סי' קכ"ו ס"ק נ"ו כתב דכל היכא דאינו נאמן על טענה זו רק במיגו אז צריך לישבע אף בטענת ספק יעו"ש:

בהג"ה סעי' כ"ג אין נוגע בעדות ע' בש"ך לקמן סי' קכ"א ס"ק מ"ב וס"ק מ"ו כמה חידושי דינים בזה וע' בנה"מ שם בחדושים ס"ק כ"ד:

סי' ע"ז סעי' ט' אין שומעין לו ע' בר"ן ורא"ש הובא בב"י שאינו רשאי ליתן לאחד:

סעי' י' החצי מכתובתה ע' נה"מ ס"ק י"א וע' באה"ע סי' ע' ובב"ש ס"ק כ"ג ובב"מ שם ואב"מ ס"ק ח':

סי' ע"ח סעי' א' אינו נאמן ובשטרי עסקא דידן צ"ע אם נאמן ע' באו"ת ואפשר דעל תשלומי משר העסקא לכ"ע נאמן דהא כל יומא ויומא זמני' היא וע' רמב"ן הובא בב"י סי' ס' וסמ"ע סי' ע"ד ס"ק ז':

סעי' ב' בהג"ה י"א דצריך המלוה לישבע שלא פרעו ע' ש"ך דלכ"ע בעי היסת אחר הפרעון וע' בקונ"א להפלא"ה ה' כתובות סי' צ"ו דגם להש"ך עכ"פ תביעה מחדש בעי לאחר הפרעון וע' ב"ש אה"ע סי' צ"ו ס"ק ח' דאין כל החזקות שוות ויש חזקות עדיפי דא"צ היסת כלל יעו"ש:

סי' ס' סעי' א' מי שטוען בב"ד. אעתיק פה תשובה להרב מו"ה ראובן יוסף דיאמענד כי' בזאכנאוויצא ברוסיא ע"ד קושיתו על נה"מ סי' ר"פ סעי' ג' אהא דאיתא שם דאם אמר שמעון אין לוי זה אחי ונטל לוי חלק בנכסי ראובן ואח"כ נפלו נכסים ללוי לא יירש שמעון דנימא שמעון דמה שהודה מתחלה לדחותו קמכוין כדי שלא יטול עמו וכמו בחו"מ