מנחת פתים חושן משפט רמה

הקרוב וגם לפי מה שהסביר הרמב"ן הובא בקצה"ח סי' מ"ו דלא כתב הרי"ף כן רק בשטר קדושין משום דלא היה ראוי למוסרו לבע"ד משא"כ בשאר שטרות יעו"ש הא גם כאן בטרם שנסתלק הקרוב היה השטר כחספא ולא היה ראוי למסור ודוק:

שם בהגה השאר לא נתבטל ע' בש"ק ר"פ אלמנה ניזונת שתמה עד"ז מבעיא דירושלמי שרפוני ותנו מכה לפלוני דאין שורפין ואין נותנין יעו"ש ולק"מ דהא בש"ס בבלי ביצה כ' בהאי דאמר ליתנו ד' מאה זוזי לפלוני ולנסוב ברתא משמע להיפוך מירושלמי הנ"ל גם מה שהקשה בש"ק מירוש' ה"ד במכר ל"ד ב"א בשטר אחד דהשטר בטל יש לומר דמיירי שלא סיימה הנכסים רק שמכרה לזה שיעור קרקע שוה מנה ולזה שוה מאתים דהיינו שמכרה קרקע גדולה בכפלים בעד מנה אבל לא סיימה איזה לזה ואיזה לזה ודו"ק:

סי' נ"ד סעי' ב' שאין שומעין לו ע' במאירי לסוטה ח' שחולק על דין זה יעו"ש:

שם בהג"ה וכ"ש אם שטרו בידו ע' בהגהות רב"פ שהעיר מתוס' ב"מ י"ז ד"ה שלא אמר כלום דמוכח להיפוך וכן מוכח בתוס' שם ד"ה הוציאה וגם בתומים הרגיש בזה ולענ"ד יש לומר דכונת תוס' שם באומר פרעתי ונתנה לי הכתובה ואבד ממנו בכה"ג אפילו היא אומרת שהכתובה ת"י ולא נפרעה אין אנו מחייבין אותה להחזיר לו הכתובה דהא טעמא דכשהשטר ת"י אין כותבין שובר היא משום אומדנא דודאי אדעתא דהכי לוה ממנו ונתן לו השטר שלא יוחזר לו המעות עד שנחזור לו השט"ח וכ"כ בנה"מ וכ"מ בתשו' רשב"א מקור דין הרמ"א והתינח כשמודה שלא פרעו רק חפץ השטר הוא מחויב להחזיר לו אבל היכא שטוען פרעתי וכבר הוחזר לי השט"ח ואבד ממני נהי דמה שטוען פרעתי לא מהימן מיהו במה שטוען שהוחזר לו השט"ח שהוא לחובתו נאמן ותו אין אנו יכולין להכריח המלוה לתת לו השטר וע' ריטב"א הובא בש"ך סי' קל"ט אלא דלמ"ד אין כותבין שובר אף בכה"ג שטוען שכבר הוחזר לו ואבד ממנו ומצאו המלוה כיון דיוכל להיות שיגבה עוד הפעם בשטר זה אינו גובה אבל למאי דקיי"ל כותבין שובר רק כשעדיין השטר ת"י אין הלוה מחיוב בפרעון מטעם אומדנא אבל בזה שמודה שכבר החזיר לו השטר אף שבא שנית ליד המלוה הו אזדא לי' האומדנא שכותבין שובר וא"ש ודו"ק:

סי' ס' סעי' ח' ראובן הוציא ע' ש"ך ס"ק ל"ב דכל הפוסקים סוברים דקנין אודאה היא גם בבריא דלא כבעה"ת וע' באור זרוע בתשובותיו סי' תשנ"ב אות ד' האריך להוכיח דאינו מועיל רק בש"מ ולא בבריא וע' קצה"ח לקמן סי' קצ"ד:

סי' ס"א סעי' ה' על הכפל ע' ש"ך דמניעת ריוח לא קרי הפסד והוי אסמכתא וע' בשער משפט שתמה עליו מהא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דהיא ג"כ מניעת הריוח ואפ"ה בלא גזים חייב רק דכוונת הרשב"א משום דכתב סתמא כל מה שמפסידו ויש לומר דכונתו על הקרן אבל אם חייב עצמו בפירוש על מניעת הריוח חייב לשלם כמו באם אוביר ולא אעביד ודבריו ברורים אך מה שנראה מדבריו דגם באוביר ולא אעביד אינו חייב רק כשכתב כן בשטר דאדם יכול לחייב א"ע בשטר ולא כשהתנה בע"פ תמהני דבב"מ ק"ט בההוא שתלא דאמר אי מפסדנא מסתלקנא בלא שבחא דקאמר רבא אסמכתא היא ופריך עלה מהא דאם אוביר ולא אעביד ומאי קושיא הא שם כותבין כן בשטר ואף דלא כתב כיון דהמנהג לכתוב ככתוב דמי אבל הכא היה רק אמירה בעלמא ומוכח דאין חילוק ובכל גווני חייב בדלא גזים וכן מוכח בב"מ ע"ג בהא דפריך ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא וכתב ברא"ש שם דמיירי באמר לו שאם לא יקנה ישלם לו יעו"ש ומוכח דבאמירה גרידא סגי וכ"מ ברמ"א סי' ר"ז סעי' י"ג ושו"ר בקצה"ח סי' ר"ז ס"ק ז' כתב ג"כ דבאוביר ולא אעביד בעינן שטר או קנין יעו"ש והיא נפלאת בעיני ונראה דעכ"פ משיכה בעינן כמו שם בב"מ ע"ג דכשמשך המעות נתחייב עפ"י דיבורו בכל אם היא בידו וכן באוביר ולא אעביד מיירי כשהחזיק בשדה וע"י החזקה נתחייב ועמ"ש לקמן סי' שכ"ח בשם המח"א אבל בדליכא שום ענין חזקה או משיכה פשיטא דלא נתחייב בדיבור בעלמא וא"כ דברי הקצה"ח שם ס"ק ז' לענין שדוכים נכונים אך באוביר ולא אעביד ודאי לא בעינן שטר ונתחייב משעה שהחזיק בשדה ודוק:

סי' ס"ב סעי' א' עליו להביא ראי' ע' ש"ך ס"ק י"ד בדין אם כל האחים כו"כ בתוך הבית לענין מטלטלין ומעות האיך הדין וע' בתומים בזה ואפשר דכשכולם עוסקים ל"ש כלל דין נו"נ בתוך הבית אפילו לענין מעות בעין ומטלטלים דהא בבן בית ל"ש דינא דנו"נ כמ"ש ש"ך ס"ק כ"א משום דל"ש מורה התירא משא"כ באחין ואשה כיון דטרחא מורה התירא וע' תוס' ב"ב נ"ב ד"ה דטרחה וכ"ז כשעוסק אחד לבדו אבל כשכולם עוסקים א"כ ל"ש לומר דמורה התירא משום דטרח דהא גם הם טורחים אבל באשה הנו"נ בתוך הבית אף שבעלה ג"כ טורח מכ"מ שייך לומר גבה מורה התירא דהא אין לה בנכסים כלום וכל מה שטורחת היא בשביל בעלה וע' מהרי"ט סי' ס"ו ואע"ג דלקמן סי' צ"ג בשבועת השותפין מבואר דגם בשניהם עוסקים יש להשביע מספק מטעם מורה התירא בשביל דטרח ע"כ צריך לחלק דלענין שבועת ספק שאני דהא שם מבואר דגם בארוס וב"ב שנוטל שכר יש להשביעו ודו"ק:

סי' ס"ו סעי' א' בהג"ה וכן אם קיבל עליו המוכר אחריות ע' בב"י מחודש ט"ו בתשו' רשב"א שהובא שם ומשם נראה דבקבלת קנין מיירי יעו"ש ובלא קנין אפשר דשטר אינו מועיל דהא אחריות היא מדין חיוב שמחייב א"ע והכא החיוב היא על תנאי אם לא ישלם לו הלוה ובכה"ג דהחיוב על תנאי בעינן קנין כמ"ש הש"ך סי' מ' ס"ק ו' ומסתימת דברי רמ"א נראה דל"ב קנין ואפשר דטעמו דכיון דקיבל מעות זה גופא הוי כמו קנין דהא גם בערב שלא בשעת מ"מ ונתן פרוטה לערב משתעבד הערב כמ"ש הב"מ באה"ע ועמ"ש לקמן סי' קכ"ט:

סעי' ד' יש מי שאומר שצריך מסירת השטר קודם ע' ש"ך ס"ק י"ד שכתב וגם אי אפשר לצמצם לכתוב ולמסור ביחד וצ"ע דהא גם כתיבת קני לך צריך למסור לו וע' ש"ך ס"ק י"א א"כ העיקר היא המסירה ויוכל לכתוב מקודם ואח"כ למסור השט"ח עם שטר הכתיבה ביחד וצ"ע:

סעי' י"ז אם תפס הלוקח אין מוציאין מידו ע' ש"ך ס"ק ס"ו שהשיג ע"ז דגם בפירות דקל דאי שמיט לא מפקינן מיני' ה"ד כשידע המוכר שלקח יעו"ש ובקצה"ח לקמן סי' קכ"ג ס"ק א' הוכיח מרמב"ן במלחמות דלא כש"ך יעו"ש ולענ"ד לא מוכח מידי דהא תוכן דברי המלחמות דבנתן לו הרשאה ואמר לו זכה ואפיק לנפשך אע"ג דעכשיו ליתא בהקנאה מכ"מ אח"כ כשיוציא מהלוה היא זוכה במעות כמו באומר לחבירו שדי נתון לך שיכול לחזור בו ואם משהחזיק בו אינו יכול לחזור בו יעו"ש והנה גם שם באומר שדי נתון לך והחזיק הלוקח שלא בפני המוכר