מנחת פתים אבן העזר צט

כן מרשב"א שתמה על פירוש הפוסקים דקאי על העדים מעובדא דעפצי דהוי בקיום דבר ול"ש לומר כן ובשעה"מ כתב דע"כ בהאי עובדא דעפצי כונת הגמ' על הלוה ולא על העדים דהיינו דהלוה שכח משום דהוי מלתא דלא רמי' עלי' יעו"ש ועכ"פ בנ"ד דהוי בקיום דבר ל"ש האי סברא. ובר מן דין ל"ד נ"ד לשם דשם הרי הלוה בעצמו שאמר שפרעו נאמן ואף שבאו עדים ואמרו להד"ם אמרינן דהוי מלתא דלא רמיא עלי' והו"ל כמו שלא העידו כלום והלוה נאמן אבל בנ"ד ע"כ אנו צריכין לעדות ור' מאטי' בגוף הפא"וו שע"י שניהם נתאמת שהר' מאטי' שלח פא"וו לבנו ונמצא בידו וכיון דע"כ אנו מקבלין עדותן מנ"ל לומר דבזה דייקי ובסכום לא דייקי:

אכן נראה דבנ"ד אין אנו צריכין להביא ממרחק עזר שיהי' עדותן להועיל כי ממקומו הוא מוכרע דהא באה"ע סי' י"ז סעי' ט' מבואר דא' אומר מת וא' אומר נהרג תנשא ובח"מ שם תמה דהא הו"ל עדות מוכחשת וכהכחשה בבדיקות כיון דהיא בגוף הענין מת או נהרג וצ"ל דהרא"ש שמתיר בזה משום דהכחשה בגוף המעשה מחשיב לבדיקות ולא לחקירות דלא כרמב"ם ובב"ש כתב טעם אחר להתיר כיון דבעדו"א סגי בע"א אף הכחשה בחקירות כשר יעו"ש ועכ"פ זה מבואר דהכחשה בבדיקות כשר לכ"ע בעדו"א כמו בממון אף היכא דצריכין לעדות שניהם וכמו בממון שמצרפין עדות שניהם דהא ע"א אינו מחייב ממון. ובהיות כן הדבר ברור דבנ"ד עיקר הדבר שהעיד הר' בינש להתיר העגונה היא מה שראה אצלו פא"וו נשלח מר' מאטי' באר מהארידענקא ור' מאטי' באר מעיד שמעולם לא שלח פא"וו לאיש ששמו ליב באר בלתי לבנו ועדות זה מספיק להתיר העגונה אף בלי שום סכום המעות מהפא"וו רק זה שלח פא"וו לבנו ולא לאחר וזה ראה אצל הנפטר הפא"וו מר' מאטי' ואין שום נ"מ כמה מעות הי' על הפא"וו אם ב' ר"כ או חמשה ולכ"ע אין זה הכחשה בגוף המעשה דגוף המעשה בכאן היא פא"וו מר' מאטי' לבנו ה' ליב ול"ד כלל לזה אומר עת וזה אומר נהרג דזה הוי גוף המעשה כמו זה אומר חבית של יין הלוהו וזה אומר שמן אבל בכאן ההכחשה על המעות שנכתב בפא"וו הוי כמו זה אומר אכלה ג' שנים שעורים וזה אומר חיטין דלכ"ע מצטרפין עדותן כמבואר בחו"מ סי' ל' ונה"מ שם כיון דלתכלית עדותן לחזקת ג' שנים אין נ"מ מה שאכל וגם בנ"ד כן אמרינן דתרווייהו קושטא קמסהדי דר' מאטי' שלח פא"וו לבנו וה' ביניש ראה אצלו הפא"וו מאביו ובסכום המעות לא דייקי ור' מאטי' טעה בסכום ושלח רק ב' או ר' ביניש טעה וראה פא"וו על חמשה ר"כ וכיוצא לזה כתב בתשו' מ"ב סי' כ"ג באיש א' שהי' לו בחיים רושם תחת העין ואח"כ נמצא א' עת ויש ב' עדים שראו רושם עליו א' אומר על העין וא' אומר תחת העין ומתחילה עלה ע"ד המ"ב לומר דהוי כהכחשה בבדיקות כיון דסמיכי לאהדדי ושוב דחה דמנלן הא דזה שאמר למעלה מן העין טעה דלמא זה שאמר למטה מן העין טעה והי' הרושם בזה שנמצא למעלה מן העין וא"כ אינו בעל האשה שהי' לו רושם למטה מן העין יעו"ש והכא בנ"ד בין אם נימא שהר' בינש טעה וראה פא"וו על ה' ר"כ בין אם ר' מאטי' טעה ושלח פא"וו לבנו על ב' ר"כ כיון שעכ"פ שלח פא"וו וזה ראה אצלו פא"וו וע"כ שזה בנו דהא מעיד שלא שלה לאחר שום פא"וו ושפיר מצטרפין תרווייהו להתיר העגונה אשת ה' ליב באר. וזה ברור:

ואין לפקפק בנ"ד מחמת שאנו צריכין לצירוף ההיתר עדות ר' מאטי' ועדות ר' בינש ואין עדותו של א' מועיל כלום מטעם דהוי חצי דבר דהא הסכימו האחרונים דבעדות אשה לא קפדינין בדבר ולא חצי דבר וע' בזה בפ"ת סי' י"ז ס"ק כ'. וגם יש לומר דלא מיקרי חצי דבר כיון דכל אחד מעיד מה שראה באותו שעה ולא הי' יכול אז לראות יותר כתוס' ב"ק דף ע' ד"ה למעוטי. וכה ראיתי בהגהות הג' מהרש"ק זצ"ל לחו"מ סי' ר"ה שהביא ראי' לשיטת תוס' הנ"ל ממכות ו' דמתרה רואין אותן מצטרפין והקשו האיך נאמן המתרה לומר שראה אותן ותירצו שיש עדים שהמתרה ראה אותן אך הם לא ראו המעשה וא"כ קשה דה"ל חצי דבר דהא עידי מעשה בלא עידי ראיה הנ"ל שראו המתרה אינו כלום וגם עדים שראו שמתרה ראה את העדים ג"כ אינו כלום וע"כ כיון דכל כת ראו מה שהי' יכולין לראות באותו שעה לא מיקרי חצי דבר ושוב דחה דיש לומר כיון דעכ"פ בעדי מעשה בלעדי עידי ראיה למתרה מועיל עכ"פ להכניסו לכיפה כדאי' סנהדרין בדף פ"א וכיון דע"מ אין צריכין לעידי ראי' דבר מיקרי כעין דאי' בב"ק שם גבי ע"ק ועידי ביאה ודבריו תמוהין דהא רבא במכות שם דקאמר אם היה מתרה רואה אותן מצטרפין קאי על הברייתא כע"ש תוס' שם ד"ה אמר וברייתא הא מיירי בבעל את הערוה כדמוקי לה שם ובעריות ל"ש דין הכנסה לכיפה רק ברוצח כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' רוצח. מיהו בפשיטות יש לומר דמשו"ה לא הוי חצי דבר דעכ"פ מועיל עדות המעשה גם בלי התראה לפוסלו לעדות דבזה גם בעדות מיוחדת סגי כדא' בסנהדרין כ"ז. ובזה יש להעיר על הגאון פנים יפות עה"ת פ' תצא ד"ה לא יומתו שחידש דעידי מעשה צריכין להעיד על התראה נמי דאל"כ הו"ל חצי דבר דהא מועיל עדותן לפוסלו דלענין לפסול ל"ב התראה ואולי מיירי הפנ"י בפסול מעיקרא לעדות דבכה"ג ל"ש סברא זו וכעין שכ' תוס' סנהדרין פ"ו ד"ה גניבה. ועכ"פ שיטת רוב הפוסקים כתוס' ב"ק הנ"ל וע' אה"ע סי' קמ"ב ובט"ז ס"ק י"א שהחליט לדינא כשיטת תוס' הנ"ל ובפרט לענין עדות אשה דאין להקפיד כולי האי על חצי דבר. ולדינא האריך גם הגאון מסנימין להתיר להעגונה מטעמים אחרים והדין דין אמת עכ"פ:

לסי' י"ז סעי' מ"ב הנה הגאון בית מאיר נסתפק בתרי ותרי והיא חומרת ברי לי וניסת לא' מעידי' ואח"כ מת אם מותרת לכהן היכא שנתברר עכשיו שהראשון ג"כ אינו חי רק לא נתברר מתי מת יעו"ש ומצאתי בריטבא יבמות פ"ח אהא דאמרינן שם אילימא דלא ניסת לא' מעידי' ולא קאמר ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו דניסת לא' מעידי' וקאמרה ברי וקתני דפנו אלמא מפקינין מיני' איסור כהונה שאני ואבע"א מאי דפנו דפנו בעדים ויעו"ש ברש"י. ובריטב"א שם כתב וז"ל אלא לאו שניסת לא' מעידי' ואמרה ברי לידפנו. פירוש דאם מת השני ובא כהן הדיוט לישא אותה דאוסרין אותה עלי' משום זונה שנבעלה לשני שלא כדין אלמא אסורה היתה עליו וקשיא לרב כו' איסור כהונה שאני פירוש דמשום מעלת כהונה נאסרה עליו כיון דאיכא תרי ותרי ולאחריני מיהו קיימא בחזקת איסור כו' יעו"ש וכוונתו מבואר דמפרש לה כגון שעד א' נשא אותה ע"י אמירת ברי לי ואח"כ מת ומיירי נמי שבאו עדים שבעלה הראשון הוא עכשיו בודאי מת אלא שעדיין הספק אם בשעת הנשואין להעד הי' קיים עדיין ועכשיו באה להנשא לכהן שאינו אומר ברי לי ומפקינין מיניה הרי דגם מעיקרא באיסור נשאה דאל"כ לאו שם זונה עלה ומותרת לכהן אף שאינו אומר ברי לי ומשני איסור כהונה שאני דאף דלאותו עד שאמר ברי לי היתה מותרת מכ"מ לכהן אכתי קיימא בחזקת איסור דלמא זונה היא. ובתר הכי משני ואבע"א מאי דפנו בעדים פירוש דלכתחלה יש לחזור אחר עידי הכחשה כדי שלא תבוא אח"כ להנשא לכהן אבל אם כבר ניסת לא' מעידי' ואומרת ברי לי היא מותרת אח"כ לכהן יעו"ש בריטב"א שזה תוכן כונתו והיא פירוש מחודש בסוגיא. ולפי דברי הריטב"א ספיקו של הב"מ