מנחת פתים אבן העזר צו

עדיין ושלא בשעת הדחק ועי' פ"ת בשם פ"מ וג"מ:

סעי' פ"א יש לתקנו אחר חתימת העדים בג"מ שהובא בפ"ת נראה שהבין מדברי הרב המסדר דפוסל גם בדיעבד כשלא תיקנו כלל. אבל בביאור הארוך מבואר להדיא דבדיעבד שכבר נותן כשר אף שנחסר העוקץ השמאלי גם התנו רק לכתחלה כשלא ניתן עדיין אף במקום עיגון טוב יותר לתקן אפילו אחר חתימת העדים:

סעי' פג אם קוצו של יוד עי' פ"ת בשם ג"מ דכאן מיירי שהיוד עצמה נוגעת דבקוץ לא איכפת לן דאינו מעכב יעו"ש והשיג עליו בפ"ת דלדעת המסדר לעיל סעי' פ"א ביוד הקוץ מעכב. וזה אינו דאף אם נימא דביוד מעכב קוץ השמאלי מכ"מ באלף אף שלכתחלה נוהגין לעשות ביוד שעל האלף כמו בכל יוד קוץ שמאלי מכ"מ זה ודאי אינו מעכב כמבואר בש"ע הרב ז"ל או"ח סי' ל"ו ועי' בדע"ק בת"א אות א' ומ"ש בפ"ת דלפימ"ש הוא שם דקוץ ביוד אינו מעכב ג"כ לדינא כשנוגע הקוץ כשר בדיעבד או במקום עיגון כבר כתבתי לעיל סעי' פ"א דגם לדעת הרב המסדר אין קוץ ביד מעכב והכא לענין נגיעה בדיעבד שכבר נותן אף בנגע פני האלף בגג האלף כשר כמבואר בביאורו דאין לחוש בזה מטעם נשתנה צורת האות דוודאי תינוק יוכל לקרותו ועי' בפר"ח סי' קכ"ה דחושש בזה לנשתנה צורת האות יעו"ש:

סעי' פ"ד אם לא הי' היודין וכו' עי' בפ"ת כאן שהאריך בביאור דברי הרב המסדר ויפה כיון כמבואר בביאור הארוך דאין להכשיר בתורף רק במקום עיגון וכבר ניתן ובטופס יש להכשיר בדיעבד כשכבר ניתן או במקום עיגון ליתן לכתחלה ומ"ש הרב המסדר אף אם התינוק קורא אותו יפה אף שבביאור הארוך בפנים נדפס ג"כ כן לענ"ד ט"ס הוא וצ"ל אף אם אין התינוק קורא אותו יפה דלא גרע מנחסר האות ובביאורו מבואר כן להדיא אף אם אין התינוק קורא אותו יפה:

ומ"ש עוד ואם הוא במ' פתוחה ועי"ז הענין משתנה שכ' הפ"ת דמיירי באין פרידתן ניכר להדיא יפה כיון ועמ"ש בזה במ"פ לאו"ח סי' ל"ב. ובדיעבד שכבר ניתן והיא במקום עיגון יש להכשיר כשאין הבעל מערער אבל אם הבעל מערער אף שסופר כתבו ולא הבעל אין להקל כ"כ בארוך:

סי' פ"ז או בתוך חלל האות בח"מ סי' קכ"ט הקשה מאי קמ"ל הא בלא"ה האות נוגע בפנים. ולכאורה טובא קמ"ל דהא לדעת כמה פוסקים באו"ח סי' ל"ב מוקף גויל בפנים וקמ"ל דאפ"ה בגט פוסל וצ"ע למ"ש בביאור הארוך לעיל סי' ל"א בסופו דבגט כשנוקב האות בפנים כשר דלא קפדינן על מוקף גויל בפנים בגט למה פוסל הכא בנפל לתוך חלל האות וצ"ע:

סעי' פ"ח ודוקא אם הוא בתורף. מה שהחמיר בזה יותר מק' שהרגל נוגע דלעיל סי' פ"ב משום דחושש לשיטת הסוברים דבמ' פתוחה שנגעה צריך לגרור כל הרגל וכיון דצריך לגרור כל המם א"א בגט דאין כותבין על מקום הגרר. וא"כ לפי"מ דקיי"ל באו"ח סי' ל"ב סעי' י"ח דא"צ לגרור רק הוא"ו נראה דגם בגט דמי לגמרי לק' שנגעה ויש להקל בגט במק"ע ע"י גרירת הוא"ו ועי' בביאור הארוך:

סעי' פ"ט אם נראה לנו דנכתב כהלכתו אין להראותו לתינוק. בארוך ביאר טעמו דאם יראנו לתינוק ולא יקראנו יפה אף שנראה לנו יפה יש חשש פסול ומ"ש ואין חילוק בזה בין תורף כו' וכו' כוונתו פשוט דבאות מסופק ומראה לתינוק ואומר פסול שוב שוה בכל הדינים הן בתורף הן בטופס לדינים דלעיל שנראה לנו שלא נכתב כהלכתו וממילא דבתורף גם במק"ע פסול ואין גרירה מועיל וגם להוסיף על האות אינו מועיל רק קודם חתימת העדים ומ"ש בפ"ת ע"ז בשם התו"ג נראה שהבין מדברי הרב המסדר שיכול לתקן קודם נתינה היא תמוה מאוד דכוונת הרב המסדר כמ"ש ובגוף הדין דבטופס במק"ע כשר ע"י גרירה צ"ע דהא ע"י גרירה. היינו כל גרירת כל האות כמבואר באו"ח סי' ל"ב דר' במקום ד' נעשה הכל בפסול וא"כ שוב הוי כתב שיכול להזדייף כיון דכל האות מחוק וצריכין לכתוב מחדש כל האות א"כ למה לן הגרירה הא מוטב שלא יגרור ואי דהוי חק תוכות הוי גם חסר אות מתופס כשר במקום עיגון וצ"ע ולעיל סעי' פ"ח ניחא דשם בטופס סמכינן דא"צ לגרור רק החרטום:

סעי' צ"ב מיהו כף פשוטה או פ' פשוטה עי' בפ"ת בשם ג"מ דבכף פסול אף בדיעבד ובפ' כשר בדיעבד והביא מדברי הט"ז יו"ד סי' רע"ג ודגמ"ר דאם לא האריך הכף כפלים מגגה פסול וזה תמוה דהא עכ"פ מבואר כאן להדיא דיכול להאריך גגה כרגלה ובביאור הארוך הביא דברי הט"ז הנ"ל וחולק עליו דאין פסול רק בהאריך גגה מרגלה ובאופן זה ודאי גם בפ' פסול דנשתנה עי"ז צורת האות ובפמ"ג או"ח סי' ל"ו כתב דרגל פ' אין לה שיעור ובמק"מ לסת"ם בת"א מסופק דאולי עכ"פ צריך להיות רגל ארוך מגג דאל"כ נשתנה צורת האות יעו"ש ומדברי הרב המסדר נראה דבשוה לרגלה כשר ואם הגג ארוך יותר פסול. שם אבל גימל וכו' אין למשוך ברוחב כלל בביאור הארוך כתב דאף בדיעבד יש לפסול כשמשך אותיות אלו כרוחב עד שקרוב לרוחב רוב האותיות יעו"ש ועי' בס' מרכבת המשנה רפ"ד דגירושין כתב ג"כ דאסור להמשיך האותיות ברחבן:

סעי' צ"ה או הרגל הנ' פשוטה כו' בתוך הט' או שין. בביאור הארוך כתב דאף בדיעבד פסול כשנכנס לט' דהא מתחזי עי"ז כשין ומדלא כתב כן גם בשין דמתחזי כשין של ד' ראשין נראה דסובר שין בד' ראשון כשר. וזה דלא כפר"ח לעיל סי' קכ"ה אות ח' דפוסל שין בד' ראשין:

סעי' ק' באחד לירח. ואם כתב ביום אחד כשר ליתנו אבל אם כתב ביום ראשון לירח אין ליתנו. ביאור הארוך:

סעי' ק"א שהוא ר"ח פלוני בפר"ח סי' קכ"ו נראה דיש לכתוב ראש ירח ועי' פ"ת שם ס"ק י"א. ובארוך כאן ביאר טעמו להדיא דמתחילה יש לכתוב לירח ואח"כ שהוא ראש חודש ולא ראש ירח יעוש"ה:

סעי' ק"ד כסלו בביאורו כתב דאם נכתב כסליו מלא י' אף אם כתב ו' בין כ' לס' כשר אף שלא ניתן עדיין. ככל חסר שכתבו מלא:

סעי' קי"ג ואין מסתפקין מן שום א' מהם כנ"ל. היינו עכ"פ מיעוט מסתפקין כל תשמישין דמיעוטא דמיעוטא לאו כלום היא כמ"ש לקמן סעי' קט"ו והא דביש באר א' שרוב מסתפקין מאתו ובאר א' מיעוטא דמיעוטא כותבין בארות אע"ג דביש רק באר א' וכתב בארות בלשון רבים פסול כמ"ש הב"י והרב המסדר בביאורו להדיא צריך לומר דנהי דעל באר א' שמסתפקין ממנו מיעוטא דמיעוטא אין לכותבו כלל אבל בלשון רבים שפיר יש לכלול גם הבאר הזה שמיעוטא דמיעוטא מסתפקין ממנו ולכתוב בלשון בארות כיון דבאר א' מסתפקין ממנו כדין והשני ג"כ מסתפקין מיעוטא דמיעוטא משא"כ בבאר א' שמסתפקין ממנו מיעוטא דמיעוטא או אפילו שני בארות כן אין להזכיר אותם כלל רק לכוללם בלשון רבים אם באר א' שמסתפקין ממנו כהוגן שפיר דמי וזה כעין סברת הב"ש סי' קכ"ח שכ' דאין נוהגין לכתוב בארות דנכלל בכלל מעינות שתמהו עליו דהא כתב בב"י דאי ליכא מעיינות רק בארות וכתב מעיינות פסול ותירץ בתשו' הש"מ סי' ס"ז וב"ש