מנחת פתים אבן העזר צה

שאין מגרשין בע"כ צריכה האשה להיות מרוצה בעת כתיבת הגט ומה"ט מצריך ביטול מודעה מהאשה עי' לקמן סעי' רי"ב ובפ"ת שם בשם הב"מ ודוק. ובביאורו שם כתב טעם אחר להשוואה מקודם דהוי כאילו אמר הבעל שיכתבו גט על תנאי אם יתפשרו ולפני התורף אין מתנין שום תנאי:

סעי' י"ח צריכים לידע שזה המגרש. בביאורו הארוך כתב דבדיעבד כשר דהא בשעת הסכנה כותבין כו ולא חששו רז"ל אלא לכתחלה היכא דאפשר עכ"ל ומוכח מלשונו דשעת הסכנה לאו דוקא דכל שיש חשש עיגון ושעת הדחק כותבין ועי' בפ"ת כאן בשם תו"ג:

סעי' י"ט ס"ק ג' יש לכתוב תחילה שם העיקר. בביאורו האריך לענין דיעבד בכתב שם הטפל דפסול. אך אם שם הטפל עולה בו לתורה אף דמיקרי טפל מכ"מ בדיעבד אם כתב שם זה לבד כשר וכן כשכתב השם שהרוב קוראין אותו אעפ"י שאינו עולה בו לתורה ועי' בפ"ת ס"ק מ"ג בשם גט מקושר שכתב דאף שעולה עם שם המועט לתורה ויש להקדימו אפ"ה גם כתב שם זה לחוד הגט פסול יעו"ש בסי' קכ"ט. ומדברי הרב המסדר בביאורו מבואר כמ"ש. ובאם כתב שם הטפל לחוד באבי המגרש או המגורשת בב"ח מכשיר בזה ועי' פ"ת סי' קכ"ט ס"ק כ"ח מ"ש מתשו' מהרי"ם מבריסק אבל מדברי הרב המסדר כאן בביאורו הארוך מבואר דפסול גם בשם האב דזה גרע מהשמיט שם האב לגמרי דכשר בשעת הדחק. שם ס"ק י"ב וכל כינוי משפחה אין לכתוב כלל. בביאורו הארוך כתב דכינוי משפחה שכתבו אף בדיעבד פסול הן שכתב המכונה הן דמתקרי. וכן שם שקוראים אותו גוים ג"כ הדין כן יעוש"ה שהאריך בזה ועי' בפ"ת ס"ק י"ב. ס"ק כ' ומי שנקרא בפי כל ועולה לתורה וחותם בשני השמות יחד. בביאורו כתב לענין דיעבד אם שמו ראובן שמעון וכתב שמעון ראובן וכיוצא הגט פסול יעו"ש ועי' בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק ל"ו שהביא ד"ז מהג"פ והדבר מבואר בדברי הרב המסדר בביאורו האריך ותשוי גליא מסכת וישיעות יעקב שהביא בפ"ת שם שנטו קו להקל בזה תמוהים מאוד:

סעי' כ"ד בביאורו הארוך כאן מבואר דאם כתב הכהן או הלוי אחר המכונה וכבר ניתן הגט או שהיא שעת הדחק כשר הגט יעו"ש ודלא כתשו' מים חיים שהובא בפ"ת. סעי' ל"ג אבל לא יהא של ברזל. עי' בביאורו הארוך שהשיג על טעם הלבוש דהוי כעג"כ דחקיקה לאו כלום הוא דאינו דבר המתקיים יעו"ש ובזה נדחה מ"ש בתורת גיטין סי' קכ"ה ס"ק ג' עיי"ש ודוק ומבואר מדברי הרב המדבר בביאורו דבדיעבד אף גם לא נתן הגט עדיין כשר ליתנו ועי' פ"ת בשם ג"מ:

סעי' ל"ד שלא ישיבו על שאלותיו הן הן. בביאורו כתב הטעם דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ומפרש בזה הא דאמרו בב"ק פ' החובל דיש הן שהיא כלאו היינו כשאמר ב' פעמים הן דהוי ריבוי אחר ריבוי ולמעט יעו"ש והוא דבר חדש ויעו"ש דמה"ט גם כשהשיב כבר ב' פעמים יש להקפיד שישאלו אותו עוד הפעם וישוב רק פעם א' הן או לאו ובפ"ת כאן כתב בשם כרם שלמה דאם כבר השיבו אין קפידא וליתא ובגוף הדבר דב' פעמים למעט ע"י קידושין ה' כל הבא מיהבא לאו כלום היא והיינו משום דכפלי' יעו"ש:

ולפי סברתו דאין להשיב ב' פעמים מטעם דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט יש לומר דבהשיב שלשה פעמים הן אין קפידא דהשני בא למעט והשלישי לרבות כמ"ש תוס' הוריות ב' בשם הירושלמי ועי' מגילה כ"ג וט"א שם:

סעי' נ' ויכוין בדעתו לקנותם. ובדיעבד נראה דמועל גם אם לא כיון לקנות דבדעת אחרת מקנה ל"ב כוונה לקנין ועי' קצה"ח סי' ער"ה ונה"מ סי' ר':

סעי' נב אז ער ווערט איהם ווייזין. בביאורו כתב ומה"ט אין להראות הגט משום כבוד לאנשים שהם חכמים בעיניהם כו' וכו' ויש לחוש שיפסלו את הגט שלא כדין ויצטרכו אז לחזור ולכתוב ולחתום יעו"ש ועי' בפ"ת בשם ג"מ:

סעי' נ"ג אפילו פיל גיטין. בביאורו כתב דלשון הרבה יש לומר דהיינו שלושה כדאמרינן בגמ' ימים שנים רבים שלשה לכך צריך לומר עד מאה:

סעי' נ"ד ויאמרו שניהם בפעם א' והא דאין עושין כן לכתחלה משום דתרי קלי לא משתמעי כ"כ בביאורו הארוך וכעין זה בתוס' שבועות ל"ב דב' עדים אין רגילין להעיד כא' דתרי קלי לא משתמעי יעו"ש:

סעי' נו ע"י עצמי ולא ע"י שלית ובביאורו כתב דבדיעבד שלא עשה כן אין קפידא:

סעי' ס"ג יחתוך הקלף למידת הגט קודם שישרטט ובדיעבד אם שירטט מקודם וצריך לחתוך אח"כ קלף אפילו יותר משיעור הגט מותר לחתוך אחר השרטוט וא"צ ליקח קלף אחר לשרטט מחדש. ביאור הארוך:

סעי' ס"ו שלא יהי' השורות עקומות בביאורו כתב דאם מקצת שיטות עקומות אף שכ' על השרטוט הוי כלא שירטט כלל ועי' בסי' מקדש מעט לד"ק ה' ס"ת סי' רע"א ס"ק ל"ה שמצדד להקל בזה. ועי' פ"ת סי' קכ"ה ס"ק כ' הביא מתשו' ב"ת סי' פ"ז דאם כתב שורה א' מקצתה רחוק מן השרטוט ונתעקם כשר לכתחלה זה לכאורה נגד דעת הרב המסדר דהא הוא פוסל אף בכותב על השרטוט אם השרטוט מעוקם ומכ"ש אם כתב למטה מן השרטוט ונעשה עי"ז מעוקם שמקצתה על השרטוט ומקצתה למטה מהשרטוט. ואולי הב"ח מקיל רק בשיטה אחת והרב המסדר מיירי בכמה שיטין ומכ"מ מלשון בריכת המים שכ' דשרטוט עקום הוי כלא שירטט כלל נראה דגם בשיטה אחת יש קפידא וצ"ע בזה:

סעי' ס"ז יהי' ארכו יתר על רחבו עי' בפ"ת דהיינו עם העדים. וכ"כ בביאור הארוך. ומבואר עוד שם דאם היו ארכו יתר על רחבו עם הגליון שלמטה כשר ליתנו לכתחלה ואם גם עם הגליון שלמטה לא היה ארכו יתר על רחבו אין להכשירו רק אם כבר ניתן יעו"ש ועי' בפ"ת בשם ג"מ:

סעי' ס"ט השרטוט עי' בפ"ת שהביא מהב"י דשירטט בפנים באבר אף בדיעבד פסול דהוי כמו שרטט בדיותא שכ' בה"ג דפסול ועי' בגה"ק ליו"ד שכ' פירוש אחר בדברי הב"י באופן דבדיעבד כשר ועי' בביאור הארוך כאן נראה דגם בדיעבד פסול כפשטות דברי הב"י:

סעי' ע"ג ולא יכתבנו בסורוגין ואם כתבו בסורוגין כשר ובביאור הארוך כתב דזה דוקא כשהפסיק אחר שהתחיל לכתוב אבל אם הפסיק בשיחה בין אמורה לכתיבה שלא מענין הגט דינו כאילו לא אמר כלום כמו באם סח במגילה בין ברכה לקריאה דחוזר ומברך יעו"ש והיא חידוש. ובהפסק בסירוגין לאחר התחלת כתיבה דכשר משמע לכאורה דאף אם אח"כ לא חשב לשמה מועיל דע"ד ראשונה הוא עושה. ובדע"ק סי' רע"ד ס"ק א' נראה דסובר דבסירוגין בעינן עכ"פ שיחשוב אח"כ לשמה ועי' בגה"ק שם:

סעי' ע"ח יקרא כל תיבה עי' בפ"ת שמ"ש בהגהות רמ"א סי' קכ"ה יקרא כל אות היא ט"ס וצ"ל כל תיבה וכן מבואר בביאור הארוך כאן:

לסעי' ע"ד יש לכתוב הזמן ושם האיש וכו' בשש שורות הראשונות בפ"ת כתב ראי' לזה מריש פ"ב דגיטין. ובביאורו הארוך כתב זאת הרב המסדר בעצמו וכתב שם דבדיעבד אין קפידא אף אם לא ניתן