מנחת פתים אבן העזר צא

העמידו דבריהם בגזירתם ביאה ראשונ' אטו ביאה שני' במקום עיגון אינו מוכרח וכמ"ש לעיל:

סי' קע"ז סעי' א' ע' ב"ש ס"ק א' ול"א מחילה בטעות דנתרצה א"ע כדי שישא אותה וע' ב"מ דמדמה לה להא דחו"מ סי' רכ"א. ולפימ"ש הקצה"ח שם דדוקא היכא דיש לו תרעומת עליו א"כ הכא דבוודאי ל"ש דין תרעומת ל"ד לשם:

סעיף ג' כופין אותו להחזירה לכאורה תמוה מדוע לא נקיט גם ברישא כופין אותה לישא אותה ובמנ"ח מ"ע תקנ"ז עמד בזה והעלה דבר ויחודש עפ"י דברי תוס' סנהדרין ב' ד"ה ליבעי שכ' דכל מידי דכפי' ילפינן מאשר תשים בפניהם אלו כלי הדיינים ולפניהם היינו ב"ד יעו"ש א"כ גם הא דאומר סוכה איני עושה כופין אותו בעינן ב"ד מומחין ואנן אף דאינם מומחין שלוחתייהו דקמאי עבדינן כמו בהודאות והלוואות בגיטין כ"ח אך זה דוקא במידי דשכיחא משא"כ אונס דלא שכיח דמה"ט אין דנין בושת ופגם בזה"ז ול"ש בזה שלוחתא דקמאי ממילא דאי אפשר נמי לכוף לכנסה אבל בכבר כנסה וגירשה דאם לא יחזירנה יעביר על לאו בזה כופין דלאו שאני מעשה דהא מה"ט כופין בצדקה אף דהוי מ"ע שמתן שכרה בצידה כיון דאיכא לאו דלא תאמץ כמ"ש תוס' כתובות נ' עכת"ד ועפ"י דבריו פשוט דגם באומר סוכה איני עושה שכופין אותו היינו שלשה דוקא כדין ב"ד אבל יחיד אפילו מומחה אסור לו לכופו דהא אנן נמי דשליחתייהו דקמאי עבדינן בהלואות בעינן תלתא וא"כ ה"ה לכפי' דמצוה ולגט מעושה כדין שלשה בעינן וכ"כ בפשיטות בתשו' חת"ס חאה"ע סי' נ"ד. ונראה ראי' להמנ"ח דכל מידי דכפי' אף לדבר מצוה בעינן ב"ד מדברי הגהמ"ר בפ' האיש מקדש שכ' דגם בזה"ז כופין על צדקה ולא הוי כדיני קנסות מהא דרבא אכפי' והביאו בקצה"ח סי' ד' יעו"ש הרי דס"ד דמרדכי דהו"ל כדיני קנסות דאין דנין בזה"ז ונהי דמסיק דלאו כדיני קנסות מדרבא אכפי' עכ"פ נראה דכדיני ממונות היא עכ"פ ובעינן ב"ד וא"כ ה"ה במצוה אחרת כגון לעשות סוכה בעינן ב"ד:

ובזה יש מקום ליישב דברי רש"י ז"ל חולין קל"ב שפירש דציצית אינו עושה דמכין אותו עד שת"נ דלית בה חסרון כיס כילי האי עכ"ל ומשמע דבמצוה דאית בה חסרון כיס אין כופין והדבר תמוה מ"ט וע' בלב"א שעמד בזה ולהנ"ל נראה דלכאורה קשה האיך כופין בזה"ז דאין לנו מומחים על שום מצוה הא אמרינן בב"ק פ"ד דבושת אע"ג דשכיח כיון דלית בי' חסרון כיס לא עבדינן שליחתייהו א"כ במצוה נמי אע"ג דשכיח כיון דלית חסרון כיס לשום אדם לא נעביד שליחתייהו וכעין זה הקשה הר"ן ברי"ף גיטין בהא דכופין לגרש הא לית חסרון כיס אבל הדבר נכון דע"כ ל"א דבמידי דלית חסרון כיס אין כופין אלא כשאנו באין להוציא ממון מאתו כגון דמי בושת בזה אמרינן כיון דלית חסרון כיס אין אנו נזקקין להוציא ממון אבל היכא שאין אנו מוציאין ממון מאתו רק לכפותו לעשות מצוה בזה לא משגיחין במה שאין בו חסרון כיס לשום אדם רק כיון דשכיח כופין דעבדינן שלוחתייהו ולכך פירש רש"י כגון הנהו דלית בהו חסרון כיס אבל במידי דחסרון כיס הא אין כופין בזה"ז כיון דליכא חסרון כיס לאדם אין מוציאין ממון כמו בבושת. והא דכופין על צדקה בזה"ז ואע"ג דמוציאין ממון מאתו ואין בדבר ח"כ לאדם אחר היא משום דבכל צדקה הוי ל"ת דלא תאמץ ובזה ל"ב ב"ד כלל ויוכל אפילו יחיד לכפותו וכמ"ש מנ"ח הנ"ל. ועפ"י דברי המנ"ח הנ"ל לחלק בין מ"ע לל"ת יש לתרץ דברי התורת כהנים פ' אמור עה"כ קדושים יהיו לאלקיהם בע"כ וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב אמרינן בת"כ נמי וקדשתם בע"כ והדבר תמוה דלמה לי תרי קראי וכבר עמד בזה בקרבן אהרן ועיין בפנים יפות שם:

וגם לכאורה קרא הראשון דקדושים יהיו דאתי לבע"כ מיותר דהא פשיט דכופין כמו בכל המצות דב"ד כופין ע"ז מקרא דאשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינין ולהנ"ל יתבן דקרא קמא קמ"ל דא"צ ב"ד לכך דגם חד שרואה בכהן שרוצה לטמא למתים יכול לכפותו שלא יעבור דבל"ת אין צריכין ב"ד כלל והדר הוצרך קרא דוקדשתו לפימ"ש הר"ן מגילה דוקדשתו קאי על כה"ג שגם הכהנים הדיוטים מחיוב לקדשו יעו"ש וכיון דבכה"ג מיירי ובכה"ג מלבד איסורי לאוין איכא נמי עשה לחודא מאיסורי כהונה דבתולה מעמיו יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ובאיסור עשה הא תמיד בעינן ב"ד לכפיו וקמ"ל קרא דוקדשתם דגם יחיד יכופו שלא ישא בעולה אף דהוי רק עשה דאיסור כהונה חמירי יותר וא"צ ב"ד ודו"ק אבל מדברי רש"י עה"ת שם שכ' קדושים יהיו ע"כ ב"ד יקדישום משמע דקאי על ב"ד ולא על יחיד וגם יש להעיר לפי הנ"ל ביבמות כ"ח דפריך וקדשתו בע"כ אילימא דלא ניסת לא' מעידיה ולא אמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו ופי' רש"י שם דלא איצטריך קרא דודאי כפינן לי' יעו"ש ומאי קשיא דלמא מיירי בכה"ג שרוצה ליקח בעולה דהוי רק עשה דבעלמא בעינן ב"ד וקמ"ל קרא דאיסורי כהונה חמירי וגם יחיד יכול לכופו וצ"ע. וכה ראיתי בנה"מ סי' ג' שכתב בפשיטות דבנל ביטול מ"ע א"צ ב"ד כלל וגם יחיד יכול לכופו והביא ראי' מהא דב"ק כ"ח בנרצע שכלו ימיו ומסרהב לצאת דרבו יכול להכותו משום דעד האידנא התירא והשתא איסור יעו"ש ובמשובב נתיבות להקצה"ח שדחה דבריו דאיסור שאני דבאיסור כל אדם יכול לכפותו מטעם מצות תוכחה אבל לבטל מ"ע בעינן ב"ד לכופו יעוש"ה ועמ"ש בחיבורי מ"פ לחו"מ שם:

והנה מדברי הח"ס אה"ע סי' נ"ד הנ"ל מבואר דכפי' לגנו מעושה כדין בעי ב"ד וגם שיהיו הכפי' ביום דוקא יעו"ש א"כ לקצה"ח ומנ"ח הנ"ל דבכל מ"ע בעינן ב"ד צריך להיות הכפי' ביום ובזה יש ליישב הא דלא נקיט בברייתא מצה איני אוכל כמו סוכה איני עושה ולהנ"ל נכון דודאי סוכה איני עושה אין הכוונה שמכין מעיו"ט לעשות סוכה דדילמא ירצה לילך לסוכת חבירו וע"כ דהיינו בסוכות מכין אותו כשאוכל חוץ לסוכה וכן בלולב איני עושה היא ביו"ט כשאינו רוצה ליטול לולב וכ"ז שייך בסוכה ולולב דמצותן ביום משא"כ מצה דמצותן רק בלילה ובלילה א"א להכותו דאין דנין בלילה ואע"ג דגם ביו"ט אין דנין הא משכ"ל סוכה בחוה"מ וכן לולב וגם הא דאין דנין ביו"ט היא רק מדרבנן ומה"ת שרי אפשר דלצורך מצוה גם ביו"ט דנין וכשיטת ר"ת שבתוס' ביצה ל"ו ד"ה והא. וראיתי בחינוך מ"ע ו' אכילת פסחים כתב ח"ל וכלל גדול בכה"ת לכל האומר שיבטל מ"ע שכופין אותו ב"ד אם יש כח בידם עד שיקיימנו עכ"ל ומשמע דמיירי בליל פסח ואינו רוצה לאכול פסח שכופין אותו ומוכרח שכופין בלילה ויש לדחות. ושו"ר בתשו' ח"ס סו"ס קע"ז דפשיטא לי' דבכל מצוה כופין ול"ב ב"ד כלל וגם בלילה נמי כופין ולד לגט דבעינן ב"ד דהוצאת אשה מבעלה היא כמו הוצאת ממון יעו"ש וזה דלא כקצה"ח ומנ"ח הנ"ל. ובמ"א הבאתי ראי' לקצה"ח מסנהדרין י"ח עובר על עשה ול"ת לא סגי דלא עבר אלא אם עבר הרי היא כהדיוט וקשה הא במ"ע אינו חייב מלקות כלל וצריך לומר דבעשה מיירי שרוצה לעבור על מ"ע דמכין אותו וס"ד דבעינן כ"ג וקמ"ל דשוה להדיוט ומזה משמע דעכ"פ בכל אדם בעינן ב"ד לזה ג"כ הו"א דבכה"ג בעינן כ"ג אבל אי נימא דבכל אדם א"צ ב"ד כלל וא"כ מהיכי תיתי יעלה על הדעת בכה"ג דבעינן כ"ג ועדיין יש להתיישב בכל הנ"ל: