מנחת פתים אבן העזר צ

סי' צ"ו וכללא כייל דכל היכא דנקיט הרמב"ם חליצה פסולה מה"ת הוי חליצה מעליא ג"כ להתיר אלא דחכמים פסלוה יעו"ש א"כ אי אפשר למוקמי ברייתא באילם ואילמת כיון דכ' הרמב"ם ז"ל באילם ואילמת דהוי ח"פ א"כ מה"ת כשירה וממילא דל"ח ליבום מה"ת משום דאפשר לקיים שניהם בחליצה דהא מה"ת חליצה מועיל באילם ואילמת וביבם שנקטע רגלו א"א לאוקמי דנהי דבזה לא הוי כלל חליצה מה"ת כמ"ש הה"מ הובא בב"י אה"ע סי' קס"ט ושפיר עולה ליבום אכתי הברייתא לא מיתוקמא בהכי דהא קתני ואם חלצו מה שעשו עשו והיינו עכ"פ לפוסלה מכהונה ובנקטע רגלו אין החליצה כלום ואפילו ח"פ לא הוי כמ"ש במ"מ הנ"ל וא"ש. והנה הב"ח שם בעובדא דאתי' לקמי' ביבם שמהלך על ראשי אצבעותיו דמבואר ברמב"ם וש"ע דהחליצה פסולה והשיב להיתר עפ"י שיטתו הנ"ל דח"פ היא רק מדרבנן אבל מה"ת הוי חליצה מעליותא ובזה"ז שאין מייבמין הוי מקום עיגון ולא גזרו חז"ל יעוש"ה והנה מה שדן הב"ח בזה"ז למקום עיגון צ"ע טובא דאדרבא בכה"ג דא"א בחליצה גם בזה"ז מייבמין וכמ"ש השבו"י דקטע מייבם גם בזה"ז וכ"כ הב"מ סי' קס"ט אך בח"ל דל"ח ליבום מגזירת חז"ל שפיר יש לומר דהוי מקום עיגון ובהיא אילמת דהחליצה כשירה מה"ת לשיטתו יש להתיר בחליצה:

אמנם תמהני טובא על הב"ח דהא ביבמות קי"א בשתי אחיות חרשת וקטנה איתא דהחרשת אסורה לעולם שאי אפשר ביבום דלמא פגע באחות זקוקתו ולא בחליצה דחרשת היא והא לשיטת תוס' ורא"ש ביבמות ק"ד חרש וחרשת דינם ממש כמו אילם ואילמת דפסולי דל"ח לקריאה דמשום דלאו בני דיעה נינהו לא מיפסלי באחרים עע"ג ומלמדין אותן א"כ להב"ח דאילמת החליצה פסולה רק מדבריהם ומה"ת כשירה א"כ ע"כ דגם בחרשת כן וא"כ היה לנו להתיר במקום עיגון דא"א ביבום ומוכח מהגמ' הנ"ל או דאילם ואילמת ג"כ חליצתן פסולה מה"ת. או גם אם היא רק מדבריהם העמידו חז"ל גזירתם במקום עיגון ובכל אופן מוכח מגמרא הנ"ל דלא כהב"ח. ולשיטת הרמב"ם ז"ל באה"ע סי' קס"ט דחרש וחרשת אין חליצתן כלום ואפילו ח"פ לא הוי ול"ד לאילם ואילמת שפיר יש לקיים דברי הב"ח ואין קושי' מגמרא הנ"ל אבל לתוס' ורא"ש ורוב הפוסקים דפסקו כנ"ל דחרש וחרשת דמי לאילם ואילמת מוכח דלא כב"ח ע"כ לדינא קשה לסמוך להתיר באילמת חליצה אף שהיא מח"ל וא"א ביבום:

ובאמת שפשטות דברי הגמ' ביבמות ק"ד דל"ח לחליצה משום דאינם בקריאה וכדר"ז דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו משמע דהחליצה פסולה מה"ת דהא דר"ז משמע בכ"ד דדאו' היא ונהי דבעיקרא דעובדא דב"ח ביבם שמהלך על ראשי אצבעותי' וכן בנהפך רגלו לאחור שדן הב"ח דמה"ת בת חליצה היא רק דחכמים פטרוהו נראין דבריו מוסכמים משום דעיקר פסולייהו משום דצריך למידחפי' לכרעא לאו פסול דאו' היא וכמ"ש הב"ח שם אבל מה שהעלה הב"ח דכ"מ שכ' הרמב"ם ח"פ היינו שחכמים פסלוהו וא"כ גם באילם ואילמת כן זה צ"ע טובא ואע"ג שכ' ריטב"א בקידושין כ"ה דהא בבית הסתרים בעינן ראוי לביאת מים משום דר"ז דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו היא רק מדבריהם א"כ לכאורה גם בנ"ד בפסול דאילם ואילמת יש לומר דהוי רק מדרבנן אבל יש לחלק דשאני התם דכתיב ורחץ את כל בשרו ובשרו היינו מאבראי וא"צ כלל ביאת מים בביה"ס אפילו לכתחלה אבל הכא דכתיב בתורה קריאה רק דלא מעכבא והיכא דל"ח לקריאה גם מה"ת פסול וגם על עיקר דברי הריטב"א ז"ל בביה"ס פליגי עלי' התוס' בנדה ס"ו ומנחות י"ח וכמ"ש הס"ט סי' קצ"ח. ובהיות כן דאילם ואילמת ח"פ היינו מה"ת הדרא קושי' כת"ה ורש"ש לדוכתא בהא דפריך לרבא מאם בעלו קנו הא יש לומר דמיירי באילמת דמה"ת ל"ח לחליצה וממילא דבת יבום היא כיון דאי אפשר לקיים שניהם. ואם חלצו מה שעשו עשו לפוסלה לכהונה מדבריהם:

והנלע"ד בזה להעיר בדבר חדש דהנה בח"ל לדידן דבת יבום היא מה"ת פשיטא דבעינן קריאה מה"ת דשפיר מצי למיקרי לא אבה יבמי דהא אם חפץ מייבם כמ"ש הב"ש סי' קס"ט ס"ק כ"ט בשם רא"ש ורשב"א. אמנם באלמנה מן הנשואין לכ"ג דהוי עשה ול"ת ומה"ת ל"ח ליבום בזה נראה דל"ב קריאה כלל מה"ת דהאיך תקרא לא אבה יבמי הא מה"ת אסור לייבם וראיתי בקונטרס תוספות בכורים השמטות לפ"ת ס' חליצה שנסתפק בזה והביא מהספרי פ' תצא לא אבה יבמי פרט לשלא אבה המקום דמוכח משם דבכה"ג ל"ב קריאה וממילא דבכה"ג גם כשהיא אילם או אילמת חולצת דהא אין כאן חובת קריאה כלל ול"ש למיפסל משום דבעינן חזי לקריאה. ולפי"ז לרבא דח"ל גרידא נמי לאו בת יבום משום דאפשר בחליצה ל"ב בחליצה דידהו קריאה כלל דהא מה"ת ל"ב קריאה כלל כיון דל"ח ליבום מה"ת האיך תאמר דל"ח לקריאה לכך הקריאה מעכב אדרבא אמרינן להיפוך דחולצת וממילא דאסורה ליבם כיון דאפשר בחליצה והחליצה כהוגן דכיון דל"ח ליבום ל"ב קריאה כלל ולא איכפת לן מה שהיא אילמת וא"כ אי אפשר לאוקמי הברייתא באילם ואילמת דהא לרבא גם בכה"ג חזיא לחליצה והדרא קושיא לדוכתא גם בעלו אמאי קנו ובנקטע רגלו ליכא לאוקמי דהא בזה אין החליצה כלום ואפילו ח"פ לא הוי והאיך קתני חלצו מה שעשו עשו וגם א"א לאוקמי בנהפך רגלו או במהלך על ראשי אצבעותי' דהא בזה הוי רק ח"פ מדרבנן ומה"ת החליצה כשירה ואכתי קשה אם בעלו אמאי קנו הא מה"ת חזיא לחליצה ואפשר לקיים שניהם:

ועפ"י האמור יש ליישב קושי' תוס' ביבמות כ' דרבא גופא מותיב מהך ברייתא דאם בעלו קנו והדר איתותב מינה והיא תימה רבה ולהנ"ל נראה דלרבא גופא ל"ק מידי משם לפימ"ש הצל"ח ברכות כ' דחליצה בשמאל תליא בפלוגתא דלר"י דאמר ביבמות ק"ד מוחלפת השיטה לחכמים דקיי"ל כוותייהו חליצה בשמאל כשירה ולרבא שם דאמר אוזן אוזן מופנה חליצה בשמאל פסולה וע' חת"ס אה"ע ח"ב סי' ע"א שהביא מרמב"ן דחליצה בשמאל כשירה דלא קיי"ל כרבא והשתא לרבא גופא דחליצה בשמאל פסולה שפיר יש לאוקמי הברייתא דאם בעלו קנו בקטע שנקטע רגלו הימנית והא דקתני אם חלצו מה שעשו עשו היינו שחלץ בשמאל שנשאר ליבם רגל שמאל וחלוצה בשמאל הוי ח"פ ונ"מ מה שעשו עשו דפסולה לכהונה ושפיר עולה ליבום דהא מה"ת א"א בחלוצה דודאי חליצה בשמאל למאן דפוסל כיון דיליף גז"ש החליצה פסולה מה"ת כמ"ש הב"מ סי' קס"ט סי' מ"ד דלא כמשמעות הב"ח בתשו' הנ"ל אבל הש"ס סובר כר"י דמוחלפת השיטה דחלצה בשמאל פסול א"כ אי אפשר לאוקמי בכה"ג ובנקטע ב' רגליו א"א לאוקמי דהא בזה אין החליצה כלום אף לפוסלה מכהונה והאיך קתני מה שעשו עשו ובאילם ואילמת א"א לאוקמי דלרבא בח"ל דל"ח ליבום גם אילם ואילמת חזיין לחליצה כיון דל"ב קריאה כלל מה"ת וא"ש. ועכ"פ לדינא נראה בנידון שאלתו באילם ואילמת והיא מח"ל גרידא למאי דקיי"ל דח"ל עולין ליבום מה"ת רק מדרבנן גזירה אטו ביאה שניה איתתא דא ל"ח ליבום. ולחליצה ג"ב ל"ח כיון דאינה ראוי לקריאה וראייתו מיבמות כ' שחז"ל לא