מנחת פתים אבן העזר ט

ממזר ולענ"ד י"ל דהא המהרי"ט ז"ל בחידושיו שם הקשה הא יש לחוש לאחותו וכמו בשלח לקדש אשה דאסור בכל הנשים שבעולם ותירץ דגם שם מסקנא היא ששלח שליח ולא פירש לו איזה אשה וכאן ליכא למקנסי' יעו"ש ולכך באמת אידחי לה בגמרא חשש זה דאי אפשר לומר דמשו"ה אסרו לאסופי ושתוקי דהא ליכא למיקנסי' אבל לבתר שאסרו חז"ל על השתוקי ואסופי לישא בת ישראל מטעם חשש יוחסין ע"כ גם אם עבר מקודם הוי רק ספק קידושין שמא אחותו היא דכיון דעבד איסור' ועבר ע"ד חז"ל תו איכא למקנסי' כמו בשליח הנ"ל וזה ברור ושו"ר בהגר"א ז"ל כאן שכתב שדמי לשליח הנ"ל ודבריו קצרים ונראה דכוונתו להנ"ל:

(סי' ה') סעי' א' ומותר בגיורת. ע' בב"ש דלדעת רוב הפוסקים דלאו בקדושתו קאי כהן מותר בגרושה ואפילו בממזרת ולהרמב"ם אין שום היתר רק בגיורת דלא מפורש איסורו בקרא. ונראה ראי' להרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בסוטה מ"ד ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכה"ד ופריך לימא דלא כר"י דאמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו והא משכ"ל כשנעשה הכה"ג וכה"ד פצוע דכה כגון שניקב הגיד ונפקע קדושתו וקידש את האלמנה וגרושה וכן ממזרת בהיתר ושום נסתם הנקב דכשר כדאי' בגמרא זה פסול החוזר להכשירו וממילא הדרו לקדושתייהו ואין הנשים ראויות להם ואימעטו מלא לקחה וע"כ כהרמב"ם דדוקא גיורת הותרה ולא אלמנה וגרושה וממזרת. ועוד יש להביא ראי' לשיטתו מהא דאמרינן בהוריות י"ב בעא מינה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מאי באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטור כו' א"ל הונא ברי' דרב נחמן לר"פ תנינא אין לי אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא ופירש"י שם וכי מצטרע אין לך מום גדול מזה ואפ"ה אסור באלמנה יעו"ש ומוכח מפשיטות הש"ס דכיון דתני סתמא דעבר מחמת מומו אסור באלמנה דבר זה כולל הכל כל מה שיקרא מום וגם מצטרע בכלל והשתא הא בין מומין הפוסלי' בכהני' היינו פצוע דכה וכרות שפכה כמבואר בבכורות וברמב"ם פ"ז מה' במ"ק הובא בחלקת מחוקק כאן וא"כ הא דעבר מחמת מומו היינו גם מחמת שנעשה פצוע דכה ואסור באלמנה ומוכח להדיא דפצוע דכה כה"ג אסור באלמנה:

וכה ראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' ל"ד אות ד' נסתפק בזה בניקב הגיד דיש לו רפואה אם מותר בממזרת כיון דיש לו היתר ע"י סתימה בקדושתו קאי והביא ראי' מיבמות נ"ז דפריך שם וכ"ת הא נמי יש לו להאכיל בבת גרים הא מיבעיא בעי לי' ולא פשיט לי' והא משכ"ל פצוע דכה שניקב הגיד דבכה"ג הוי ודאי משתמשת לביאה פסולה וא"א לו להאכיל בבת גרים דהא בקדושתו קאי כיון דיש לו היתר יעו"ש וראייתו תמוה דהא בעיא דבעו מר"ה היינו באמו מישראל וקמבע"ל אי כשרות איתוספא בה אכלה או קדוש' איתוספ' בה ולא אכלה. והיינו דאם כשרות מיתוספא בה אכלה דאי נמי בקדושתי' קאי הרי זו מותרת לו וכמ"ש רש"י שם ד"ה כשרות וא"כ בכה"ג גם בניקב הגיד יש לו להאכיל בבת גרים באמה מישראל לפי הצד דכשרות איתוספא בה. ואין שום מקום לראי' זו בלתי לפירוש המורה שהובא ברש"י שם דבבת גר ובגיורת קמבע"ל דפשיטא לי' דפ"ד כהן לאו בקדושתי' קאי ומותר בגיורת רק דקמבע"ל בניקב הגיד דהא גם אם נימא דלא נתוסף כשרות כלל וכגיורת גמורה היא אכתי אסורה לו דהא בקדושתי' קאי. אבל הרי רש"י ז"ל סיים דלשון ראשון נראה לו עיקר וכן פירשו כל הראשונים שם ונפלאתי מאוד על הגאון הנ"ל שלא הרגיש בזה וכן באות ג' שם הביא ראי' דספק פ"ד מותר מה"ת דאל"כ גם למאי דמספ"ל לר' הושעיא משכ"ל בפצוע דכה ספק שאינו מאכיל בבת גרים יעו"ש וגם זה אינו עולה יפה לפי פירוש רש"י הנ"ל שנראה לו עיקר דהא גם הוא אינו פצוע דכה מותר לו לישא בת גרים שאמה מישראל לפי הצד דכשרות איתוספא בה ודוק:

(סעי' ב') והם הנקראים חוטי בצים בגמרא איתא חוטי בצים והרי"ף פ' הערל כתב כרות בכולן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו גידי בצים בין שנכרתו חוטי ביצים ולשון גידי ביצים צ"ע דהא היינו חוטי ובגמרא איתא בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים:

(סעי' ד') ניקב למטה מהעטרה. ע' ב"ש ס"ק ט' דאם ניקב בתחתיות הגיד למעלה מהעטרה שכנגדו בעליונות הגיד היא למטה מהעטרה וניקב עד החלל פסול. וביש"ש פ' הערל מכשיר בזה כשלא ניקב מעבר לעבר ובתשו' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ד חולק על היש"ש ומ"ש הב"ש בשם הרא"ם דניקב כשר לבוא בקהל היינו בניקב הגיד אבל בנקבו בצים הא מבואר להדיא בגמרא דניקבו בצים הוא בכלל פצוע דכה וע' בנימו"י שם סובר כהרא"ם הנ"ל ובניקבו בצים מבואר ברי"ף ונימו"י שם דפסול וע' בק"נ על הרא"ש שם ס"ק י"ג. ואעתיק פה מ"ש בתשובה להרב וכו' מו"ה יצחק הכהן שטערינבערג נ"י ע"ד השאלה בבחור א' כי יש לי נקב בגיד למעלה מעטרה לצד הארץ ולפעמים יוצאין מי רגלים טיפין טיפין דרך אותו נקב ואינו יודע אם תוכל גם זרע לצאת ואינו יודע כלל ממה נעשה הנקב אם בידי שמים או בידי אדם וכת"ה האריך לפלפל בזה וכבר הלכו בזה נמושות ע"כ אבא בקצרה הנלע"ד בזה. הנה הגאון בעל ח"ס אה"ע סי' י"ד כתב דס' פ"ד אסור מה"ת לבוא בקהל לשיטת רש"י ותוס' קידושין ע"ב דחמשה קהלי כתיבי לא נכלל בתוכם פ"ד יעו"ש ובנוב"י אה"ע סי' ו' החליט דלכ"ע ספק פ"ד מותר לבוא בקהל רק מדרבנן אסור יעו"ש וראיתי להגאון בנתיבות לשבת סי' ה' כתב דפצוע דכה שהוא ספק בידי שמים או בידי אדם מותר לבוא בקהל דכיון דאם נולד כך כשר שוב יש לו חזקת כשרות ואוקמי' אחזקה יעו"ש ודבריו מסתברים ע"פ הכרעת הש"ך יו"ד סי' נ' כהתוס' דגם בנולד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקה במקום ה"מ יעו"ש ואע"ג דהתב"ש סי' כ"ט כתב דמים בראש וספק אם מגולה לקרום גם לתוס' דאימור נולד כך ואף אם חי יב"ח דע"כ לא נולד כך מכ"מ אינה חזקה מבוררת יעו"ש ל"ד לכאן דשם גם בחי יב"ח נתברר עכשיו שכשנולד לא הי' מים בראש מגולה לקרום אבל אי בשעה שנולדה הבהמה אם היינו יודעין אז שנולדה הבהמה עם מים בראש וספק מגולה לקרום הי' הבהמה אסורה כ"ז שלא היתה יב"ח רק עכשיו נתגלה שלמפרע חיה כשר ואין חזקה מבוררת בשעתה אבל הכא כשנולד יש לו חזק"כ מבורר שמותר לבא בקהל דהא אם נולד כך כשר ועתה שספק אם נולד כן או נפצע אח"כ בידי אדם הו"ל חזקת כשרות מבורר. ואע"ג דגם בחזקת כשרות מבורר דעת התב"ש להחמיר כר"י דבנולד ריעותא מחיים לא מוקמינין אחזקה היינו משום דיש להחמיר בספק תורה אבל בנ"ד ספק פ"ד גם בלעדי החזק"כ אסור רק מדרבנן להנוב"י הנ"ל וכיון דאיכא נמי חזק"כ יש לומר דגם מדרבנן שרי לכ"ע ועכ"פ הא לשיטת תוס' וש"ך אף בטריפות כן אף דס"ט אסור מה"ת ויש ליישב בזה קושי' הח"ס סי' י"ד להראב"ד דה' קהלי נכלל בתוכם גם פ"ד ג"כ מדוע קאמר חד למשרי שתוקי בישראל הו"ל לומר פ"ד דקדים בקרא לממזר יעו"ש ולהנ"ל ניחא דודאי בספק ממזר דאין לו חזק"כ הוצרך קרא להתיר אבל ספק פ"ד הא בלאו קרא מותר מטעם חזקת כשרות ונהי דגם לענין פ"ד הוצרך קרא דקהל להתיר פ"ד בשתוקית דל"ש בזה