מנחת פתים אבן העזר י

חזקת כשרות אבל עכ"פ למשרי ספק פ"ד בישראלית ל"צ קרא ע"כ תפס יותר ממזר בשתוקית ושתוקי בישראל דלתרווייהו הוצרך קרא דקהל. ולכאורה יש עוד לפקפק בזה למ"ש התב"ש סי' נ"א ס"ק ג' דבניקב עור ובשר הבהמה עד לחלל טריפה אף דמסופקין אם ע"י חולי או קוץ דיותר שכיח ע"י קוץ כשניקב מבחוץ יעו"ש אבל אפשר דזה דוקא בבהמה דשכיח שתתחכך בכותלים וכדומה אבל באדם ל"ש כלל תחובת קוץ בגיד אף דמצינו בנדה כ"ג ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנה ובמג"א סי' ג' ס"ק ד' ביאר דהיינו במילתו מכ"מ היא מלתא דלא שכיחא כלל ועכ"פ הוי ספק השקול ויש להתיר מטעם חזק"כ ומה שחוכך בנת"ל שם דאולי הו"ל ספק חסרון ידיעה לענ"ד מדברי תב"ש הנ"ל מוכח דכל שאין אנו מכירין את הנקב אם ע"י קוץ אז חולי לא מיקרי חסרון ידיעה יעו"ש. והנה בנת"ל חידש עוד היתר בספק ביד"א אז בידי שמים משום דכיון דהוא פ"ד לפנינו יש לומר דנולד כך דאזלינן בתר השתא כמו במקוה דאמרינן הרי חסר לפניך יעו"ש וצ"ע דמה דפשיטא דחזקה דהשתא מילתא היא למיזל אבתרה היא פלוגתא דקמאי רש"י ותוס' קידושין ע"ט וכבר ביאר הדברים בשב שמעתתא ש"ג פט"ז ואפילו להסוברים שם דאזלינן בתר השתא היינו בליכא חזקה דמעיקרא מנגדת אבל הכא איכא חזקה מכח רובא דרוב בני אדם אינם נולדים פצועים והשתא היא דאיתרע וכמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין גבי בהמה שנטרפה דהגבינות כשרים מטעם הנ"ל דהשתא היא דאיתרע והכי קיי"ל ביו"ד סי' פ"א והכי מוכח נמי מדברי רמ"א אה"ע סי' קע"ב סעי' א' דאם לא נראו בו סימני סריס תיכף יש לחוש שמא מתקלקל אח"כ ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא. והראי' שהביא בנת"ל לדבריו מיבמות פ' דכיון דתחילתו וסופו לקוי ל"ח שמא הבריא באמצע תמוה דשם איכא חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא. ואפשר דכוונתו בכל הנ"ל רק להוסיף על דבריו הקודמים דפ"ד ספק אי בידי אדם או בידי שמים יש לאוקמי אחזקת כשרות דהא כשנולד כך כשר ושוב הוסיף דמלבד חזק"כ דמעיקרא איכא נמי חזקה דהשתא דכיון דהשתא פצוע מסתמא נולד כך והו"ל כהא דיבמות פ' דבתחילתו וסופו לקוי ל"ח שמא הבריא בנתיים וה"נ יש לבסוף חזקת כשרות דמעיקרא וחזקת הגוף דעתה ואפשר דבכה"ג גם הר"י שמחמיר בנולד ריעותא מחיים דלא מוקמינן אחזקה מודה כיון דאיכא חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא ועדיין יש לדון דל"ד להא דיבמות פ' דשם חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא בחד גוונא נינהו דחזקה דמעיקרא חזקת כשרות וחזקה דהשתא היא חזקת הגוף וקצת ראיי' לזה מהא דאיתא בב"ב קנ"ג אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו אמר לי' אביי השתא ומה ספינה כו' חולין שרוב חולין לחיים לא כ"ש ופירש"י שם דמאן לימא לן דמהאי חולי איפטר הא רוב חולין לחיים ונתרפא וחזר בו ואח"כ חלה ומת יעו"ש וקשה דכיון דעכ"פ חלה אח"כ שמתוך זה מת וגם מעיקרא הי' חולה למה ניחוש שהבריא בנתיים וע"כ לחלק דל"ד להא דיבמות פ' דל"ח שמא הבריא בנתיים דאנו רואין עכשיו חולי זה ממש שהיו בו כשנולד לכך ל"ח להבריא בנתיים אבל התם נהי דמחמת חולי עת מכ"מ אפשר מחמת חולי אחר ולא מחמת חולי הראשון ואין החזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא בגוונים שוין אבל יש לחלק באופן אחר ולומר דשם כיון דעכשיו שנולד הספק לפנינו כבר מת ואינו חולה עוד ל"ש למיזל בתר חזקה דהשתא לומר כיון דעכשיו חולה גם מעיקרא היה חולה ולא נתרפא בנתיים כיון דעכשיו כבר מת ואינו חולה גם יש לומר דשם להוציא ממון מחזקתו וחזקת ממון אלים אף מב' חזקות:

ולפי סברת הנת"ל מטעם חזקה דהשתא אין להתיר רק בספק פ"ד שאפשר שנולד כך אבל אם הדבר ברור שנולד שלם ועתה רואין נקב ואין יודע אם בידי אדם או בידי שמים פסול אבל לפי טעם הראשון של הנת"ל דאוקמי אחזקת כשרות בכל גווני שרי. ולכאורה יש לדון לשיטת הרא"ש דע"י חולי הוי כביד"א ובידי שמים היינו ע"י ברד ורעמים א"כ אין להקל מספק דיותר שכיח ע"י חולי שבגופו מע"י רעמים אבל כבר הסכימו כל האחרונים באה"ע כהרמב"ם דע"י חולי כשר ושפיר הו"ל ספק השקול ומוקמינן אחזקת כשרות. וגם יש לצרף סברת הב"מ דפ"ד כיון דלאו בר אולידי היא לא גזרו חכמים על ספיקו כלל ויש להוסיף בזה דכיון דגלי רחמנא דפצוע ביד"ש כשנולד כך כשר והא אכתי איכא ספק דלמא בצאתו מרחם נתרסקו הביצים או הגיד שלו וכעין שחשש הלב"ש ה' טריפות העצמות ס"א סעי' א' ס"ק י"ב בסופו בבהמה שנולדת שמוטת קולית ובכה"ג הא הו"ל פ"ד בידי אדם כמבואר בירושלמי פ' הערל וכבר הערותי בזה בחיבורי מ"פ ליו"ד סי' נ"ג אלא ע"כ דספק פ"ד כשר לבוא בקהל מה"ת וממילא גם חכמים לא גזרו בזה דא"כ יצטרכו לאסור כל פ"ד שבידי שמים מספק דלמא נתרסק ביציאתו וזה הא התירה התורה בהדיא ולכך גם בכל ספק פ"ד אם ביד"א או בידי שמים לא גזרו חז"ל ודוק:

וגם בנידון שאלתינו בניקב הגיד הא שיטת הרא"ם דכשר לבוא בקהל וגם יש לצרף עוד ספק דלמא לא נתפלש הנקב עד מקום זרע ואף שיוצא ממנו מי רגלים מכ"מ יש דופן מפסיק בין שביל מ"ר לשביל הזרע ואם אין זרע פשיטא דאינו פ"ד כלל ושו"ר בפ"ת ס"ק ה' בשם קהלת יעקב שכתב כן אבל צ"ע דהא אפשר לברר ע"י נהמא חמימא דמניחין לו אבי פיקרא ומ"ש בקהי"ע שם דאין אנו בקיאין בזה צ"ע נהי דאין אנו בקיאין להקל אבל אם באמת יראה זרע דרך נקב הנ"ל הרי יבורר הספק ומכ"מ בנ"ד גם אם באמת יוצא נקב דרך הנקב זרע יש להכשירו מטעמים הנ"ל ובפרט שאין הדבר ספק וא"צ לברר:

(סי' ו') סעי' ח' לבהמה. ע' ב"ש בשם מהר"ם לובלין דה"ה נבעלת לרוח וכ"ה באו"ז הגדול ה' בעל קרי סי' קכ"ד יעו"ש:

(שם) שהפקירה. כתב ב"ש משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה. לכאורה מדרבנן ודאי אסורה דהא יש לחוש דזינתה עם פסול וע' לקמן סעי' י"ז:

(סעי' י"ז) אעתיק פה מ"ש בתשובה לרב א' ע"ד שאלתו באשה שנתאלמנה ואחר פטירת בעלה בערך שנה הרתה לזנונים וילדה וולד והומת והובאה האשה בפלילים שהיתה חשד עלי' כי המיתה הוולד ויצאה לחפשי כי לא היה בירור ע"ז וזה בערך ב' שנים ניסת לכהן מעיר רחוקה שלא ידע דבר מזה ועתה שנודע לו בא לשאול כדת מה לעשות וגם האשה באה לפני כ"ת וכיחשה בכל הענין כי לא זינתה ולא ילדה ואח"כ התחיל כ"ת לחקור ולדרוש בדבר ויודע לו כל הענין מהערכאות והיא כאשר הרגישה זאת באה לב"ד ואמרה כי אמת שזינתה מישראל הכשר לה וממנו ילדה והקול היה בעיר שנתעברה מגוי – והנה לפי הוצעת הענין מכ"ת נראה דהוי רוב פסולים אצלה כי בבית שדרה אז היתה הגימיינדע וכל הפקודים היו גוים רק א' הי' ישראל ואם ניזל בתר הבית כדעת הג' נוב"י וחת"ס הוי ודאי רוב פסולים וגם אם ניזל בתר רוב העיר הוי רוב גוים אף שתוך העיר רוב ישראל כיון שבצירוף הנכרים הדרים על ההרים סביבות העיר הוי נכרים רובא מיקרי רוב פסולים ובפרט שדירתה רחוקה קצת מרחובת של עיר וע' בזה בתשו' בית שלמה חאה"ע סי' י"ד אכן גם ברוב פסולים כשניסת ואמרה לכשר