מנחת פתים אבן העזר ח

דור שלישי בכאן ובמפרש שם כתב שעדיין לא הי' דור שלישי ותמוה דמנ"ל הא ונראה כוונתו פשוט דבעבד ל"ש דורות ודו"ק:

(סעי' ה') אלא שפגום לכהונה. ע' ב"ש והיינו בילדה בת אבל בילדה בן אין על הוולד דין חלל שאם ישא כשירה יפסול לכהונה רק הבת פגומה דהא אין חלל אלא מאיסורי כהונה וכ"כ הגר"א לקמן סי' ו' ס"ק כ"ג ולקמן סי' ז' ס"ק נ"ו השני הביא כן בשם רשב"א ושרמב"ן כתב דגם הבן פסול הוא רק שאינו נקרא חלל יעו"ש וע' בית מאיר כאן בזה:

(סעי' ט"ו) ואם הוא פרוצה ע' ב"ש בשם מהרי"ו דסוגיא דסוטה איירי לענין כהונ' וכן מבואר להדיא בחדושי המאירי לסוטה שם וע' חת"ס אה"ע ח"א סי' י"ג בזה:

(סעי' כ"ב) גר. ע' ח"מ וב"ש אם גר עמוני מותר לישא שפחה. והנה בשעה"מ פט"ו מא"ב הביא ראי' מירושלמי פ' הערל א"ר מתניה משחררין לו שפחה והיינו דנשא שפחה ואח"כ משחררין אותה ומוכח דעמוני מותר בשפחה. ודברי הירושלמי הנ"ל הובאו ברשב"א יבמות דף ע"ז ד"ה אמר כגירסא הנ"ל דמשחררין ובש"ק שם הקשה אהא דמשחררין מהא דר"ט קידושין ס"ט וע"כ גריס הוא משיאין לו שפחה וקושיתו תמוה דאדרבא לר"ט היא דמשחררין אח"כ כדי לטהר הוולד. ועכ"פ האיך שיהיה הגירסא מוכח בירושלמי דגר עמוני מותר בשפחה ובס' ישרש יעקב יבמות דף ע"ט כתב דירושלמי לשיטתו דגר עמוני אסור במצרית וקשיא לי' הא דכתיב גבי עמוני גם דור שלישי לא יבא להם בקהל ה' הא אי אפשר דורות לכך תירץ ע"י שפחה דסובר כר"א בקידושין ס"ט דממזר שנשא שפחה הוולד ממזר וה"נ הוולד עמוני עבד ואסור לבוא בקהל אבל לפי שיטת ש"ס דילן דעמוני מותר במצרית לית לי' הא דירושלמי יעו"ש ולענ"ד דבריו תמוהים דהא לפי הגירסא דמשחררין ע"כ כדי שע"י השחרור יהי' הולד מותר לבוא בקהל והיינו ע"כ כר"ט ולא כר"א בקידושין ס"ט דהא לר"א גם אחר השחרור יהי' עמוני וא"כ עדיין אינו מתורץ האיך משכ"ל בעמוני דורות אבל גם לפי גירסת הש"ק דמשיאין לו שפחה ולא גריס הא דמשחררין אין פירושו הנ"ל עולה יפה דלפי דבריו לא משכחת לה דורות לפי בעיא דירושלמי לקמן ה"ג דעבד אין לו דורות ולא א"ש לישנא דדור עשירי ודוק:

(סעי' כ"ו) אין זה הוולד אלא ספק ע' ב"ש דאפילו ברוב פסולים הוי רק ספק ממזר דלמא אזלא היא לבועל והוי קבוע וכמע"מ דמי ולכאורה תמוה דהא איכא רובא לאיסורא ובכה"ג לאו ספק מקרי רק וודאי כמו שהקשו רשב"א וריטב"א בקידושין ע"ג אהא דד"ת שתוקי כשר מיהו נראה הרשב"א שפיר הקשה למה לי קרא לספק ממזר תיפוק לי' מטעם ס"ס דרובא לא הוי בכה"ג רק כעין ס"ס דאיכא ב' צדדים להיתר אבל לבתר דגלי לן קרא דספק ממזר מותר מה"ת שוב גם בס"ס לאיסורא שרי וכהא דס"ח ברה"י דכל ספיקות שאתה יכול להרבות טמא וכן ברה"ר אפי' ס"ס טהור אף דברוב גם ברה"ר טמא כדאי' בתוספתא הובא בר"ש פ"ה דטהרות ואפ"ה ס"ס שאני וה"נ לענין ספק ממזר הדין כן ומיושב בזה קושי' הפנ"י שם על הרשב"א ושו"מ כדברי במהרי"ט בחידושיו לקידושין ע"ג אלא שדבריו קצרים וכוונתו כנ"ל:

(סעי' כ"ט) והוא ממזר ודאי. ע' בית מאיר לקמן סי' ו' סעי' ט' מסופק אם האב מומר אם נאמן דאפשר כדינו כנכרי יעו"ש ואם הוא רשע פשיטא לנו דנאמן ובתוס' רעק"א יבמות פ"ב אות כ"ו מסופק קצת גם ברשע ועיי"ש בשם הנימו"י ב"ב דהא דנאמן לומר בני זה ב"ג כגון שאומר שבא עלי' בשוגג דאל"כ אאמע"ר וכה ראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' נ"ד אות י"ד האריך בזה דהאיך נאמן לומר בני זה ב"ג הא אאמע"ר ולא זכר שר מדברי נימו"י הנ"ל:

(סעי' ו') לאסור עצמו בבת ישראל ע' ב"ש ס"ק נ"ג דאם בא על בת כהן לא פסלה ונראה דהיינו כשבא הוא על בת כהן אבל כשיש לו בן דנאמן עליו ובא הבן על בת כהן שפיר פסלה דהא על הבן נאמן מטעם יכיר והו"ל כמו ב' עדים וכמו בהוליד הבן אח"כ בנים דפשוט דפסולין כמוהו וה"ה בבא על בת כהן והדבר חידוש שהוא בעצמו אינו פוסל בביאתו ובנו פוסל ועמ"ש לקמן סי' מ"ח סעי' א':

(שם) ואם יש לו בני בנים כו' ואם בן א' יש לו בנים ושאר בניו אין להם אינו נאמן גם לגבי אותן דאין להם כ"כ בתש' מהר"ם פדוואה הובא בפ"ת ובס' ישרש יעקב יבמות מ"ז נסתפק בזה כי לא ראה דברי המהר"ם פדוואה הנ"ל וצ"ע באומר על בנו מותר והוא כבר נשא אשה הכשירה לכהונה מי אמרינן כיון דלגבי דידה לא מהימן לשוי' חללה ה"ה לגבי בן גופא דומיא דאם יש לו בנים לבן ומפשטות לישנא דש"ס דאם יש לבן בנים אינו נאמן גם לגבי בכו ומשמע דבאשה גרידא שיש לו לבן שפיר נאמן לגבי בנו וממילא דגם האשה נפסלה וע' ב"ש לעיל ס"ק מ"ז נראה דבארוס שאומר שהבן אינו ממנו וממילא דהוא ממזר אפ"ה היא לא נפסלה לכהונ' ול"א מתוך שאינו נאמן עליה גם על הבן אינו נאמן וצ"ל דל"ד להא דאם יש לבן בנים אינו נאמן גם לגבי בנו דשם אם יהי' נאמן על בנו שהוא ממזר יהי' גם בני בניו ממזרים ולהם לא האמינתו תורה לכך אינו נאמן גם לגבי בנו אבל הכא גם אם נאמן על בנו שהוא ממזר מכ"מ היא לא נעשה ממזרת רק פסולה לכהונה וזה ענין אחר היא ולפי"ז גם אם יש לבן אשה נאמן עליו אבל מצאתי בירושלמי קידושין פי"ד ה"ד פלוגתא בזה דלר"י גם כשיש לבן אשה ולא בנים אינו נאמן גם על בנו וצ"ע על סתימת הפוסקים בזה ושו"ר בס' תוי"ר כאן שהביא דברי הירושלמי (סעי' ל"ג) כשאר אסופי'. ע' ב"ש ס"ק כ"ד שכתב והא דקיי"ל בשתוקי אפי' ברוב כשרים חיישינן שמא ממזר היא כו' צ"ל חשש ממזר לישראל הוי נמי לכהן ליוחסים. פירוש דהכא בדלית בי' משום אסופי ואין אנו יודעין כלל אם זינתה אין אנו חוששין לזנות כלל וליכא חשש ממזר ולכך בר"י מותרת הבת להנשא לישראל כמבואר ברש"י להדיא ודברי הב"מ כאן ע"ז תמוהים ודוק:

(סעי' ל"ו) והאסופי שנשא שתוקית ומכ"ש ישראל שנשא שתוקית דהוולד שתוקי. וע' ב"י שהביא ע"ז הא דכ"מ שיש קידושין ואין עבירה הוולד הולך אחרי הפגום וע' בנת"ל ס"ק י"א נסתפק בישראל שנשא שתוקית דאפשר הוולד כמוהו ותמהני שהרי מבואר כאן להיפוך:

(סעי' ל"ז) וכן שתוקי שנשא אשה. ע' בנת"ל שנסתפק אם גם באסופי כן וע' בדרו"פ כתב להדיא דגם באסופי כן והוסיף לומר דבאסופי אסור לישא כל אשה שאמה היה קיימת כשנולד האסופי מטעם אחותו מאמו יעו"ש ובזה צ"ע דהא ברש"י קידושין ע"ב מבואר להדיא דלאחותו מאמו ליכא למיחוש דמוקמי לאם בחזקת כשרות וע' במהרש"א שם. ובעיקר הדין דכאן שהוא מהרמב"ם ז"ל הקשה הב"ש למה חיישינן לערוה וכוונתו דבמקום שאין בו חשש פסול כגון בשתוקי באומרת לכשר נבעלתי ולא אמרה ממי מותר לישא כל אשה שירצה ול"ח לאחותו מאביו ודברי הח"מ ס"ק ל"ז בזה תמוהים וכן באסופי היכא דלית בי' חשש ממזרות מותר לישא אשה כמ"ש ב"ש לעיל ס"ק נ"ד בסופו ובגמרא באמת אידחא לה החשש דשמא ישא אחותו מאביו וא"כ מדוע חש לה הרמב"ם ז"ל ודוקא היכא דיש בו חשש