מנחת פתים אבן העזר פד

דנאמן לחרמות והקדושות והא הקדש הוי ממון הוצאה מרשותו לרשות גבוה ואפ"ה נאמן האב א"כ ה"ה לחליצה אף אם נימא דהוי כדבר שבערוה הא ערוה דבעינן שנים מממון ילפינן וכ"נ לפי תירוצם של תוס' שם דכיון דסופו ליגדל עשאוה כדבר שבידו והרי דבר שבידו אף לגבי ממון נאמן ע"א כדאי' בסנהדרין ל' במי שאמר מעות אלו של פלוני הם דבידו ליטלן דבריו קימים. אך בחדושי הרשב"א שם מבואר דלממון אין האב ולא ע"א נאמן וצ"ל לשיטתו דהקדש איסור מיקרי ולא ממון ודלא כרמב"ן ור"ן ר"פ האומר וכ"מ ברשב"א לקידושין ס"ה אמנם בגוף הדין דלחליצה בעינן שנים הנה מבואר נמי להדיא בריטב"א קדושין שם וכ"ה בתשוב"ת מהר"ם ב"ב סי' תקס"ה ודברי הנוב"י צע"ג:

סעי' י"ט י"א שלא יהי' לו לשון. הנה מקור הדין בסמ"ק ובב"י כתב ז"ל וכתב עוד בשם מהר"פ לא יהי' שום לשון תחת הקרסים ולא יהי' לשון בין האזנים דא"כ הו"ל מעל דמעל והפותין שקורין אנפליא לא תגיע רק עד האזנים ולא תחת האזנים עכ"ל הסמ"ק בשם מהר"פ ובב"י תמה ע"ז מדכתבינן בפ' מ"ח ק"ב למ"ד מנעל לכתחלה לא משום דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה אפילו דיעבד נמי ופירש"י ערקתא שרוך הנעל שכופלים רצועות על אזניו והו"ל כשני נעלים זעג"ז ובד"ה א"ה פירש רש"י אלא מדאמרינן חליצתה כשירה ש"מ גלוי כרעא בעינן ואפילו שני המנעלים זה עג"ז מכי שלפה לתרוויהו ש"ד כדאמרינן לקמן שני מנעלים וכו' וכ"כ הרא"ש וכו' הרי בהדיא דלא אמרינן בכי הא מעל ולא מעל דמעל ומפשר דסובר סמ"ק דע"כ לא מכשיר אלא בדיעבד אבל לכתחלה מודה דחיישינן כיון דאפשר לפרושי קראי הכי עכ"ל הב"י ודבריו נפלאים דהרי מוכח מקושי' הגמ' דא"ה אפילו דיעבד דכיון דבדיעבד כשר אפילו לכתחלה לא חיישינן. ולכאורה היה נראה דחייש הסמ"ק לשיטת הירושלמי הובא בחדושי רשב"א יבמות ק"ג ד"ה סנדל התפור דסובר דאפילו בשולף שני מנעלים ג"כ הוי מעל דמעל אכן זה דוחק שיחוש לשיטה הירושלמי במקום שהבבלי חולק להדיא והנלע"ד בכוונת הסמ"ק ז"ל בהקדם דברי המרדכי שהובא בב"י שכ' שלא יועיל המנעל על בתי שוקיים משום דהוי מעל דמעל ואע"ג דסנדל של עץ כשר ומוקי לה בגמ' במחופה עור וכן אנפליא של בגד היינו לפי שתפורים יחד הוי מנעל אחד אבל מנעל ע"ג בתי שוקיים איקרי מעל דמעל יעו"ש ויפלא למה לי' האי טעמא תיפוק לי' דסנדל של עץ מחופה עור ע"כ שילף לסנדל עם העור ובכה"ג כשר גם במנעל ע"ג מנעל כדשלפה לתרוויהו ולמה לי' לטעמא דתפורים יחד הוי כעור א' וגם מסתימת דבריו דפסול מנעל ע"ג בתי שוקיים משמע אף בשלפה גם לבתי שיקיים פסול לכן נראה בדעת המרדכי דטעמא דבשלפה לב' מנעלים מועיל ולא הוי מעל דמעל משום דנהי דבחליצת העליון לא משתריא דהו"ל מעל דמעל אבל בחליצת התחתון דשלפתו מעל רגלו ממש משתריא ומה איכפת לן מה שחלצה גם מנעל העליון והתינח אם התחתון הוא מנעל כשר לחליצה אבל במנעל על בתי שוקיים פסול אף כשתחלוץ לתרווייהו דהא המנעל העליון הוי מעל דמעל והבתי שוקיים אינם מנעל ומה יועיל מה שהבתי שוקיים הוא שולפת מעל רגלו ממש. ולכך שפיר הוקשה לו למרדכי מסנדל של עץ ומחופה עור למעלה דהא אין לומר משום דשלפה לתרווייהו דהא השליפה מעל רגלו הוא עץ ולא מנעל עור והוצרך לתרץ דשם שאני דתפור יחד והוי הכל כמנעל אחד וזה ברור לענ"ד:

ובב"ש ס"ק כ"ה כ' בפשיטות דמנעל על בתי שוקיים אם חולץ גם הבתי שוקיים כשר כ"כ הרא"ש וכ"מ בש"ס יעו"ש ולענ"ד מש"ס לא מוכח רק בתרי מנעלים בשלפה לתרווייהו ולא במנעל על בתי שוקיים וגם ברא"ש אין ד"ז מבואר. ומלאתי און לדברי בריטב"א יבמות ק"ב ד"ה א"ד גלוי כרעא בעינן ח"ל ושמעינן שאם חלצה ב' בין בבת אחת בין בזאח"ז כשירה חליצתה כיון דשניהם של עור דהא איכא חליצה וגלוי כרעא ואפילו בזאח"ז ושחלץ התחתון באחרונה נהי דלא הוי חליצת העליון חליצה חלצת התחתון הוי חליצה עכ"ל ומוכח מלשונו דה"ט דחלצה שניהם כשר דוקא בשניהם של עור וכסברתי הנ"ל דמשתריא בחליצת התחתון והיתרא דבב"א כמו היתר דזאח"ז:

ובזה יש להבין דברי רש"י ז"ל ביבמות ק"ב ד"ה א"ה שכ' דחלצה שני מנעלים כשר דגלוי כרעא בעינן כו' עכ"ל ולכאורה פלא דהא בש"ס קמבע"ל אם חליצה בעינן או גלוי כרעא בעינן והול"ל לרש"י לומר דהכא כשחלצה ב' מנעלים חליצה איכא וגם גלוי כרעא כלשון ריטב"א הנ"ל ולהנ"ל נראה דכוונת רש"י ז"ל דהא עיקר ההיתר בחליצת ב' מנעלים הוא בשביל מנעל התחתון והו"א דבעינן שתהי' החליצה בגלוי וכיון דמנעל התחתון מכוסה פסולה החליצה ולכך כתב רש"י דגלוי כרעא בעינן פירוש דבעינן שלאחר חליצת המנעל יהי' גלוי כרעא אבל גלוי חלוצה דהיינו שבשעת חליצה יהי' המנעל גלוי זה לא בעינן. ועפ"י הנ"ל מסולק תמיהת הב"י על הסמ"ק מגמ' ורש"י הנ"ל דשם גבי ארקתא ששרוך הנעל הוא על הנעל' שפיר אמרינן כיון דשולף גם הנעל לא הוי מעל דמעל כמו בשני מנעלים דבחליצת התחתון משתריא וה"נ הנעל שהוא תחת השרוך הוא חולצת מעל רגלו ומה איכפת לן מה שחלצת השרוך הוא מעל דמעל אבל הסמ"ק שכ' ולא יהי' לשון תחת הקרסים ולא בין האזנים ולא תחת האזנים דמיירי שהלשון הוא תחת המנעל ובכה"ג שפיר פסול משום מעל ולא מעל דמעל דמה בכך דחולץ לכל המנעל הא התרת היבמה הוא דוקא בחליצת הנעל כי בחליצת הלשון לא משתריא דהא לאו מנעל הוא ותחת הנעל הא יש הפסק הלשון והו"ל חליצת הנעל מעל דמעל כי הלשון מפסיק בין נעל לרגל ובחליצת לשון לא משתרי' דהא לא נעל הוא ואינו חופה את רוב רגל' וזה נכון:

אמנם אכתי יש לדון בדברי הסמ"ק מטעם אחר כיון דהאזנים תפורים למנעל הו"ל כמנעל אחד כמו סנדל של עץ התפור עור מלמעלה ויש לחלק דשם כל כל הסנדל תפור בעור אבל הכא השרוך תלוי ואינו תפור כולו במנעל לכך לא הוי כמנעל אחד. גם יש לחלק דעץ לגבי עור כיון דתפור יחד בטל אבל שרוך דהוא ג"כ מין עור לא בטל לגבי נעל וכדאיתא חילוק זה בירושלמי הובא בחדושי רשב"א יבמות ק"ג ד"ה סנדל דנעל לגבי נעל לא בטל. ולכאורה מדברי הירושלמי יבמות פ' מ"ח ה"א דאיתא שם במנעל באנפליא חליצתה כשירה במנעל של עור באנפליא של בגד ופירשו המפרשים שם דמיירי במנעל ע"ג אנפליא של בגד דאנפליא של בגד בטל לגבי העור והוי שפיר חליצה. ומזה נסתר לכאורה שיטת המרדכי הנ"ל דמנעל ע"ג בתי שוקיים דפסול משום מעל דמעל אך מחדושי רשב"א יבמות ק"ג ד"ה סנדל שהקשה שם על רש"י דסנדל התפור בפשתן פסול מירושלמי הנ"ל דאנפליא של בגד בתוך מנעל של עור כשר יעו"ש נראה דמפרש לירושלמי בתפור אנפליא של בגד בתוך מנעל של עור. אבל מנעל על בתי שוקיים ודאי פסול כמ"ש לעיל וכמדומה שגם מרדכי גופא רמז לירושלמי הלז דהא כ' דסנדל של עץ המחופה עור כשר וכן אנפליא של בגד יעו"ש וכוונתו דאנפליא של בגד המחופה עור ג"כ כשר ודבר זה אינו מפורש בש"ס דילן רק בירושלמי הנ"ל וסובר המרדכי דאיירי בתפור בתוכו אבל באינו תפור פסול ולכך במנעל על בתי שוקיים פסול וכן מפורש להדיא בריטב"א יבמות ק"ב דמנעל על