מנחת פתים אבן העזר פב

שאר נשים. וכה ראיתי בתשו' צ"צ סי' פ"ח שהשיג על סברת מהר"י מינץ הנ"ל בחילוק שבין זמן הזה לזמן התלמוד דכיון דע"א אינו נאמן מה"ת רק מדבריהם משום אפקעינהו חז"ל לקידושין מיני' כמ"ש רשב"א וכיון דחז"ל לא האמינו לע"א ביבמה ממילא גם בזה"ז אינו נאמן כיון דחז"ל לא הפקיעו הקידושין יעו"ש וכעין סברתו כתב הר"ן פ' הזורק גבי גט בהיא יכולה לשמרו והוא א"י דבטל מה"ת להרמב"ם כיון דעיקר הדבר דגט תלוי בשמירה אינו מה"ת רק מתק"ח וכיון דעקרא לה לתקנתא קמה אדינא ובטל הגט מה"ת יעו"ש אבל רוב הפוסקים חולקים גם שם וכמ"ש הב"ש באה"ע סי' קל"ט ס"ק כ"ב ובמשאל"ס דג"כ אמרו חז"ל דלא תנשא ואפ"ה גם בע"א במים שאל"ס אם ניסת לא תצא כמבואר מעובדא דחסא וע' בפ"ת לאה"ע סי' י"ז ס"ק קל"ט בזה אבל יש לחלק קצת דשם עכ"פ האמינו חז"ל לע"א בעדות אשה כשהעיד עדות ברור ע"כ גם במשאל"ס אף דאמרו לא תנשא לא הפקיעו נאמנות ע"א אבל בע"א ביבמה דלא האמינו חז"ל כלל ע"כ בזה"ז אי אפשר לתת לו נאמנות וע' בתשו' תפ"צ אה"ע סי' קי"ד הביא דברי הצ"צ הנ"ל והשיג עלי' מהא דפסק רמב"ם בע"א בקטטה אם ניסת ל"ת יעו"ש ולהנ"ל אין זו השגה. ומצאתי בתשו' ר"ח בן או"ז סי' רי"ב כתב להדיא דעכשיו שנתפשט המנהג ביש לו אשה שלא לייבם נאמן לומר מת אחי שאחלוץ יעו"ש הרי דלא חשש לסברא הנ"ל דכיון שלא היה נאמן בזמן חז"ל אין בנו כח להאמין לו ויש לחלק דהא שם עכ"פ חז"ל האמינו לע"א להעיד לאשה שמת בעלה שתתייבם רק דיבם גופא אינו נאמן וכיון דבזה"ז אין מייבמין יבם כאחר דמי אבל בע"א ביבמה דלהרא"ש אינו נאמן שפיר יש מקום לסברת הצ"צ. אכן יש לומר דגם בזמן התלמוד היה ע"א נאמן ביבמה במקום שאינה עולה רק לחליצה כגון שהיא אסורה על היבם מחייבי לאוין ועשה וכיון דעכ"פ היה שום נאמנות לע"א ביבמה גם בזמן התלמוד א"כ בזה"ז דאין מייבמין כל ע"א ביבמה נאמן. ולדינא נהי דקולת מהר"י מינץ שהיא עצמה נאמנת לומר מת יבמי בזה"ז קשה לסמוך עליו כיון דמדינא דגמרא אינה נאמנת אבל בע"א ביבמה כיון דלרוב הפוסקים גם בזמן הגמרא ע"א נאמן ובשעהד"ח ועיגון יכולים לסמוך עליהם בצירוף סברא הנ"ל דבזה"ז לכ"ע ע"א נאמן. ומה שאמר שנהרג לרגל מלאכתו בבנין חומת אבנים אינו ענין למפולת דבעינן שיאמר וקברתיו כמבואר באה"ע סי' י"ז סעי' נ' כי ענין מפולת היינו שנפלה החומה על כמה אנשים אבל לא כשהוא בעצמו נפל מהחומה ונהרג ר"ל וכן מה שאמר על בנו השני שמת במלדווא היא עדות המועיל אף שלא ביאר באיזה ענין מת כמבואר בסי' י"ז:

וכה ראיתי בתשו' הג' יעב"ץ ח"א סי' ל"ב שנטה קו להחמיר בעדות אשה דאין חמיה נאמן להעיד לה כמו חמותה דגם חמיה סניא לכלתו וכהא דאמרינן בעירובין פ' כיצד משתתפין נבח בך גורייתא פוק. והנה לפימ"ש בש"ק ירושלמי יבמות פט"ו ה"ד בהא דה' נשים פסולות להעיד משום שנאה אף דשונא כשר לעדות משום דנשים דעתן קלות יעו"ש א"כ בחמיה אין חשש אף ששונא אותה. האמנם לענ"ד נראה טעם אחר בהא דה' נשים פסולות להעיד משום שנאה אע"ג דלא נחשדו ישראל לשקר בשביל שנאה מכ"מ קי"ל להו לחז"ל דאין מדרך השונא להעיד דבר שהוא לטובת שונאו ואם הוא יודע לו עדות כזה מסתמא ישתוק ולא ירצה להעיד ע"כ בה' נשים ששונאות אותה שנאה גמורה ומעידים לה שמת בעלה חנן אמרינן דע"כ שקר היא ומתכוונים להעיד כן לקלקלה דאם אמת הדבר א"כ העדות היא לטובתה ומסתמא אין השונא מעיד לטובת שונאו ע"כ אף דאיכא נמי חזקה דלא נחשדו ישראל להעיד שקר בשביל שנאה כיון דסברא טובה היא נמי שאין דרך השונא להעיד דבר לטובת שונאו ויאחז פלך שתיקה ע"כ אמרינן דעדות זה שקר ומתכוונות לרעתה וכן בהא דאמרינן סוטה ל"א דאשה שנסתרה אין ה' נשים נאמנות רק שלא תשתה ולא להפסידה כתובתה משום דאם אמת הדבר שזינתה ודאי ניחא להם לה' נשים שישקנה מים המרים ותמות ולמה להם להעיד טובתה שלא תשתה וע"כ אמרינן דלמא משקרא והא דנאמנות עכ"פ שלא תשתה כבר העיר בתוספות רעק"א שם וכמ"ש בזה בחיבורי מ"ק לסוטה שם. ויש להמתיק דברי אלה ברש"י סוטה ל"א ד"ה חמותה בסוה"ד ואינן נאמנות לה לשום עדות שהיא לרעתה דלכאורה צ"ע דבשלמא במעידים שזינתה לפוסלה מכתובתה העדות לרעתה אבל במעידים שמת בעלה אין העדות לרעתה כלל רק דאנו חוששים שמתכונת לקלקלה ולהנ"ל נראה דהאי "שהיא לרעתה" נתינת טעם היא דמשו"ה אינן נאמנות דע"כ עדות זה לרעתה דאי לטובתה הי' שותקים ודו"ק. ובזה יש להבין דברי ירושלמי יבמות פט"ו ה"ד דקאמר דאפילו ניסת צרתה לא תעיד וכתב בק"ע משום לא פלוג ולכאורה מנ"ל לירושלמי הא ולהנ"ל יתכן דהא עיקר הטעם דאינן נאמנות משום דהשונא אין דרכו להעיד לטובת שונאו והיה להם לשתוק אבל בצרתה מנ"ל לחוש לכך הא אף דלא ניחא לה להעיד לטובת שונאה הא כיון שיודעת שבעלה מת הא היא מוכרחת להעיד כן בשביל טובת עצמה שרצונה להנשא וע"כ מפרש הירושלמי דהא דצרתה אינה נאמנת היינו כשכבר נתגרשה מבעלה דאפ"ה יש לה על צרתה שנאה כדומה ושפיר יש הוכתה ששקר הדבר דאם אמת הדבר הרי הדבר לטובת צרתה ולמה לה להעיד דבר לטובת שונאה דהא היא כבר נתגרשה וא"צ לעדות זו לעצמה. אמנם משום לא פלוג גזרו אף כשעודנה נשואה לבעלה אפ"ה לא מיהמנא משום לא פלוג ודו"ק ועפ"י סברא הנ"ל יש מקום לדברי הג' יעב"ץ דחמיה ג"כ אינו נאמן כיון דשונא לה. ברם הג' יעב"ץ לא סמך על סברתו לחלוק על ש"ג וסתימת כל הפוסקים דחמיה נאמן וכתבו רק לסניף להחמיר בצירוף טעמים עקריים יעו"ש ואין לגבב חומרות בעיגונא דאיתתא. ועדיין יש מקום שאלה בנ"ד שאפשר שהי' לו עוד אחים מלבד שתי האחים הנ"ל שיש עדות שמתו ואף דלא הוחזק באחין רק באלו השתים מכ"מ אין זה ברור להתיר כמ"ש בתשו' מאיר נתיבים סי' נ' דבעינן דוקא חזקה שאין לו אחין אבל לא מה שלא הוחזק באחין כיון דבבירור אין לו בנים יעו"ש אבל בחת"ס אה"ע סי' מ"א מקיל היכא שדר שם כמה שנים ולא נשמע שיש לו אח וא"כ גם בנ"ד אם בעלה דר כמה שנים שם ולא נשמע משום אח רק משני האחים הנ"ל יש להקל אם יסכים עמדי עוד רב א' מובהק:

סי' קנ"ט סעי' א' בשוגג. בב"ש הקשה דלמה יהי' חמור יותר מאשת איש ובב"מ כתב דזה חמור יותר דבקידושי יבמה איכא לאו מה"ת בקידושין גרידא דכתיב לא תהי' משא"כ בקידושי אשת איש ליכא איסורא כלל יעו"ש וז"א לשיטת החינוך מ"ע ר"ו דבכל קידושי חייבי כריתות איכא לאו וע' במנ"ח שם. ואפשר לומר עפימ"ש בס' ישרש יעקב יבמות נ"ו לתרץ הא דאמרו ביבמות צ"ב קידושין דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן והא בקידושי אש"א איכא לאו ותירץ כיון דמיירי בשוגג דסברה דמת בעלה הוי קידושי טעות וליכא איסורא דהא אין הקידושין כלום יעו"ש וזה ניחא באשת איש דכיון דאין תופסין הקידושין הוי קידושי טעות אבל הכא ביבמה לשוק דח"ל אף בשוגג לא הוי טעות כמ"ש בנוב"י מה"ת אה"ע סי' פ' לכך קנסוה. והנה לשיטת רמ"א דדוקא במזיד נראה מרשב"א דסובר גם בא"א שנתקדשה במזיד אסורה למקדש ויבמה דמי לדידי' ולכאורה כיון דעבדה איסורא