מנחת פתים אבן העזר פ

הנ"ל דלשיטת רשב"ם דמי לגמרי לא הוחזק באחי והוחזק דלית ליה בנים כמו הוחזק באחי ולא הוחזק בבנים יעו"ש ובעניי ע"כ גם לשיטת רשב"ם יש הבדל בין הדברים דהא ברשב"ם ב"ב קל"ה כתב ח"ל מוחזק לן בגוה דלית לי' אחי חזקה בעלמא בלא עדים ויודעין הי' בודאי דאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דלית לי' אחי היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים יעו"ש הרי כפי דבריו דבודאי אין לו בנים אבל בחזקה בעלמא שאין לו בנים מותר אף דלא איתחזיק לן דלית לי' אחי ואילו בלא איתחזיק בבנים ואיתחזיק באחים לכ"ע אסורה וע"כ שאין הדברים שוים גם לדעת רשב"ם דכיון דהאח הוא האוסר כל דאיתחזיק באחים אפילו רק חזקה בעלמא אף דלא איתחזיק בבנים הו"ל חזקת איסור ואין מועיל ס"ס אבל בדאיתחזיק בחזקה בעלמא דלית לי' בנים. ולא הוחזק באחים לא מיקרי אתחזיק איסורא ומותר מטעם ס"ס דילמא יש לו בנים אף דהוחזק ע"י קול דלית לי' בנים מ"מ אינו ודאי ומצטרף לספק השקול דילמא לית לי' אחי לס"ס ויש להוכיח מזה דשיטת רשב"ם דאפילו היכא דספק אחד אינו שקול מצטרף וכהפנ"י כתובות ט' דס"ס מטעם רובא מועיל יעוש"ה ועכ"פ נראה ברור דגם לשיטת רשב"ם ע"א נאמן בכה"ג ובהיות כן יש לי להוכיח מהשט"מ ב"ב שם דפליג על רשב"ם הנ"ל דז"ל בדף קל"ה האי ועוד לאו טעמא דאנפי נפשא דהיכא דמוחזק לן דאית לי' אחי אינו נאמן להכחיש החזקה במיגו ולומר דאית לי' אחי אלא תוספות טעם היא על הטעם הראשון אע"פ שאינו צריך כו' יעו"ש ולמה לי' לדחוק לימא דהאי ועוד טעמא אחרינא היא דאפילו בדלא הוחזק באחים הא אמר דלית לי' אחי ובכה"ג ודאי ע"א נאמן דהא אינו מכחיש החזקה כלל וע"כ דדעת השט"מ דאין הבדל בין מוחזק באחים או לא הוחזק באחים ובתרווייהו היא מותרת לעלמא בלי אמירת הבעל א"כ ע"כ האי ועוד היא להעדפה בעלמא ודו"ק. ועכ"פ באמירת ע"א לכ"ע מועיל גם לרשב"ם אמנם בנ"ד שהעיד הבעל דרך שיחה יש לדון דאינו מועיל דהא דע"א נאמן באיסורין היינו כל שהעד יודע שיש כ"מ בדבר הזה לאיסור או להיתר ובכה"ג במקום דליכא חזקה ע"א נאמן דחזקה אין אדם חוטא ולא לו כמ"ש פנ"י קדושין ס"ב וע' רמב"ם פי"א מה' עדות ה"ז נראה דטעמא דע"א נאמן באיסורין מפני שאימת איסור עליו ויעו"ש הנוסחא בכ"מ וכן הבין הגאון רו"מ בתשו' חאה"ע סי' ד' סוד"ה ואולם יעו"ש שכוונתו לרמב"ם הנ"ל וכ"ז לא שייך כלל במסל"ת שלא ידע כלל אם יש איזה נ"מ בדבר לאיסור או להיתר ויתכן דגם עד כשר אינו נאמן באיסורין כל שהגדתו היה דרך שיחה ולא עלתה על דעתו שיהא בדבר הזה איזה נ"מ לענין איסור והיתר:

אמנם בנ"ד אף אם הבעל היה מסל"ת נאמן דהא בעדות אשה מסל"ת נאמן ומה שאמר מת אחי או אין לי אח ואפילו להראב"ד דפליג בניתן לי בן דאין ע"א נאמן היינו משום דהא מלתא לא עבידא לאגלוי יעו"ש אבל באומר שאין לו אח שפיר מיקרי מלתא דעל"ג אמנם אם כבוא לזה תו יש לפקפק קצת מכח דברי רשב"א הנ"ל דסומכת על הבעל ול"ש דייקא ומינסבא. אכן כיון דלדעת רשב"א בחדושי קדושין ס"ג בלא איתחזי' באח אף דאין לו בנים בבירור מותרת דלא כרשב"ם כמ"ש הגאון מאיר נתיבים שם א"כ לשיטת רשב"א בנ"ד בלא"ה האשה מותרת בלי העדאת הבעל אין לנו לגבב עוד חומרת רשב"א דבבעל ל"ש דייקא וכיוצא לזה כתבו הפוסקים בכ"ד. גם לפי מה דקי"ל באה"ע סי' קנ"ז דע"א נאמן אף לאסור אף דבזה ל"ש חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וגם ל"ש הסברא דאימת איסור עליו א"כ נראה דבאיסורין עד כשר נאמן במסל"ת א"כ לא בעינן בנ"ד סברת דייקא כלל וגם נראה בנ"ד שזה יותר משלשים שנה שדר בכפר ברעמין ולא נראה ולא נשמע שיש לו עוד אח מלבד האח הר' בעריש שמת בכה"ג הוי חזקה גמורה דלית לי' אחי ואפילו בבא ע"א ואמר דיש לו אח אינו נאמן כמשמעות דברי הרא"ש שבטוש"ע אה"ע סי' קנ"ח סעי' ו' וכן פסק בפשיטות הגאון בחת"ס חאה"ע ח"א סי' מ"א יעו"ש אולם הג' בעל תניא זצ"ל בתשובותיו כתב דהרא"ש מיירי שהבעל היה דר מעולם בצרפת וגם אבותיו דרו שם דבכה"ג הוי חזקה גמורה אבל כל שבא מארץ אחרת לכאן אף שדר פה כמה שנים ולא נשמע ממנו שיש לו אח אין זו חזקה ואשתו אסורה מספק יעו"ש אמנם תמהני שבשו"ת מהרי"ט מה"ק חאה"ע סי' פ"ב כתב וז"ל והך מלתא ודאי לא מיקרי איתחזיק היתירא שזה האיש מארץ רחוקה בא ולא ידענו מאיזה עם הוא ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר עפ"י אותו עד שהוא בקי ומכירו באחיו ואימתי נתחזק זה בלא אחים כו' יעוש"ה משמע דאפילו כשבא מארץ רחוקה כל ששהה פה כמה שנים ולא נשמע ולא נודע שיש לו אח הו"ל חזקה גמורה וכ"כ בנוב"י מה"ת חאה"ע סי' קמ"ה אמנם גם התניא בתשו' הנ"ל לא דחה סברא זו לגמרי דבדר פה כמה שנים ולא נשמע הוי חזקה אלא שכ' דא"כ נתת דבריך לשיעורין יעו"ש אבל בנ"ד דדר עמה יותר משלשים שנה ודאי מיקרי חזקה ועוד דהא כתב שם במוסגר ומכ"ש אם נאמר דהגיד להם דרך סיפור את כל בית אבי' וארץ מולדתו רק את אחיו לא הגיד דזה מועיל אפילו לדעת הש"ג שהביא בש"ך שם יעו"ש וה"נ הוי בנ"ד שהגיד כל בית אביו ועוד דהא הגיד בפירוש דאין לו אח לפי דברי העד. ומה שהעד הנ"ל אמר מקודם בכפר בפני אנשים ששמע מהבעל שיש לו עוד אח קטן ממנו אינו כלום כיון דלא העיד אז בפני ב"ד ובפני ב"ד הגיד בתו"ע כנ"ל שיש לו רק אחות צעירה והדין מבואר באה"ע סי' י"ז סעי' כ' בלי פקפוק ומ"ש בקונ' עגונות סי' קנ"ט בשם תשו' ב"י דבעדות אשה אף חוץ לב"ד אינו חוזר ומגיד התם מיירי במעיד להתירה דבכה"ג מיד שהגיד כבר הועיל עדותו ועוד דשם מיירי דהעד השני ששמע ממנו כבר העיד בב"ד יעו"ש אבל עכ"פ נידון דידן הוא ממש דין דסי' י"ז סעי' כ' שמוסכם בש"ע בלי חולק. מכל הטעמים הנ"ל נראה לענ"ד דהאשה רייזיא אשת המנוח ה"ר יחיאל מותרת לבעלה:

שם נאמן לפטור. ע' פ"ת בשם מנ"ל דמסופק אם שריא לכהן. וברש"ש לב"ב קל"ה בד"ה למאי ניחוש מדייק מרשב"ם שם דמותרת לכהן ומדברי התוס' דלעיל לא נראה כן עכ"ד ותימה עליו דהרי התוס' גופא בדף קל"ה בד"ה חזיא כתבו ממש כלשון הרשב"ם ומוכח דגם התוס' סברי דמותרת לכהן. ומדברי התוס' דף קל"ד ד"ה הואיל שרמז הרש"ש אין ראי' כלל וכמ"ש המנ"ל:

סעי' ז' אמר בשעת קידושין. בתוס' קידושין ד"ה רבי כתבו דאין נראה לר"י שנאמין אותו במה שאמר בשעת קידושין שהרי דעתו לקיימה אלא נראה לפרש מיגו דאי בעי יכתוב לה גט בשעת קידושין לגרשה כ"ז שירצה אף דאסור לגרש בגט ישן כיון דבדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו עכ"ל וצ"ע דהא בודאי יבוא עליה אח"כ ובכה"ג גט ישן אף בדיעבד פסול כמ"ש תוס' גופא גיטין כ"ו ור"ן שם וכ"מ לעיל סי' קל"ב סעי' א' ובמקנה שם הבין מדברי תוס' דיגרשנה תיכף ולהתנות שיחול הגט שעה אחת סמוך למיתה והקשה ע"ז דהא יש לחוש שיבטל הגט כיון דיבוא עליה אח"כ ומתרץ כיון דבשעת קידושין היא יכול להתנות עמה שאם יבטל הגט יתבטלו הקידושין ומכח זה חידש שם דדוקא כשאומר בשעת קידושין או בשעת מיתה אבל כשאומר לאחר הקידושין ואינו שעת מיתה אינו נאמן יעו"ש וזה נגד הרמ"א כאן. ולי נראה דהתוס' מעיקרא לא קשיא להו רק על שעת