מנחת פתים אבן העזר עט

לטעמא דבידו א"כ בנ"ד שאמר הבעל דרך שיחה והוי מסל"ת שפיר נאמן כמו כל מסל"ת דנאמן אף דאינו חושש כלל שיחקרו אחריו:

אך עדיין יש לדון בזה דהנה בחדושי רשב"א יבמות צ"ד כתב לתרץ קושי' רמב"ן הנ"ל דלמ"ל לטעמא דמיגו תיפוק לי' דע"א נאמן משום דע"א דעלמא שאני דדייקא ומינסבא משא"כ בבעל דסומכת עליו יעו"ש וא"כ בנ"ד שאמר הבעל דרך שיחה דל"ש מיגו וכע"א דעלמא לא מהימן דהא לא דייקא וא"כ מה בכך דהבעל אמר כן במסל"ת הא גם במסל"ת הא דנאמן היינו בצירוף סברת דייקא ומינסבא והכא לא דייקא ואע"ג דאנן קיי"ל ביבמה נאמן אף דזמנין דסניא לה ולא דייקא כבר תירץ הלח"מ דהיינו כיון דסניא לי' ליכא דיוקא רבה אבל דיוקא זוטא מיהו הוי משא"כ בבעל דאפילו דיוקא זוטא ליכא דסומכת עליו יעו"ש ולכאורה היה נראה ראי' דבמסל"ת ל"ב כלל דייקא דידה דבנוב"י חאה"ע סי' כ"ז תמה בסברא דדייקא ומינסבא דהא אנו מתירין לאשה להנשא תיכף בלי בדיקה ותירץ דכוונת הגמ' כיון דהעד יודע שתדייק הוא מתיירא לשקר דלמא יתגלה שקרו ושוב ל"ב כלל דיוקא דידה יעו"ש וכ"כ בתשו' חת"ס והיא כעין סברת רמב"ן שכ' לעיל וא"כ תקשה האיך מסל"ת נאמן בעדות אשה הא בזה ל"ש לומר דמתיירא שהאשה תחקור דהא אינו יודע כלל אם יש כ"מ לאשה וע"כ דבמסל"ת ל"ב כלל לסברא דדייקא אבל זה אינו דא"כ הא דבעי בגמרא בע"א במלחמה וכן ע"א ביבמה אי טעמא משום דעל"ג לא משקרי וה"נ לא משקר או טעמא דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא. היינו דוקא במתכוין להעיד אבל במסל"ת נאמן בכל גווני דהא לא בעינן דייקא במסל"ת ול"ש דייקא כלל במסל"ת לפי סברת הנוב"י הנ"ל וזה נגד משמעות כל הפוסקים לעיל סי' י"ז דסתמו דע"א במלחמה אינו נאמן דהיינו אף במסל"ת וכן ע"א ביבמה להרא"ש דסובר אינו נאמן היינו אפילו במסל"ת וע"כ דלא כהנוב"י הנ"ל וסברת דייקא אינו משום דהעד ירא יותר עי"ז רק ענין בפ"ע שאשה דייקא ומינסבא וגם במסל"ת שייך סברת דייקא לגבי דידה וא"כ בנ"ד יש לחוש לכאורה לדעת רשב"א דבאמירת בעל לא דייקא דסומכת עלי'. אכן י"ל דדוקא כשאשה בעצמה שמעה מפי בעלה שיש לו בנים או שמת אחיו היא סומכת עליו ולא דייקא אבל בנ"ד שאשה לא שמעה מפיו רק עדים מעידים שכן אמר להם הבעל בכה"ג שפיר דדייקא דלמא העדים משקרין:

אבל אכתי יש לדון בנ"ד שנשאת בטרם שבאו העדים ל"ש כלל דייקא כאשר העיר בסברא זו רעק"א ז"ל סי' קכ"ג אבל מסקנתו שם נראה להקל יעו"ש. אך אכתי יש לחוש בנ"ד לרשב"א הנ"ל דסומכת על בעל ולא דייקא והיינו דדייקא בנ"ד כיון דשמעה רק מעדים ולא מפיו הא ע"ז יש לומר דתידוק רק אם אמת שהבעל אמר לעדים ואחר שיודע לה שכן אמר הבעל לא תידוק יותר וכמ"ש רמב"ן יבמות קט"ו בבעיא דע"א במלחמה דתידוק רק אם האמת כדברי העד שהי' מלחמה ולא יותר יעו"ש ומכתב הרב מסטאניסלאב שה"ר בעריש וויזילטהיר אחיו של הבעל הנ"ל מת ג"כ לא יועיל כיון דלא נגבה בב"ד עדות הוי רק ע"א וע"א אינו מועיל רק בצירוף דייקא והכא סומכת על הבעל. ועפי"ד רשב"א הנ"ל נראה פשוט דבעל שאמר מתו אחי בשעת מיתה דל"ש אז לומר מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא כמ"ש תוס' קדושין ס"ד בכה"ג אף אם יש עוד עד אחד שמעיד שמתו האחים אינו מועיל דהא היא סומכת על הבעל ולא דייקא וע"א אינו מועיל רק בצירוף סברת דייקא ואם היה רק העד לבד ולא אמר הבעל כלום שפיר היה נאמן והיא חידוש גדול ואין לומר כיון דיש גם ע"א מצרפין עד זה להעדאת הבעל והו"ל שנים עדים ותו לא בעינן לדיוקא דידה הא ליתא דהא הבעל הוא קרוב ואינו עד כשר עפ"י הדין רק בעדות אשה מועיל גם עד קרוב מטעם דייקא ומינסבא וכיון דסמכה על הבעל ולא דייקא לא יועיל אמירת הבעל להצטרף. אכן אם יגבו עדות כדת בסטאניסלאב משנים עדים כשרים שמת ה"ר בעריש וויזילטהיר בזה יצאנו מידי חשש הנ"ל דבב' עדים כשירים תו לא בעינן לדיוקא דידה. ואע"ג שהאח שהוחזק בפי כל לא נודע לנו ששמו בעריש וויזילטהיר רק עפ"י ע"א ששמע כן מהבעל שפיר מועיל דפשיטא שהבעל שהחזיק עצמו שיש לו אח בסתם ואח"כ אמר ששמו כנ"ל מועיל מה"ת כדין ע"א נאמן באיסורין שהוא רק מברר החזקה שהאח הנ"ל שמו כן ואין אנו צריכין בזה לדיוקא דידה וכמו באב שאמר קדשתי את בתי סתם ולאחר זמן אמר לפלוני קדשתיה שהוא נאמן:

וע"ד החשש על האשה הנ"ל דדילמא היה לו לבעל אחים מלבד הנ"ל שנתברר שמת וכבר האריך בענין כזה הגאון מאיר נתיבים בתשו' סי' נ' בדין א' שמת ולא הוחזק באחים דהיינו שלא נודע אם יש לו אחים וידענו בבירור שאין לו בנים דאסורה לדעת רשב"ם ב"ב קל"ה דעיקר ההיתר בלא הוחזק באחים משום ס"ס דילמא יש לו בנים ודילמא אין לו אחים אבל אם בבירור אין לו בנים אסורה לדעת רשב"ם יע"ש באורך. וכ"כ בבאר היטב סי' קנ"ז ס"ק ט' בשם מהריב"ל יעו"ש. אכן בנ"ד שהעיד עד אחד ששמע מפי הבעל בפירוש שאין לו אחים מותר לכ"ע במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא דהא אפילו בדאיתחזיק דאית לי' אחים ואומר שיש לו בנים דאינו סותר החזקה נאמן במיגו הנ"ל והכא בדלא איתחזיק באחי אף שאומר דאין לו אחי נאמן במיגו הנ"ל דהא אינו סותר להחזקה. ואע"ג דבנ"ד סיפור דבריו היה דרך שיחה בעלמא ולא נתכוין להתיר ובכה"ג ל"ש מיגו דבידו כמ"ש לעיל בשם הקצה"ח וכעת מצאתי סברא זו ג"כ בחוו"ד סי' צ"ח דבמסל"ת ל"ש מיגו דבידו כיון דלא נתכוין לכך יעו"ש (ויש להעיר בהא דפריך בקדושין יכיר למ"ל כו' דהא נ"מ באם אמר כן במסל"ת דמטעם יכיר נאמן ומיגו ל"ש בזה) אכן נראה דבלא הוחזק באחי אין אנו צריכין למיגו כלל דבלא"ה ע"א נאמן באיסורים דדוקא בדהוחזק באחי דהו"ל חזקת איסור ובמקום חזקת איסור אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת איסור ולכך בעינן לטעמא דבידו אבל בדלא איתחזיק באיסורא כבנ"ד דאינו ידוע אם יש לו עוד אחים אף דנימא דאוסרין אותה מספק מכ"מ ע"א נאמן כמו בכל האיסורין אפילו קרוב כמו בכל האיסורין שבתורה היכא דלא איתחזיק איסורא ובפרט ביבמה לשוק דלא הוי דשב"ע לדעת הנוב"י מה"ק חאה"ע סי' נ"ד ואני מצאתי כדבריו באו"ז הגדול ה' חליצה סי' תרע"ב יעו"ש. וכבר הכריעו הנוב"י והחת"ס דאין מחזיקין מאיסור לאיסור והארכתי בזה בתשובה לק"ק אושפיצין ואכמ"ל וע' בש"ש ש"ה שכתב דבכה"ג שניסת ולא נודע אם יש לבעל אחים נהי דחזקת איסור לא הוי מכ"מ גם חזקת היתר ליכא יעו"ש וא"כ עכ"פ בכה"ג ע"א נאמן. ונפלאיתי בזה ע"ד הגאון במאיר נתיבים שם שהקשה על שיטת התוס' בקדושין דבשעת מיתה ל"ש מיגו דאי פטר לה בגיטא דהאיך יפרשו הא דא"ר יוסף ב"ב קל"ה למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דלית לי' אחי ועוד האמר דלית לי' אחי ומה מועיל אמירתו באם לא היה מוחזק לן דלית לי' אחי הא בשעת מיתה אינו מועיל מיגו יעו"ש דלענ"ד הדבר ברור דבכה"ג כיון דלא איתחזיק באיסורא ע"א אפילו קרוב נאמן בלי מיגו ולא דמי למוחזק באחים ולא בבנים דשם כיון דהאח הוא האוסר איתחזיק איסורא מיקרי ואין ע"א נאמן אבל כל שאינו ידוע אם יש לו אחין אף שאין לו בבירור שום בן הו"ל ספק השקול וע"א נאמן להתיר. והג' מ"נ הנ"ל תפס בפשיטות בכל תשובתו