מנחת פתים אבן העזר עז

החשש על ג"ד שקודם כתיבת הגט דג"ד שלאחר כתיבת הגט לאו מלתא הוא לכ"ע כמ"ש הב"ח בתשו' סי' צ"א וכל הג"ד שקודם הכתיבה הרי ביטל הבעל לפני ב"ד בשעה שנתן הגט לשליח ומה שהתנה עם השליח אח"כ שלא יתן הגט עד שתחתום לו הפטורין הרי קיים השליח ואי משום ג"ד של הבעל לאחר נתינה לשליח וג"ד זה לא ביטל הבעל אח"כ זה לאו כלום היא דהא ג"ד שלאחר נתינה לשליח לכ"ע לאו כלום היא למאי דקי"ל ג"ד בגיטא לאו מלתא היא כמ"ש הט"ז סי' קמ"א סעי' ס"ב וע' בפ"ת שם ס"ק ס"ג ע"כ מעיקר הדין נלע"ד דהגט כשר:

סעי' י' הר"ז ספק. הנה במרדכי יבמות פ' האשה שלום בסופו הביא ראי' דביבם קטן הוי הגט זכות מגיטין ס"ח דבכה משום דבעיא למינטר ליבם קטן תליסר שנין. והנה רש"י ז"ל פירש שם ובעיא מינטר ליבם קטן עד שיביא שתי שערות ויהי' ראוי לחליצה דלכאורה מדוע לא פירש כפשוטו דאינו ראוי ליבם קודם י"ג אבל רש"י ז"ל לשיטתו בקידושין ט' דיבם בן ט' קונה יבמתו מה"ת ע"כ פירש שבעיא לאמתוני י"ג לחליצה דלחליצה איש בעינן. וא"כ ע"כ ידע ברוח קדשו שהאשה הנ"ל לא תייבם רק תמתין לחליצה י"ג שנים ואם לא חייבם בוודאי הוי חוב דהא כל הספק דלמא הוי זכות דרחמא לי' והכא כשלא תייבם בבירור ע"כ ההמתנה הוי חוב. ואולי יש להמתיק זה בדברי אבי אסף שדחה ראי' ר"ת דתליסר שנין שאני והיינו כיון דבעיא לאמתוני תליסר שנין היינו לחליצה דליבום הא א"צ לאמתוני רק עד שיהי' בן ט' ולכך היה חוב. והנה בט"ז חידש דבזה"ז הוי זכות ועמ"ש בזה לעיל סי' ק"מ באורך וע' בפ"ת מתשו' רדב"ז דדוקא גט על תנאי הוי זכות ולא במגרש בלי תנאי דזה הוי חוב לכ"ע יעו"ש וסתימת הפוסקים ל"מ כן ובתשו' הרי"מ חאה"ע סי' ל"ז כתב ג"כ כסברא הנ"ל:

סי' קמ"ז סעי' ב' הר"ז ספק. ע' ב"ש ס"ק ג' מ"ש לפי"ז אפילו לא מחקו וביטלו התנאי מכ"מ כשר וע' ב"מ דבנתנו סתם ואמר ה"ז גיטך ולא אמר הא"מ לכ"א הגט בטל אבל באמר האמל"א הרי ביטל התנאי הגט כשר אף שלא מחקו יעו"ש וע' ברשב"א גיטין דף פ"ד ד"ה ולענין. סעי' ג' ואם היה התנאי בע"פ. ע' ב"ש ס"ק ה' דתנאי דא"א לקיים אינו פוסל ובתשו' הרא"ש שהובא בטור נראה דגם תנאי שאינו כפול אינו פוסל:

סי' קמ"ט סעי' ז' ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה. מבואר במנ"ל פ"ג מ"ה גירושין דה"ה אם ניתן הגט למגרש אח"כ והוא נתנו לה הוי ס"מ כיון דנתייחד עמה חיישינן שמא ביטל השליחות וא"כ נכתב הגט שלא בשליחות בעל אבל אם לאחר שנכתב ונחתם נתייחד עמה אם ניתן הגט לבעל וגירש בו כשר דנהי דביטל אז השליחות לנתינה הא חזר ונתן לה ובאם השליח נתן לה בכה"ג להרמב"ם הוי ספק מגורשת ומחמיר יותר מרמ"ה דלעיל סי' קמ"ח סעי' א' יעוש"ה ובב"מ כאן ושיעור היחוד היינו ודאי בשהה כדי העראה כמ"ש בתשו' רדב"ז שהובא בפ"ת לענין חשש שמא בעל לשם קידושין וה"ה לענין חשש ביטול השליחות הדין כן ואם נתייחד עמה לאחר התחלת כתיבת הגט בטרם שנכתב ונחתם הכל עדיין הוי ס"מ שמא ביטל שליחות הכתיבה והחתימה ואינו מועיל אף אם נותן לה הגט בעצמו. כ"ז כתבתי לפי דברי המנ"ל אבל גוף דברי המנ"ל צ"ע דמדברי הה"מ שם דין כ"ה שכ' דבגט ישן עשה מעשה משא"כ הכא דלא עשה מעשה. מוכח דבעשה מעשה דהיינו שנתנו בעצמו מועיל גם הכא אף בנתייחד קודם כתיבה וע"כ לדברי הה"מ דוקא בשליח אבל כשהבעל בעצמו נתנו זה מוכיח שבוודאי לא ביטל השליחות כלל ודוק:

סי' ק"ן סעי' ג' חוץ מהמגרש ע' ב"ש ס"ק ה' וגיטין הללו אינם פוסלין ליבם כמ"ש בש"ג שם:

פירוש כשלא התירה לשום אדם או גירשה חוץ מפלוני סי' קנ"ב סעי' א' אינו נאמן. ע' ב"ש הטעם דכל המגרש יש לו קול. ולפי"ז אם איכא קול שגירש נאמן כ"כ בפ"ת ובתשו' בית שלמה אה"ע סי' קל"א אבל בתשו' ח"ס חלק ששי סי' ס"ט פיקפק בזה ויעו"ש עוד דבזה"ז דאיכא חררגמ"ה שלא לגרש בע"כ אפשר דאין הבעל נאמן משום דאין בידו לגרשה בע"כ וע' בתשו' בי"ש הנ"ל בזה:

סעי' ח' ב' עדים שהיא גרושה. ומשמע דמקבלין עדות זה שלא בפני הבעל וכ"כ בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט בשם רמב"ן שלהתיר אשה בעידי גירושין א"צ שיעידו בפני הבעל שהרי הכל בעלי דין בזה עכ"ל וע' פ"ת ס"ק י"ד בשם רדב"ז ובתשו' בי"ש סי' קל"א מצדד דבמקום קלא גם ע"א מהימן ודבריו צ"ע וגם בתשו' ח"ס ח"ו סי' ס"ט שהקשה בהא דב"ב דלמא מיירו דאיכא קלא דגירשה ותירץ דבכה"ג נאמן אפילו אינו בידו עתה כיון דהיה בידו בשום פעם יעו"ש ומשמע דעתו דאחר שאין בידו כלל אינו נאמן אף דאיכא קלא דמסייע:

סי' קנ"ד סעי' א' בהגה דאין כופין למומר בבית מאיר החמיר במומר אף אם הוא בלא"ה מאותן שכופין להוציא כגון שהוא בעל ריח הפה משום דבמומר ל"ש סברת הרמב"ם ז"ל בטעמא דכפי' משום דיצרו תקפו אבל באמת רוצה וזה ל"ש במומר יעו"ש ובתשו' עבוה"ג סי' ל"ט כתב דגם לטעמא דרמב"ם הנ"ל שייך כפי' במומר ובסברה הנ"ל רק דחושש לדעת מהר"ם יעו"ש א"כ במומר שבלא"ה הוא מאותן שכופין להוציא ליכא שום חשש לעבוה"ג וע' בתשו' ר"מ אלשקר שהובא בפ"ת דכופין למשומד אבל לרשע אין כופין גם בתשו' רש"ל סי' מ"א כתב דמשומד שכבר נטמע בין העכו"ם לכ"ע כופין ומהר"ם מיירי במומר לכל התורה אבל כשנכנס לדת עכו"ם מודה מהר"ם דכופין יעו"ש:

סעי' כ"ג שיתירו לו קודם ובדיעבד אין מעכב אפילו כפו אותו בשוטים לקיים שבועתו ג"כ הוי גט כמ"ש בתשו' הר"י בן הרא"ש הובא במנ"ל פ"ב מ"ה גירושין וב"מ ועמ"ש לעיל סי' קל"ד בזה:

סי' קנ"ה סעי' ב' בהגה אבל אם נשאת שלא מדעתן. היינו ביש לה אח ואם ובאין לה אח ואם צריך דעת שאר קרובים כ"כ בש"ג. ומשמע דגיורת שנתגיירה ואין לה שום קרוב שפיר הוי נשואין לדעתה וצריכה מיאון. סעי' ג' ונתקדשה לאחר. משמע אפילו בלא דעת אמה ואחיה דאין בקידושין כלום לדעת הש"ג שבסעי' ב' אפ"ה לגבי הראשון הוי מיאון בקידושין אלו וע"ע בגמרא יבמות ק"ז דאפילו לא נתקדשה רק אמרה תיהוי גברייהו דידכו הוי מיאון ותמהני שנשמט ד"ז בפוסקים ושו"מ באו"ז ה' מיאון סי' תר"פ שכ' ח"ל שמעינן מינה אפילו לא דיברה אלא לפי תומה שגילתה דעתה בדיבורה הוי מיאון חשוב ובההיא עובדא דכלתי' דאבדון אימרוד שגר ר' זוגא דרבנן למיבדיקנהי אמרה הני ליהוי גבריי' דידכו א"ר אין לך מיאון גדול מזה יעו"ש:

סעי' ד' בפני שנים ביש"ש פ' ב"ש דין ה' כתב דאם הבעל מאמין לדברי העד אף בחד סגי והיינו דכ' רש"י דשלחו אצל חנוני ולא היה רק החנוני דמיירי בבעל מיהמן לי' וכן במיאנה בפני בעל בלא שום עדים והבעל מודה הוי מיאון אבל בינה לב"ע לא הוי מיאון כלל אף שהבעל מאמין לה שמיאנה בפ"ע שלא בפניו יעו"ש וע' בבית מאיר כאן שהאריך בדינים אלו ונפלאיתי עליו שלא הזכיר דברי היש"ש:

סעי' י"ד ביום אחרון ע' ב"ש ס"ק כ' וע' בזה בתומים