מנחת פתים אבן העזר עה

וא"כ אינו מתנה כלל שאם לא תצא החמה לא תהיה מגורשת כנלע"ד כוונת דבריו אמנם קשה לי דהא גם במקדש אשה לאחר ל' יום ואומר מעכשיו ולאחר ל' להאי סברא דתנאה הוי היינו אם יחי' שלשים יום לשיטת רמב"ן ורשב"א כמ"ש הבי"ש סי' מ' יעו"ש א"כ הכא במת קודם שתצא החמה מדוע הוי גט ושו"מ במקנה בקו"א לסי' מ' סעי' ג' שהעיר לשיטת רשב"א הנ"ל מהא דע"מ שתצא חמה מנרתקה ומת בלילה הוי גט הא דמי למעכשיו ולאחר ל' דתנאה הוי אם לא ימות ותירץ דגירושין שאני בזה מקידושין דבגירושין רוצה לפטרה מובם וע"כ אין התנאי שאם ימות לא יהי' גט אלא התנאי בגירושין היא אם לא יחזור בו וכמו לשיטת רש"י בקידושין כ"ה בגירושין לכ"ע יעוש"ה ולפי"ז להמקנה הנ"ל באומר ע"מ שתצא החמה מנרתקה וחזר בו בלילה אינו גט כלל רק אם מת הוי גט. ובזה מיושב בפשיטות קושיא המהרמשי"ף שלמה לא תנשא גם בלילה הא ע"כ תצא החמה שהבאתי לעיל סי' קמ"ד דאסורה להנשא דלמא יחזור בו טרם שתצא החמה ובכ"ז צ"ע כי הפוסקים פה סתמו מאוד:

סעי' ט' בהגה או ליתן משכנות ע' ב"ש הפלוגתא שבין מהר"ב לובלין וחכמי דורו אם אח"כ לא רצתה להנשא לו ואעתיק פה מ"ש בענין זה בתשו' להרב מו"ה שלום גאטמאן ני' ביאסי ע"ד שאלתו בעובדא דאתי לקמי' בא' שגורש את אשתו ובטרם שגירשה תבעה האשה ואביה את הבעל סכום רב בערכאות וזכו שחייב לשלם להם וגם חייבו שבועה לקרובי הבעל שאין בידם המעות והבעל היה באמעריקא עד שנתפשרו ע"י מכתבים שיבוא הבעל לביתו ויגרשה והמה יפטרו אותו וקרוביו מהתביעה הנ"ל וכן הוה שהבעל בא לביתו וגירש ע"י שליח והזהיר לשליח שלא יתן גט עד שיחתמו הפטורין וכן עשה שחתמו הפטורים וגירשה וכעת תובעים האשה ואביה הנ"ל את הבעל התביעה שמקודם בערכאות באמרם כי אנוסים הי' לחתום פטורין ולא נודע עדיין האיך יפול דבר והבעל מערער על הגט שהגט מוטעה והנה הדברים עתיקים בתשו' גאוני קמאי ובתראי וכ"ת האריך להביא דבריהם ומכ"מ א"א לביהמ"ד בלא חידוש ואבאר בקצרה:

והנה כעין ענין שאלתו נשאל מהרש"ל בתשו' סי' כ"ה ושם היה המעשה שהשלישו אצל השליש סך רב שיגרשה ואח"כ הוציאה מסירת מודעה שמסרה בטרם שהשלישה ועירערו על הגט דאע"ג דלא הוי תנאי מכ"מ הוי גילוי דעת בשעת הגט ואומדנא דאדעתא דהכי לא גירש כמו בזבין ע"מ למיסק לארעא דישראל דבטלה זביני ורש"ל האריך דאין ג"ד ואומדנא מועיל רק בממונא ולא באיסורא יעו"ש ולענ"ד צ"ע דהא בקידושין ס"ב איתא באומר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' מקודשת מפני שלא הטעתו. ומוכח דבפירש להדיא בשעת הקידושין שמשו"ה מקדשה משום שהיא כהנת ואח"כ נמצאת לוי' אינה מקודשת וכן מוכח יותר בקידושין מ"ט דמוכיח ממשנה זו דדברים שבלב אינם דברים ומוכח מזה דבפירש בשעת קידושין מקודשת אע"ג דלא התנה בתנאי. והדבר טעמא בעי דהא גם בזבין נכסיו אדעתא למיסק לא"י דאם פורש בשעת מכר הדרא זביני הקשו תוס' בקידושין שם דהא לא התנה בת"כ ותירצו בשם ר"י דיש דברים דבגילוי מלתא סגי וכוונתם דיש אומדנא דמוכח דאין אדם מוכר קרקעותיו רק מדוחק וכמ"ש הרא"ש בקידושין שם ומה"ט במוכר מטלטלין אף בפירוש אינו מועיל וא"כ במקדש אשה שהוא מקדשה בשביל שהיא כהנת כיון דליכא אומדנא דמוכח דאטו אין אדם עשוי לקדש רק כהנת ולא לו' או ישראלית מאיזה טעם לא יהי' הקדושין חלין וראיתי למהרש"א בקידושין מ"ט על תוס' הנ"ל שהקשה כן ותירץ דהוה מהדר קודם הקידושין לישא כהנת כעין האי עובדא דבעי למיסק לא"י דהו"ל גילוי מלתא דקודם המכירה אמר כך כמ"ש הרא"ש בפ' י"כ עכ"ד וכוונתו נראה דמיירי כשמקודם לכן שידכו לו נשים שאינן כהנות ולא חפץ בהן וה"ל אומדנא שחפץ רק בכהנת ומצטרף אומדנא זו לג"ד שבשעת קידושין. אמנם ראייתו מדברי הרא"ש פי"נ תמוה דאינו ענין לזה כלל דהרא"ש שם כתב דהאי עובדא דזבין נכסי דבעי למימר דברים שבלב אינם דברים מיירי אף בגילה דעתו קודם המכר שבשביל כך חפץ למכרן אפ"ה אינו מועיל רק כשפירש בשעת מעשה אבל גם כשפירש בשעת מעשה דמועיל היא משום אומדנא דאין אדם מוכר קרקעותיו אבל לא בשביל כך שגילה דעתו מתחילה והא במטלטלין כתב רא"ש בפ' האיש מקדש דאין ג"ד מועיל כיון דלפעמים אדם מוכר מטלטלי' אף שלא ע"מ לעלות לא"י משמע אף שכמה פעמים ביקשו ממנו למכור מטלטלי' ולא רצה אין זה חשוב אומדנא א"כ ה"ה במהדר אחר כהנת אין זה אומדנא דמוכח וצ"ע:

האמנם בגוף המשנה הנ"ל דמוכח להדיא דפירש לא הוי קידושין אף שלא התנה בתנאי וגם הר"ן שם כתב כן דגם לר"מ ל"ב ת"כ בזה דג"ד עדיף מתנאי שאינו כפול יש לומר דמטעם אחרינא היא דכיון שהיא אמרה שכהנת היא והטעתו הו"ל כעין מקח טעות ול"ב בזה תורת תנאי וכ"כ המהרי"ט בקידושין שם פ' האומר בחי' על הרי"ף דהיינו טעמא דמשנה הנ"ל מפני שגנבה דעתו ומה"ט באילנות ומוציא ש"ר בגיטין מ"ו אף שאמר משום ש"ר אני מוציאך לא בטל הגט כיון דהיא לא הטעתו והוא הטעה עצמו יעו"ש וגדולה עזה כתב המקנה בקונ"א לסי' ל"ח דבע"מ שאני כהן ונמצא לוי ל"ב ת"כ כיון דהוא התנה ויודע שאינו כהן מדין מקח טעות קאתינין עלה יעו"ש ונהי דבזה נראה ממהרי"ט דלא כוותי' דכיון דהתנה בלשון ע"מ דרך תנאי הוי ככל תנאי דעלמא דבעינן כפילא וכ"מ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח מכ"מ אם היא אמרה לו שהיא כהנת ועל דעת כן קידשה שפיר יש לומר כסברת המקנה הנ"ל וכן דייקא לישנא דמתניתין מפני שלא הטעתו ולכאורה הו"ל למימר מפני שלא פירש וכן דיקדק בס' עצמות יוסף ולהנ"ל ניחא דגם פירש אינו מועיל דהו"ל ג"ד בלי אומדנא רק באם היא אמרה שכהנת ופירש שמפני כן מקדשה בטלו הקידושין מפני שהטעתו ואפשר דפירש בשעת מעשה שמפני כן הוא מקדשה והיא שתקה ולא אמרה כלום ג"כ הוי כהטעתו כיון דשתקה סמך עלה שבוודאי כהנת היא והו' כהטעתו ועכ"פ למהרי"ט הנ"ל הטעם דאינה מקודשת היא בשביל שהטעתו וגנבה דעתו והיה הדבר בטעות מעיקרו. ונ"מ בין פירוש מהרש"א למהרי"ט הנ"ל באם היא בעצמה סברה שהיא כהנת ואח"כ נתוודע פסול על אביה ובטלה כהונה למהרש"א כיון דהוא היה מהדר אחר כהנת הו"ל ג"ד ואומדנא ובטלו הקידושין ולמהרי"ט הקידושין חלין כיון דהיא לא הטעתו בכוונה אע"ג דבכל דין מקח טעות קיי"ל בחו"מ סי' רל"ב דאפילו בסרסור שהטעוהו ומכר לאחר ולא ידע בטל המקח מכ"מ לענין קידושין אין בזה דין מקח טעות רק בהטעתו וידעה שהטעתו וכ"כ מלשון המקנה הנ"ל. ונ"ל ראי' למהרי"ט הנ"ל מירושלמי פ' האומר על על משנה הנ"ל דכסבור הייתי שהיא כהנת מייתי ראובן חייב לשמעון סמכי' גבי לוי אפרסון לוי פטור שמעון הדא דאת אמר בשלא עשו הערמה אבל עשו בהערמה חייב שמעון יעו"ש דלכאורה אין למאמר זה שייכות למשנה הנ"ל ולמהרי"ט ניחא דכיון דקתני במשנה מפני שלא הטעתו ומוכח דבהטעה אותו בכוונה אינה מקודשת מייתי נמי האי עובדא דבהערמה חייב לשלם לשמעון