מנחת פתים אבן העזר עב

דעד הרואה בלילה אינו נעשה דיין לכ"ע אפילו בדיעבד וע' בקצה"ח סי' רנ"ג סק"ג שביאר הדברים היטב והו"ל לרמ"א לומר דעכ"פ הגט הניתן בלילה בעי ג' דיינים לעיכובא וע"כ דבדיעבד אנו סומכין דלא בעי ב"ד כלל בגט ודלא כהאו"ז ובני הרב מו"ה דוד ז"ל הראני דבר פלא שברגמ"ה לעירובין כ"ג אהא דאמרינן שם אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש כתב ח"ל אפילו בפני ג' הדיוטות יכול לגרש שאין יודעין שצריך להדיר הנאה יעו"ש ומוכח דסובר דגט בעי ב"ד עכ"פ וגם ברגמ"ה ב"ב קע"ד כתב כך וגרש שם אטו בב"ד רבא מגרש יעו"ש ויש להחמיר מאוד אחר שיצא מפי רגמ"ה ומכ"מ בנ"ד שהוא שעת הדחק וגם הפסול היא רק מדבריהם יש להקל בדיעבד ושעת הדחק:

האמנם בנ"ד יש לדון על הגט מטעם אחר אף אם נחליט דגנו לא בעי ב"ד כלל וכדעת התוס' הנ"ל מכ"מ זה בגט הניתן מיד הבעל להאשה אבל בנ"ד שהגט נמסר ע"י שליח להאשה הא בעינן ג' מטעם קיום שטרות כמבואר באה"ע סי' קמ"ב ס"ד וכיון דא' קרוב ליכא תלתא אבל לכאורה הא ליתא דהא מדינא בשליח וב' עדים סגי וכמבואר שם דכולם נעשו דיינים א"כ הכ"נ כיון דהשליח וע"מ כשרים איכא תלתא ואף דיש מחמירין שלא לצרף השליח משום דלמא יהא השליח קרוב הוא זה רק חומרא לכתחלה ובדיעבד אין לחוש. ומכ"מ עדיין יש לדון בזה דהתינח בזמן הש"ס דלא היו דיינים כלל אבל עתה שהמנהג לייחד דיינים לבד וע"מ לבדם א"כ נהי דע"מ לשליח גופייהו דיינים נינהו הא גם הב"ד נצטרפו לדיינים וכיון שנמצא א' מהב"ד קרוב נתבטלו כולם מתורת דיינים. אכן יש לומר בזה דהא לדעת הר"ן שהובא בב"י סי' קמ"ב גם דיין קרוב כשר לקיום שטרות וכ"ה דעת רשב"א הובא בתומים סי' מ"ו ס"ק כ"ג ומהגם כיון דהקורבה הוא רק מצד אשתו ומצד האם בכה"ג אין הפסול מבטל את הכשרים כמ"ש הב"י ונוב"י הנ"ל וגם יש לצרף דעת כמה פוסקים דהבא בהרשאה הוי כמקוים וא"צ ב"ד כלל רק ע"מ ובשעה"ד יש לסמוך ע"ז ע"כ תשובתי:

סעי' י"א בטביעת הקול ע' ב"ש ס"ק י"ח ובב"מ כתב דלדעת המ"מ דע"ה אין לו טביעת עין ע"כ לומר דטב"ע דקלא עדיף מטב"ע דעינא דאל"כ האיך סומא ע"ה מותר באשתו יעו"ש ועדיפא מזה הו"ל דהאיך כל ב"א מותרים בנשותיהם בלילה. אמנם סברתו דטב"ע דקלא עדיף תמוה דהא בטב"ע קטלינן גברא כדאי' בחולין צ"ז ובטביעת קלא לא קטלינן כמבואר מרש"י סנהדרין ס"ז והאיך יוכל לומר דטביעת קלא עדיף ועל קושיתו הנ"ל דהאיך סומא ע"ה מותר באשתו יש לומר דשם הוי טב"ע ומשמוש כמ"ש ח"ס חו"מ סי' ב' וע' בספרי מ"פ לחו"מ סי' רע"ז בזה:

סי' קמ"ג סעי' ג' ע"ע שתתני לי מאתים זוז עי' פ"ת ס"ק ז' בשם יד המלך שמסופק דאם אחר נתן בעדה לא יועיל כיון דלצעורי' קמכוין והיא לא מצטערה כלל. וח"א הקשה אותי דא"כ נימא דאם אחר נתן לה במתנה הסך הנ"ל והיא נתנה לבעל ג"כ לא יועיל ולק"מ דבנתן לה אחר מתנה כבר היו המעות בידה וכשהיא נתנתו אח"כ שפיר מצטערת משא"כ בנתן בעבורה דלא בא לידה מעולם וכה"ג אמרינן בשבת ר"פ מי שהחשיך דמציאה הבאה לידו ככיסו דמיא וע' ברש"י שם וגם מצינו כזה בתמורה ו' דהוצרך קרא דאשר תשיג ידו דאם הפרישו אחרים בעדו מתכפר לו דאי לאו דרבי רחמנא אשר תשיג ידו הו"א גזיה"כ קרבנו מדידי' הוא דמכפר מדאחרים לא קמ"ל יעו"ש ושם נמי גם בלעדי קרא דאשר תשיג ידו היעלה על הדעת שבאם יתן מי מתנה לחבירו והוא יביא זה לקרבנו לא יתכפר לו וע"כ דרק במפריש בעדו שלא בא לידו מעולם ס"ד דאינו מתכפר לו דלא חסר מידי וכפרה מדידי' בעינן שיצטער בה אלא דרבי רחמנא אשר תשיג ידו אבל בתנאי גט שפיר יש לומר כיד המלך הנ"ל ומכ"מ צ"ע דיש לומר דאחר שנותן לבעל המעות בעדה זוכה הבעל במעות הזה עבור האשה ומידה זוכה ושוב הו"ל כמעות הבא לידה וכעין סברת הרמ"ה שהובא בב"י סי' ק"כ באומר לשליח לכתוב גט דהו"ל של בעל דהשליח הנותן להאשה זכתה בקבלתה לבעל וע' מ"ש בית מאיר שם בסי' ק"כ ומכ"מ הכא כיון דלא בא לידה מעולם יש לומר דאינה מצטערת וצ"ע:

סעי' ט' כליל שבת ויומו הוא לשון המשנה נדה דף ל"ו יעוש"ה וע' ב"ח שכ' דאף דבנדרים יום הוי מעל"ע אימת שהיא הכא לענין תנאי אזלינן בתר לשון מקרא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד דדוקא לילה ואח"כ יום וצ"ע מדלעיל סעי' ז' וט"ז ס"ק י"ג דמספ"ל אם אזלינן בתר לשון ב"א בתנאי גיטין והכא פשיטא לי' דלא אזלינן בתר לשון בני אדם. סעי' י' בהגה מסר לה הגט בפני עדים הראשונים עי' בר"ן דהיינו שאמר בפני הראשונים ע"מ כן אתן לה הגט ולא מסר לה וכן בפני האחרונים ולא מסר לה ואח"כ מסר לה הגט בפני כל העדים יעוש"ה ומשמע דוקא מסר לה הגט בפני העדים הראשונים והאחרונים אבל מסר לה הגט בפני עדים אחרים סתם אמרינן דביטל כל התנאים דכשמסר לה בפני הראשונים והאחרונים אף שלא דיבר כלום בשעת מסירת הגט אמרינן דנשען על העדים שמוסר לפניהם שהם יודעין מהתנאים שדיבר מקודם משא"כ במסר לפני עדים אחרים. ולפי"ז כשמסר הגט לפני עדים הראשונים ועדים האחרונים לא היו בשעת מסירה התנאי שהתנה בפני עדים הראשונים קיים והתנאי שהתנה בפני האחרונים בטל וכן להיפוך כשבשעת מסירת הגט היו רק עדים האחרונים ולא הראשונים נתבטל התנאי שאמר לפני עדים הראשונים. ועפי"ז היה נכון לפרש בפשיטות הא דאמרינן בגיטין שם דאין א' מראשונים וא' מאחרונים מצטרפין דרש"י ז"ל מפרש לה לענין אם מצטרפין להעיד על התנאי ולהנ"ל יש לומר לענין אם מסר אח"כ הגט בפני א' מהראשונים וא' מאחרונים סתמא נתבטל כל התנאים דבשלמא כשמסר לפני ב' הראשונים וב' אחרונים כל התנאים קיימים דהא נשען ע"ז שיש לו ב' עדים על כל תנאי שהמה יודעין מה שדיבר עמהם מקודם אבל במסר רק בפני שנים א' מראשונים וא' מאחרונים הרי אין שני עדים על שום תנאי הוי כמסר בפני עדים אחרים דנתבטלו התנאים וצ"ע שלא פירשו הראשונים כן. וגם בגוף הדבר שכתבתי להוכיח מר"ן דאם מסר הגט לפני עדים אחרים נתבטלו התנאים צ"ע דבריטב"א גיטין שם כתב דתנאי שהתנה מקודם לפני הראשונים הוי כמסירת מודעה על הגט יעו"ש וא"כ גם אם מסר הגט בפני עדים אחרים אכתי התנאי קיים אם יבואו העדים הראשונים והאחרונים ויעידו כמו עידי מסירת מודעה אף שהגט לא היה לפני עידים שמסר מודעה וצ"ע:

סעי' ט"ו עי' ב"ש ס"ק כ"ד שהביא מרשב"א בע"מ שתנשאי לפלוני יכולה לינשא בחופה וקידושין וליכא ביאת איסור וצ"ע לפימ"ש חינוך מ"ע ר"ו אסור לקדש אשת איש מה"ת ויש לומר לפימ"ש בתו"ג דע"מ שתבעלי היינו גמר ביאה וא"כ בתחילת ביאה יש לחוש דלמא לא יגמור ביאתו אבל בע"מ שתנשאי יש לעשות כמנהג דידן להעמיד אותם תחת חופה ולקדש תחת החופה דהא החופה אין איסור רק לקדש אסור חייבי כריתות ובזו הרגע שמקדש נתקיים התנאי ואין שום חשש אבל לקדש אותה ולהכניס אח"כ לחופה נראה דאסור ודוק:

סעי' ט"ז אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני. הנה