מנחת פתים אבן העזר עא

אם הלך אח"כ הבעל לדרכו. ומצאתי בברכת המים בסידור גט שני סעי' א' מביא בשם מהר"י בס"ג שלו ששואלין אם היה האיש בעת כתיבת הגט וחתימתו דאל"כ לא הוה השליח נאמן ומביא שם עוד מס"ג ששואלין אם היתה האשה בעיר בעת שבעלה מסר הגט מכ"ז מבואר כמ"ש דעיקר הקפידא שלא יהי' שניהם בעיר בשעת מסירת הגט לשליח ודברי הב"י וד"מ צע"ג:

סעי' ד אעתיק פה מה שכתבתי בתשובה להרב מו"ה יחיאל ני' מאזיראן. ע"ד שאלתו כי סידר ג"פ שבא לפניו מאמעריקא בצירוף ב' דיינים עמו ושכח שהוא קרוב למגרש מצד אשתו שהוא שני בשני עם המגרש מצד האם והביא הרבה מהאחרונים שגט א"צ ב"ד. והנה ראש המחמירים בזה הוא הנוב"י חאה"ע סי' קי"ד עפי"ד האו"ז שאין לגרש בלילה דהו"ל כדין ונהי דרמ"א הכריע להקל בשעת הדחק משום די"ל דהוי כגמ"ד וגם עיקר הדבר דדין בלילה יש מכשירים בדיעבד משא"כ בפחות משלשה והח"ס ח"ב סי' ס"ה השיג עליו והביא מתשו' הרא"ם וג"פ שהמה ראו באו"ז גופא דלא מצריך ב"ד דאע"ג דאיקרי דין ופסול בלילה קיי"ל כרב אחא בריש סנהדרין דמה"ת חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ולכך בגט בחד נמי סגי ובגט הא בלא"ה בעינן שנים עידי מסירה שידעו לקרות וסגי בהכי יעו"ש וביאור דבריו דהא הטעם דבעינן ג' מדרבנן הוא משום רועי בקר ובג' א"א דליכא בינייהו חד דגמיר וסבר ובגט דבעינן בלא"ה ב' ע"מ שידעו לקרות ליכא מידי למיגזר דהא בגט אין כאן שמיעת טענות ומשפט סגי בידעו לקרות הגט וז"ב בכוונת דבריו א"כ לפי דברי האו"ז אין להחמיר בגט שנסדר ביחיד או אפילו בלא שום דיין דע"מ הן הן דיינים דעד הרואה ביום נעשה דיין כמ"ש להדיא באו"ז שם. אך בנ"ד שנצטרף פסול עם הדיינים יש לדון לפימ"ש הרשב"א ז"ל הביאו בפ"ת חו"מ סי' ז' ס"ק כ"ב דאפילו לשמואל שאמר שנים שדנו דיניהם דין מכ"מ כשדנו ג' ונמצא א' מהם קאו"פ בטל הדין יעו"ש הא שמואל כרב אחא סובר דמה"ת סגי בחד כמבואר בסנהדרין ומכ"מ בנמצא א' מהם קאו"פ גרע א"כ בנ"ד נהי דגם בלעדי הקרוב יש ב' דיינים כשרים וגם ע"מ גופייהו נעשו דיינים כיון דשליח המגרש צירף כ"ת הקרוב לדין ג"כ הו"ל כנמצא א' מהן קאו"פ דהדיינות בטל ואין כאן אפילו דיין אחד והאו"ז הא מצריך עכ"פ דיין א' והא גם לענין עידי גט כבר הקשו תוס' ורא"ש בפ"ק דמכות דהא נמצאו במעמד כמה פסולים והש"ך ז"ל כתב באמת בסי' ל"ו דמה"ט צריכין לייחד עדים כשרים ואפילו בלא יחד מסתמא אמרינן דהפסולים לא נתכוונו להעיד אבל בנ"ד שהקרוב נתקבל לדיין הו"ל נמצא א' מהן קאו"פ. ובגוף דברי הרשב"א ז"ל דבדיינים שייך נמי הדין דנמצא א' מהן קרוב הנה בתומים סי' ס"ו ס"ק כ"ח תלה לה בפלוגתא דרבוותא יעו"ש שלא הזכיר מרשב"א הנ"ל וכה ראיתי מובא מתשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל שכתב להדיא דגם בדיינים אם נמצא א' קאו"פ בטלה הדין:

והנה בנוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"ו כתב לפי שיטת תוס' מכות ו' דה"ט דר' יוסי דמכשר בד"מ נמצא קאו"פ משום דבממון ע"א קם לשבועה ולא שייך ההיקש ג' לב' א"כ ע"כ טעמא דרבי דפוסל גם בד"מ משום דאכתי יש לומר מה שנים נמצא א' מהם קאו"פ לענין ממון עכ"פ ה"ה לג' ולפי"ז בע"א בקידושין למאן דמכשיר תו גם לרבי ל"ש להקיש וכשר כשנמצא א' מהם קאו"פ יעו"ש ומדברי הרשב"א הנ"ל מבואר להיפוך דהא לשמואל חד נמי כשר ואפ"ה פוסל בנמצא א' מהם קאו"פ וצ"ל דהרשב"א ז"ל אינו סובר כשיטת תוס' במכות ו' שם בטעמא דר"י רק כרש"י שם דה"ט דר"י דמכשיר בד"מ משום דד"נ שאני דכתיב ושפטו והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ועפי"ז אין הכרח לסברת הנוב"י הנ"ל. והנה התוס' שם תמהו מאוד על רש"י דהא בד"מ גופא כתוב עפ"י שנים או ג' עדים יקום דבר ותו הקשו דהא כתוב משפט א' יהי' לכם והנלע"ד ליישב שיטת רבינו ז"ל בדרך מורווח דהנה עיקר הלימוד דילפינן מהיקש ג' לב' דמה ב' נמצא א' קאו"פ עדותן בטילה לכאורה תמוה דהא אין דנין אפשר משאי אפשר דבשנים עדותן בטילה בהכרח משום דלא נשאר עדות שלם משא"כ בג' וע' תיו"ט ופנ"י שם אבל נראה דעיקר הקרא דשלשה היא מיותר כיון דסגי בשני עדים למה כתב רחמנא שלשה וע' רמב"ן עה"ת שופטים בזה וא"כ נראה דה"ט דאצריך רחמנא לקבל כל הג' עדים אם ישנם כדי שאם אולי ימצא א' מהם קאו"פ יתבטל כל העדות וע' בסנהדרין ס' ע"א והשלישי אומר אף אני כמוהו סתמא כר"ע דמקיש ב' לג' ופירש רש"י ז"ל דלכך מהדרינן לקבל עדות מהשלישי דלמא יכתוב לקמאי ויתבטל העדות יעו"ש אמנם התינח בדיני נפשות דמחזירין לזכות כמבואר בסנהדרין ל"ב מקרא דוהצילו העדה ושפיר יש לומר כנ"ל דה"ט דכתבה תורה שלשה כדי שאם נמצא קאו"פ יתבטל העדות ואנו מצוין לחזור אחר זכות שלא יהרגו את הנפש ושפיר ש"מ מגוף קרא דשלשה דנמצא א' קרוב בטלה העדות אבל בד"מ נהי נמי דנימא דגם בזה הדין אם נמצא קאו"פ בטלה העדות אבל עכ"פ זה א"א לומר כלל בד"מ שהב"ד יחזרו אחרי זכות דהא בד"מ מה שהוא חוב לזה הוא זכות לזה וע' תוס' סנהדרין ל"ב ע"א ד"ה אד"מ דמה שתלוי בזכות וחובה אין להשוות ד"מ לד"נ מקרא דמשפט אחד יעו"ש א"כ תמוה לכאורה בד"מ למה כתבה קרא שלשה כיון דסגי בשנים ואין לומר דבכיון כתבה תורה ג' כדי שאם יהי' א' מהם פסול ותבטל העדות דזה אין סברא כלל שנחזור בד"מ אחר ביטול העדים וא"כ הא דכתבה תורה בעידי ממון עפ"י שלשה אף דסגי בשנים להיפוך הוא דהצריכה לקבל כל הג' עדים משום דלמא א' מהם פסול או קרוב ישארו עכ"פ ב' ויהי' העדות קיים א"כ אדרבא מוכח מקרא דשנים או שלשה דבד"מ אפילו נמצא א' מהם קאו"פ לא בטלה עדות השאר דאל"כ שלשה למ"ל דאין לומר כדי לבטל העדות דזה ל"ש רק בד"נ דכתיב והצילו העדה. ותו לא קשיא נמי קושי' תוס' דנילף ד"מ מד"נ מקרא דמשפט א' דהא לענין זה שנצריך ג' לעדות ממון כדי לבטל העדות אי אפשר למילף מד"נ דבמידי דזכות וחובה לא ילפינן זה מזה וללמוד רק מד"נ שעכ"פ נמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה זה נסתר מדכתבה תורה בעדות ממון שלשה וע"כ כדי שישארו ב' אם א' מהם פסול א"כ מוכח מגופא דקרא דבע"מ נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן כשירה ולא ילפינן מדיני נפשות וא"ש שיטת רש"י ז"ל בטעמא דר' יוסי:

נחזור לנ"ד עכ"פ מדברי רשב"א מבואר דאף דחד כשר בנמצא א' מהם קאו"פ גרע א"כ הכא להאו"ז יש לחוש כיון דנמצא א' קרוב אמנם יש לומר כיון שכ"ת קרוב רק מצד האם ומצד אשתו שכתב הנוב"י חאה"ע סי' ע"ז דלכ"ע הוא רק מדבריהם והפסול מדרבנן אין מבטל הכשר כמ"ש הב"י בתשובותיו לאה"ע סי' י' י"א וגם יש לצרף שיטת תוס' ורא"ש דבעידי קידושין ל"ש נמצא א' מהן קאו"פ כיון דאינם מעידים בב"ד יעו"ש וא"כ לדידהו יש לומר גם בדייני גט כיון דא"צ הגדה ופסק דין דעד הרואה נעשה דיין גם נראה מדמכשר רמ"א גט בלילה בשעה"ד מוכח דסובר דגט א"צ ב"ד דלא כהאו"ז דהא הרמ"א לא הזכיר דגט בעי שלשה גם לענין שעת הדחק בלילה ואם איתא דסובר כהאו"ז דגט בעי ב"ד רק דע"מ הן הב"ד כיון דרואים ביום עד נעשה דיין א"כ גט בלילה בלי דיינים רק בע"מ לחודא יפסל כיון