מנחת פתים אבן העזר ע

חשש ממזירות ומה"ט גם במבטל בפני האשה הדין כן וע' תוס' גיטין ל"ב ד"ה מ"ד בסוה"ד אבל לטעם ר"ן הובא באב"מ סעי' ס' דמשו"ה בעינן שנים דאין דיבור שלא בפניו אלים לבטל דיבור בפניו ולכך בביטול לפני השליח דהוי בפניו ל"ב שנים משא"כ בביטל שלא בפני השליח א"כ גם בביטל האשה שנים בעינן דהא דיבור השליחות אמר לשליח והביטול לאשה הוי דיבור שלא בפניו ודוק. ונ"מ נמי להני טעמים להט"ז כאן ס"ק מ"ד דשליח מבטל שליחותו דלפי טעם ממזירות ל"ב שנים ודי אפשר אם ביטל השליח בינו לבינו או בפני עד אחד ולטעם דיבור שלא בפניו אם אין השליח אומר למשלח שחוזר משליחותו בעינן ביטול לפני שנים ואם השליח מצטרף ע' ב"ש וב"מ. והנה בענין אם השליח יכול לבטל שליחותו הט"ז לעיל ס"ק ב' הביא ראי' מהא דסי' ק"מ סעי' ח' באשה שעשתה שליח להבאה והוא אמר לבעל שעשתו שליח לקבלה דאף אם נתרצה אח"כ להביאו לה אינה מגורשת משום דעקרי' לשליחותי' והבית מאיר השיג עליו דשם בשעת קבלת הגט לא נתרצה להיות שליח אבל אם נעשה שליח בשעת קבלת הגט אף שחזר בו אח"כ וביטל שליחותו אינו כלום וכל שנתן לה אח"כ הגט עפ"י שליחותו הקדום מגורשת יעו"ש וככל הדברים הנ"ל כתב גם הטיב גיטין בפ' התקבל ומצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' פ"ד שנשאל שם בבעל שביטל שליחות השליח שלא בפניו והשליח לא ידע כלל ואח"כ נמלך הבעל לבטל הביטול ושיהי' שלוחו כמקדם והשואל כתב דכיון דע"י ביטול נעקר השליחות אף כשנמלך אח"כ לא היה בידו לחזור ולעשותו שליח וכמו באמרה הבא לי גיטי והוא אמר אשתך אמרה התקבלי לי גיטי ורשב"א השיב ע"ז דאם נאמר בכזה אתי דיבור ומבטל דיבור אינו דומה להא דהבא לי גיטי דשאני התם דהשליח ביטל השליחות לגמרי שאינו רוצה לטרוד ולהביא ולא נעשה שליח להולכה בשעת קבלת הגט אבל זה שעשאו שליח להולכה והשליח בשעה שקבלו נעשה לו שליח להוליך ועדיין לא שמע שביטל הבעל שליחותו יש לומר דעדיין שליחותו במקומו יעו"ש וא"כ ה"ה בביטל השליח השליחות ואח"כ חזר בו ונתן לה הגט. מיהו הרשב"א שם כתב כן לכשת"ל דאתי דיבור של קיום ומבטל דיבור של ביטול אבל מעיקרא שם החליט דלא אמרינן כן דלא אשכחן דיבור מבטל דיבור רק דיבור של ביטול מבטל דיבור של קיום ולא להיפוך א"כ גם בשליח שביטל שליחותו יש לומר אף שחזר אח"כ ונתן לה אינו מועל וכהט"ז. אך הטעם השני של הרשב"א ז"ל שהובא בב"י לכאורה שייך גם בזה שביטל השליח שליחותו ואח"כ חזר בו אך הרשב"א גופא לא סמך ע"ז למעשה. וראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"ב סי' פ"ג הביא מתשו' צ"צ לה"ג מליבאוויץ שהביא ראי' לט"ז מתשו' רשב"א הנ"ל שהובא בב"י וכפי הנראה לא היה לפניו אז גוף תשובת רשב"א הנ"ל:

שם בהגה אבל אם מבטל הגט עצמו ע' תשו' תפ"צ מה"ע סי' צ"ח נראה דמפרש לה במבטל הגט ולא השליחות וכן מפורש באב"מ כאן. ובסי' תו"ג מפרש בענין אחר ודבריו צע"ג:

סעי' ס"ב דיכול לבטל ע"י כתובה. בתשו' הר"ן שם כתב דודאי ביטול שליחות מתוך הכתב מועיל דהא פקח ששלח כת"י ממדינת הים לכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וכיון דגט כותבין עפ"י כתבו כ"ש דביטול ע"פ כתבו מהני ואע"ג דמשמע בתוספתא דאפילו בפקח אין כותבין ע"פ כתבו יש לחוש ולהחמיר יעו"ש ומבואר מדבריו דלהסוברים דאין ממנין שליח בכתב ה"ה דאין ביטול מועיל בכתב אלא דהוא חושש להחמיר דגם לכתובת גט ממנין שליח ותמהני דמה דמיון הוא שליח לכתיבת הגט לביטול דגם לדעת הפוסקים דגם פקח אינו עושה שליח בכתב לכתוב גט הוא משום דאינו עומד במקום הבעל לכתוב לשמו עד שישמע מפיו ומה"ט שליח להולכה לכ"ע ממנין בכתב וע' לעיל סעי' ל"ה ובפ"ת שם וא"כ מדוע יגרע שליח לביטול הגט משליח להולכה דמועיל בכתב:

והנה בשולח נכרי או חש"ו לבטל הגט ודאי אינו מועיל דהא לאו בני שליחות נינהו. וע' ב"ש ס"ק צ"ו דבשולח שליח לבטל הגט אין הגט נתבטל עד שיבטל שליח בפני עדים או בפני שליח ראשון ול"א דבזה גופא. שעשה שליח לבטל כבר ביטל הגט ומשמע אף ששמעו עדים שעשה שליח לבטל אינו ביטול עד שיבטל השליח וע' בתוס' רעק"א ז"ל למשניות גיטין ר"פ השולח:

סעי' ס"ו גט זה בטל הוא. לכאורה נראה מלשון זה דוקא באמר גט זה בטל הוא אבל אי אפשי בו המבואר לעיל סעי' ס"ג ושאר לשונות אינם מורין על ביטול הגט מדכ' כגון שאמר גט זה בטל הוא ומשמע דאתי לאפוקי יתר הלשונות דלעיל סעי' ס"ג. אכן מקור סעי' זה הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מ"ה גירושין הכ"א. ושם בהלכה כ"ב כתב באיזה לשונות מבטל גט אמר בטל היא אי אפשי בו כו' נראה להדיא דכל הלשונות שבסעי' כ"ב כשהגט בידו מורין על ביטול הגט יעו"ש ודוק וכן מצאתי להדיא בתשו' התשב"ץ ח"א סי' א' דגם באומר אי אפשי בגט זה הוי ביטול לגט גופא יעו"ש וע' בס' תורת גיטין שהעלה דבאומר אני מבטל סגי אף שלא אמר הגט מטעם יד ואף דלא איתרבי ידות כזה מכ"מ כל היכא דמועיל אומדנא דמוכח מועיל נמי יד ומה"ט מועיל יד במכירה ומתנה יעו"ש ודבריו תמוהים דמבואר להדיא מדברי תוס' סנהדרין כ"ה ד"ה ההוא ר"י דבמכירה ומתנה אין יד מועיל ורק בנזירות מועיל יד יעוש"ה א"כ כראה פשוט דגם בביטול הגט אין יד מועיל וכ"כ בתשו' תפ"צ אה"ע סי' צ"ט ויעו"ש עוד לענין תוכ"ד אם יכול לחזור מהביטול ובדין אם אמר שבטל הגט לשעה אם בטל לעולם כמו באמר היום אי את אשתי יעו"ש ובדין אם אומר קודם נתינה כנסי שט"ח זה אם הוי ביטול לגט גופא עי' לעיל סו"ס קל"ט ובתו"ג ובב"מ שם:

סעי' ס"ח זקן או חולה עי' ב"מ בשם יש"ש דדוקא זקן או חולה אבל בזקן בן פ' וגם חולה אינו בחזקת חיים והב"מ השיג עליו וע' תוס' ב"ב ע"ט ד"ה אימור וי"ל בחולה וזקנה יעו"ש ותמוה לכאורה דהא רוב חולים לחיים וא"כ אכתי לא עבידי דאתי וצ"ל דכוונת תוס' בחולה וגם זקינה דאז רובן למיתה וכהיש"ש הנ"ל אך גוף דברי התוס' דמיירי בחולה צ"ע דהא בכתובות ס"ג אמרו דחולה לאו בת מלאכה הוא יעו"ש:

סי' קמ"ב סעי' א' דאין ליתנו בזמן שהבעל בעיר. כתב הב"י וז"ל ומ"ש רבינו דין דתגרש ע"י שליח במקום שיכתב הגט היינו כשמסר גנו לשליח להוליכו לאשתו בשכונה אחרת והבעל הלך לדרכו הא לאו הכי יש ליזהר לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת עכ"ל וכלשון הזה כתב הד"מ מיהו היינו דוקא כשהבעל נותן לשליח והולך לדרכו אבל אסור לישאר בעיר דהא לעיל סי' קמ"א נתבאר שאין לתת גט ע"י שליח בזמן שהבעל בעיר יעו"ש ונפלאתי מאוד דמשמע מלשונם דאם הבעל מסר הגט לשליח והלך לדרכו מותר לגרש ע"י שליח והא טעמא דאין לגרש ע"י שליח כששניהם בעיר דיוכל הבעל לומר לפקדון נתתיו מכח הוכחה דאם איתא דלגירושין יהבא לדידה הוי יהיב לה א"כ כשהאשה והבעל הוי בעיר בעת שמסר הגט לשליח להולכה אף אם נסע אח"כ הבעל החשש במקומו עומד ולשון התוס' בגיטין ס"ד ד"ה בעל א"כ התם איירי כשהבעל אמר כתבו ותנו והלך לדרכו דליכא למימר לדידה הוי יהיב לה יעו"ש מוכח להדיא דדוקא באומר כתבו ותנו והלך לדרכו דבזה ל"ש לומר לדידה יהיב לה דהא כשנסע לדרכו עדיין לא נכתב הגט אבל באם כתב הגט למסרו לשליח מה יועיל