מנחת פתים אבן העזר סט

היינו נמי במקום יבם וכוונת האבעי' היא כך דהנה המזכה גט לאשתו במקום יבם מספ"ל אם סניא לי' והוי זכות או רחמא לי' והוי חוב ולזה בעי במזכה גט לאשתו במקום קטטה מאי פירוש שמזכה גט לאשתו במקום יבם והיא היתה לה קטטה עם היבם בחיי בעלה מי נימא דבזה הו"ל הגירושין ודאי זכות כיון דלא רחמא לי' ליבם או אכתי נשאר בספק הקדום ופשיט לי' הש"ס דטב למיתב ט"ד היינו דהא דאמרינן לעיל משום דרחמא לי' לאו משום דרחמא לי' ממש דאפילו אית לי' קטטה בהדה כמי לפעמים ניחא לה שתפול לפני יבם דבכ"ד ניחא לה וא"כ גם במקום קטטה ספיקא הוא כמו במקום יבם גרידא בלי ספיקא דקטטה והשתא אתיין דברי הרשב"א ז"ל על נכון דהרשב"א בא להכריח שיטתו דהנך בעיות המה רק לענין יבם אבל בעל בלא מקום יבום אפילו אשת מוכה שחין או שהיתה לה קטטה עמו ותובעת להתגרש אין חוששין כלל מדאבעי' לי' גבי יבם ולא באשת איש דעלמא כבפ"ק דגיטין פירוש דע"כ גם האבעי' השני' דוקא במקום יבום קאי דאל"כ הו"ל למיבעי בעיא זו בפ"ק דגיטין דמבואר שם דג"נ הוי חוב לאשה וליבעי שם במקום קטטה מאי ומדאבעי לי' הכא ביבמות א"כ לענין יבום מיירי אבל שלא במקום יבום בכל גווני הוי חוב וא"כ גם במוכה שחין וקטטה ותובעת להתגרש מבעלה אפ"ה אין חוששין כלל וחולצת או מתייבמת היינו בגוונא שנולד אח"כ יבם לאחר הגירושין הללו באופן שענין הגירושין לא היו בשביל לפוטרה מיבום וכ"ז נכון בביאר דברי הרשב"א ז"ל:

וארווח לן בזה ליישב דברי הר"ן ז"ל בפ' התקבל שכ' וז"ל ובמזכה גט לאשתו במקום יבם ובמקום קטטה איבעיא ולא איפשטא ביבמות קי"ח יעו"ש וכבר תמה עליו הב"י סי' ק"מ דהא אבעי' במקום קטטה איפשטא שם דאינה מגורשת משום דטב למיתב ט"ד ועפי' הנ"ל ניחא דגם הר"ן מפרש כהרשב"א דהאבעי' דמקום קטטה היינו במקום יבם ג"כ ואיפשטא דבמקום קטטה אינו מעלה ולא מוריד ואכתי נשאר בספיקא קמייתא דבמקום יבם גרידא וחולצת ולא מתייבמת ודוק. עכ"פ מדדחיק הרשב"א ז"ל להעמיד גם בעיא שני' דיבמות שם במקום יבם דווקא משמע דדעתו ז"ל דכללא היא דכל גט אשה הו"ל חוב מלבד במקום יבום דמספ"ל להגמ' לכן נראה לדעתו דגם בזינתה הו"ל חוב אבל אינו מוכרח והנה בארוסה אף דלית לה מזונות מכ"מ פשוט דבמזכה גט לאשתו ארוסה אינה מגורשת משום דעיקר הטעם דטב למיתב ט"ד וזה שייך גם בארוסה וע' בכנה"ג סי' ק"מ בשם הרא"מ והטעם נראה כיון דארוסה עומדת להנשא חשבינן לה כנשואה וגם טעמא דהפסד מזונות נמי שייך בארוסה דהא אם הגיעו זמן ולא נשאו היא אוכלת משלו כמבואר בכתובות ואין להאריך יותר בזה:

סי' קמ"א סעי' ט"ז האומר כתבו גט כו' הנה במשנה איתא הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה והדבר תמוה בתרתי (א') מדוע כיון לשחוק בה אם עושה לשליח רק לכתיבה והוא יתן הגט בעצמו (ב) דאם כיון לשחוק בה א"כ אינו עושה שליח לכתוב בלב שלם א"כ גם אם נתן לו השליח הגט והוא יתננו לא יועיל כי לא נעשה שליח בלב שלם וע' לקמן סעי' כ"ו ובאמת הא הגט כשר כשנותנו הסופר לבעל ובכ"ז העיר ה"ג רעק"א ז"ל בקצרה כדרכו בקודש בתוספותיו למשניות גיטין שם ובס' תפארת ירושלים שם במכת"ה לא ירד כלל לעומק הקושיא. ובחידושי רש"ש כתב דהמשנה מיירי בנסע הבעל למקום רחוק תיכף לאחר אמירתו כתבו והו"א דמסתמא היה כוונתו גם ליתן מדהוא נוסע תיכף ולכך אמר דרצה לשחק בה יעו"ש וזה נכון בלשון המשנה אבל לפי"ז יצמח דין חדש דבכה"ג שנסע תיכף למרחוק גם אם יבוא הבעל אח"כ ויתנו לו הגט יהיה פסול לגרש בו כיון דשיחק בשליחות הכתובה וחידוש כזה הו"ל להפוסקים להשמיענו לכן נראה דגם בכה"ג הגט כשר דאין לנו אומדנא ברורה דכיון לשחק בה וכוונת המשנה רק דלא נימא כיון דנוסע תיכף מכאן א"כ הוי הוכחה שדעתו ג"כ ליתנו דאל"כ למה יצוה לכתוב גט והוא נוסע לדרכו ע"ז אמרינן דאם תיזל בתר אומדנא נימא להיפוך דרצה לשחק בה ולא עשה שליח לכתיבה בלב שלם ולפי האמת כיון דאיכא למומר הכי ואיכא למימר הכי הוי כליכא אומדנא כלל וכותבין הגט וכשיבוא הבעל יגרשנה ושו"מ בבה"ג הי' גיטין שמעתיק המשנה הנ"ל אימור רצה לשחק בה וכוונתו כנ"ל דאינו ברור רק דזה יועיל לבטל האומדנא שכוונתו היה גם לתנו כנלע"ד:

שם בד"א בבריא. בה"ג ה' גיטין כתב שם חידוש גדול דהבריא שאמר לפני ב"ד מסתמא כוונתו כתבו ותנו יעו"ש והדין פלא לא הובא בפוסקים וע' בהגהות שם:

סעי' כ דאע"ג דאמר כל לא הוי ככולכם עי' רש"ש גיטין שחידש ד"ז מדעתו ובמח"כ אישתמטתי' דין דהכא:

סעי' ל או מיד שליח שלוחך בב"י כ' שאם חסר דבר זה תהא מגורשת ממני כי העיקר חסר מן הרשאה וצ"ע דהא בעושה שליח להוליך גט לאשתו צריך לומר רק הולך או תן גט זה לאשתי כמבואר לעיל סעי' ט"ו וא"צ לומר שבגט זה תהא מגורשת א"כ גם בהרשאה הוא רק תוספות דברים ולא עיקר:

סעי' ל"א בבית מאיר לעיל סי' ל"ו כתב דנראה דבעי שיש לו ב' נשים אין אחת נעשית שליח לקבלה לקבל קדושין לבעלה דאי אפשר לזכות ע"י אשתו יעו"ש ולדבריו נראה דה"ה בגירושין כן וכה"ג אמרו בגיטין כ"ג דעבד מקבל גט מיד רבו אחר ולא מיד רבו שלו ואולי לזה כיון רש"י גיטין ס"ב ד"ה ואשה שכ' אחרת שהוא כשפת יתר ואפשר דאתי למעוטי אשתו של בעל זה שמגרש שאינה נעשית שליח לקבלה לאשתו אחרת מיהו מש"ע כאן דכ' דהכל כשירים לשליחות הגט בין להולכה בין לקבלה א' האיש וא' האשה והא שליח להולכה ודאי דאשה נעשית שליח להולכה מבעלה להוליך גט לצרתה כמבואר בגיטין כ"ג וא"כ ה"ה בשליח לקבל נעשית צרתה וצ"ע:

סעי' ל"ה לא ישלחנו ע' ב"ש דקרא דישלח דושלח ושלחה מיירי בגילה דעתו שאינו מקפיד ומוכח מזה דהא דאינו עושה שליח בלא חלה הוא מה"ת אבל בפנ"י שם כתב כיון דקיי"ל דחלה עושה שליח א"כ ע"כ דאפילו בלא חלה מדרבנן היא. ונפלאיתי שהרי מבואר בריטב"א ור"ן דלפי תירוצם הא' היא רק מדרבנן ולתירוצם הב' היא מה"ת והא דבחלה עושה שליח משום דבזה אינו מקפיד יעו"ש:

לסעי' ל"ו ולא יכול לשלחו לו ע"י אחר. ע' פנ"י גיטין שם דמשמע מלשון הטוש"ע דבדיעבד גם שלח ע"י שליח מגורשת ותמה ע"ז. וע' קצה"ח סי' רמ"ד ולפימ"ש ריטב"א שם בטעמא דשליח שלא ניתן לגירושין אינו עושה שליח משום דאינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ יעו"ש א"כ אם נתקיים בחותמיו כשר וע' בפנ"י שם שכתב כזה מסברתו:

סעי' ס' אלא בפני השליח עצמו או בפניה. ומבואר דמבטל לפניה או בפני השליח ל"ב שנים וע' ב"ש ובב"י מבואר להדיא דגם בפני האשה ל"ב שנים וצ"ע דלעיל סי' קל"ד הביא ב"י תשו' תשב"ץ דמוסר מודעה על הגט עדים בעינן ואפילו בפני בע"ד אינו מועיל יעו"ש ובע"ד בגט ע"כ היינו האשה וצ"ע מדוע יגרע מסירת מודעה מביטול דמועיל בפניה בלי עדים. והנה הטעם דכשמבטל בפני השליח ל"ב שנים משום דתו ל"ש