מנחת פתים אבן העזר סז

לא מיקרי זכות כיון דאיכא הפסד מזונות יעו"ש:

ולפי"ז מוכרח מהירושלמי דבאשת מוכה שחין הו"ל הגירושין זכות כיון דאי אפשר לה לדור עמו וע"י הגירושין תוכל להנשא לאחר אלא דאעפ"כ אינה מגורשת מחמת הפסד מזונות מאתו חשוב חוב אבל אי לאו הכי הוי זכות והא לדעת נוב"י אין התחלה כלל לקושי' ירושלמי דהא מוכה שחין הוא מאותן שכופין להוציא א"כ אינו זכות כלל דדלמא אין רצונה להנשא ואם תחפוץ להנשא תוכל לכופו אז על הגירושין וע"כ דגם בכה"ג מיקרי זכות אי לאו דמפסידה מזונות וזה שייך באשת מוכה שחין דמפסידה מזונות אבל בזינתה דכבר הפסידה מזונות הו"ל זכות גמור כיון דאי אפשר לדור עם בעלה וע"י גט זה תוכל להנשא לאחר והא דאמר בירושלמי שם טעמא בעבד משום דיכול למוכרו לאחר היינו בעבדו של קצין דביציאה לחירות איכא קצת חובה בזה הוצרך לומר דלא משגחינין בצד חובה משום דיכול למוכרו בע"כ למי שאינו קצין ויהי' לו עוד חוב יותר וע' תוס' גיטין י"ב אבל באשה אי אפשר לעשות לה חוב יותר וכ"ז באם יש לה צד חוב כמו באשת מוכה שחין שמפסדת מזונות אבל בא"א שזינתה דליכא שום צד חוב אף שאין ביד הבעל לחוב לה יותר זכות הוי ומתגרשת:

אמנם בגוף דברי הירושלמי הנ"ל דפריך היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה העיר בפנ"י גיטין דבפ' המדיר משמע דגבי מוכה שחין נמי שייך למימר ט"ד וא"כ ל"ק קושי' ירושלמי וכ"כ בש"ק שם גיטין מסברא דנפשי' דגבי מוכה שחין נמי איכא סברת טב למיתב ט"ד. והנה מ"ש הפנ"י מגמרא פ' המדיר הוא שם דף ע"ה ואין שום משמעות דבמוכה שחין שייך הסברא ונראה דכוונת הפנ"י לב"ק דף קי"א דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני התם אנן סהדי דמינח נייחא לה בכ"ד דאמר ר"ל טב למיתב ט"ד מלמיתב ארמלו יעו"ש הרי דגם במ"ש שייך סברא הנ"ל וא"כ קושי' ירושלמי תמוה וגם יש לתמוה לפי"ז דהא במוכה שחין כופין אותו להנשא אפילו בשניהם רוצין אסורין לדור יחד משום דממקתו כמבואר בכתובות ובאה"ע סי' קנ"ד ולמהרי"ק הנ"ל פשיטא לי' מלתא דבזינתה כיון דאסורין לדור יחד ל"ש טב למיתב ט"ד. והנלע"ד דהנה בעיקר קושי' הגמרא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק לי' בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה יש להקשות דהא אמרינן ביבמות ד' מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך לי' כי ישבו אחים יחדיו יעו"ש וא"כ לא שייך לומר כלל אדעתא דהכי לא קידשה נפשה דהא אין כופין אותה ליבום אדרבא כופין אותו שיחליץ לה וע"כ לומר דכוונת הקושיא הוא דלמה לי קרא דכי ישבו אחים יחדיו דסמכי' ללא תחסום תיפוק לי' דמסברא ידעינן דאין חוסמין אותה דאם נימא דחוסמין אותה ויוכל לכופה לייבם א"כ תיפוק בלא כלום דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ושו"מ סעד לדברי בהגמ"ר פ' החולץ ולזה שפיר משני טב למיתב ט"ד והיינו דשפיר הוצרך קרא דאין חוסמין אותה דאי לאו קרא הו"א משום מצות יבום שפיר כופין איתה להתייבם לו ותבעל לו ולא נחוש להא דממקתו ואי דא"כ תיפוק לגמרי בלא כלום משום דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה הא ליתא דאם נימא דמייבם אותה א"כ עכ"פ יבוא עליה ממילא ניחא לה בי' ושייך טב למיתב ט"ד לכך הוצרך קרא דאין חוסמין אותה וא"כ לפי האמת דמוכה שחין אסורה לדור עמו תו ל"ש לומר טב למיתב ט"ד ושפיר מקשה בירושלמי היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה גם צדקו דברי המהרי"ק דבזינתה כיון דנאסרת עליו ל"ש לומר טב למיתב ט"ד ודוק. אמנם בהגהמ"ר פ' החולץ הנ"ל כתב בשם ר"ת לפי סברתו דבאלמנה מן הנשואין ל"ש כלל הך פירכא דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה א"כ אי אפשר לומר דפריך דלמ"ל הסמיכות דהא איצטריך לאלמנה מן הנשואין וע"כ לומר דמכח סברא פריך יעו"ש ויפלא מאוד דמה פריך כיון דכבר גלה לן קרא דאין חוסמין אותה ואדרבא כופין אותו לחלוץ א"כ גם ביבמה מן הארוסין ל"ש לומר אדעתא דהכי לא קידשה נפשה דהא אין חוסמין אותה ליבום והנלע"ד בזה דהנה אנן קיי"ל כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה א"כ לכאורה ביבמה שנפלה לפני מ"ש כיון דאסורה להתייבם לו משום סכנתא דממקתו א"כ אינו עולה ליבום וגם חליצה לא תיבעי אבל באמת ליתא כיון דעכ"פ בדיעבד אם עבר ובא עלי' בוודאי קיים מצות יבום דביאתו ביאה אלא דלכתחלה אין מניחין לו לעשות כן משום חשש שממקתו אבל עכ"פ בר יבום הוא לכך שפיר עולה לחליצה והשתא שפיר פריך יבמה מן הארוסין שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קודשה נפשה פירוש דהא אי אפשר לו לייבם בשום אופן דאם ירצה לייבמה א"כ תו נימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ואין זה אשת אחיו ולא יקיים מצות יבום כלל א"כ לא תעלה נמי לחליצה ומשני טב למיתב טן דו פירוש דגם אם יעבור וייבמה אעפ"כ לא תפקע הזיקה למפרע דל"ש לומר אדעתא דהכי לא קידשה נפשה דטב למיתב ט"ד כיון דעכ"פ יבוא עלי' ניחא לי' בי' משום טב למיתב ט"ד לכך שפיר עולה לחליצה וא"כ הא דקאמר טב למיתב ט"ד היינו באופן אם מייבמה ויבא עליו אבל באשת מוכה שחין דאנן הוא דלא מניחין להו לדור יחד שפיר הוי הגירושין זכות לה כיון דאי אפשר להם לדור ושפיר הקשה הירושלמי הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה. ובפשיטות יותר יש ליישב קושי' הפנ"י על הירוש' הנ"ל מהא דמשמע בב"ק דגם במוכה שחין נמי אמרינן טב למיתב ט"ד כו' עפ"י המבואר בתה"ד סי' ר"ל על קושי' מהר"ם סתירת דברי רש"י דפסק דיבמה שנפלה לפני מומר זקוקה לחליצה ולא אמרי' אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ואפ"ה כתב דמומר יכול לזכות גט לאשתו שלא מדעתה משום דזכות הוא לה והתה"ד מחלק דשם שאני שכבר הוא מומר בוודאי ניחא לה להתגרש ולא אמרינן בי' טב למיתב ט"ד אבל ביבמה שנפלה לפני יבם מומר שפיר אמרינן דמתחלה נכנסת לספק זה משום דשייך קצת סברת ט"ד אפילו במומר יעו"ש והובאו דבריו בקצרה בט"ז סי' ק"מ והשתא נראה בהא דקאמר שם גבי מוכה שחין טב למיתב ט"ד היינו דוקא לענין אדעתא דהכי לא קידשה נפשה כיון דבשעת קדושין הי' הדבר ספק אם תפול לפניו שפיר הוא נכנסת בספק זה אבל במזכה גנו לאשתו שכבר הוא מוכה שחין בזה לא אמרינן טב למתב ט"ד ושפיר מקשה הירושלמי היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה וזה כוונת רש"י ז"ל בב"ק שם ד"ה דמינח ניחא לה וז"ל להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תיזקק לאחיו עכ"ל והיינו דבמוכה שחין ל"ש למימר טב למיתב ט"ד כדמוכח בירושלמי הנ"ל אבל הכא שבשעת קדושין הוי ספק אם תפול לפניו שפיר היא נכנסת בספק זה שאם תפול לפניו לייבום תיזקק לו וטב למותב ט"ד וכן הבין בתה"ד שם בדברי רש"י הנ"ל. ועכ"פ גם לדברי רש"י טב למיתב ט"ד היינו עם היבם מוכה שחין ודלא כהחת"ס אה"ע ת"ב סי' ע"ה שהבין בכוונת רש"י דטב למיתב ט"ד היינו עם בעלה הראשון ומכח זה נולד לו מחלוקת חדשה בין רש"י לתו' שם יעו"ש וליתא כי גם לרש"י ז"ל ט"ד קאי על היבם חלא דאי לאו שנתקדשה לשלם והדבר ספק אם תפול לפני מוכה שחין לא הו"א במוכה שחין