מנחת פתים אבן העזר סו

שלא הוה שלו מעולם כגון בכתב לו שטר מתנה על חצירו ונתנו לחצירו דאדרבא אמרינן דאינם באין כאחד וממילא דלא קנה החצר כלל אבל בנדון הש"ך הא ע"כ קנה החצר אף אם לא יזכה במטלטלין:

וראיתי בס' ערך ש"י על חו"מ הנדמ"ח סי' ר"ב שכתב ליישב דברי הש"ך דמשו"ה לא יוכל לקנות המטלטלין מטעם קנין חצר דכיון דבכל קנינים יוכל הנותן לחזור בו תוכ"ד לכך אי אפשר לקנות אז המטלטלין מטעם חצר כיון דבזו הרגע עדיין הנותן יוכל לחזור בו מהחצר וחצר כזה דיוכל הנותן לחזור אינו זוכה משא"כ בגט דאמרינן תוכ"ד לאו כדיבור דמי ואינו יכול לחזור בו לכך אמרינן גיטה וידה באין כא' יעו"ש ולענ"ד נראה דנהי דבגט ל"א תוכ"ד כד"ד ואינו יכול לחזור בו מגט אף תוכ"ד מכ"מ בנותן חצירו במתנה לאשתו וגט היה נתון בתוכה דמתגרשת בזכי' החצר נראה פשוט דאם תוכ"ד חזר בו מנתינת החצר בטלה המתנה ובטל הגט וכעין דאמרינן בנזיר ל"ב דאף דאין נשאלין על התמורה מכ"מ אם נשאל על ההקדש תמורה ממילא מיתעקרא יעו"ש בתוס' וה"נ דוקא חזרה ממש לא מהני תוכ"ד אבל חזרה מחצר אף שעי"ז בטל הגט מהני ושו"מ און לדברי בתורת גיטין סי' קל"ט סוף סעי' ט"ו יעו"ש וא"כ עדיין תקשה על הש"ך מהא דגיטין כ"א הנ"ל דכתב גנו ונתן בחצירה וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו דהא גם שם יוכל לחזור מהמתנה תוכ"ד:

והנלע"ד ליישב דברי הש"ך דסברתו היא דאי אפשר להעשות ברגע א' שתי פעולות משונות ע"כ בזו הרגע שקנה החצר ונכנס לרשותו אין בכח החצר לזכות לו המטלטלין מדין חצר כ"א מתורת אגב דאגב היא כפעולה אחת דע"י החצר קונים הבעלים המטלטלין אמנם כ"ז היכא שעכ"פ החצר נקנה לבעלים גם אם לא יקנה המטלטלים כלל אמרינן דאין באפשרי שיתהוה ברגע א' בדבר א' פעולות משונות. אבל בגיטין ע"ז דאם לא נימא גיטה וידה באין כא' ולא תקנה גם היד למאי דאמר שם יד דאשה קשיא לי' וכן יד דעבד דהא אם לא נימא באין כאחד ולא מקנה את הגט ע"י ידו א"כ גם ידו לא יקנה ויהיו משועבד לאדון כמקדם וכן בחצר דאשה דאף דהחצר שלה מכ"מ הוא משועבד לבעל לאכילת פירות ואם לא נימא גיטה וחצירה באין כא' גם החצר היא של בעל ואף בבעל שנתן חצירו לאשתו הא עכ"פ אם מכרה ונתנה אינו קיים חשוב חצר דבעל כמ"ש תוס' גיטין ע"ז ד"ה מה בשם ר"ת וא"כ גם בזה מועיל הא דאמרינן גיטה וחצרה באין כא' גם לגוף קנות החצר לקנות עי"ז החצר קנין גמור ובכה"ג שפיר אמרינן דבזו הרגע זוכה החצר והחצר זוכה לה הגט ואין זה פעולות משונות כיון דזכי' בגט מועיל לזכות בגוף החצר הוי כפעולה אחת וכעין שכ' תוס' ביצה ל"ז לענין דשיל"מ דמים כיון דהיא צורך העיסה חשוב כמב"מ יעו"ש והיינו דעי"ז הוי כדבר א' וה"נ כיון דע"י קנות הגט זכתה בחצר גמורה הו"ל כפעולה אחת משא"כ בנותן חצר לא' ומטלטלין דאין זכי' המטלטלין נצרך כלל לקנות גוף החצר דגם בלעדי זאת קנה החצר קנין גמור אמרינן באמת דאין בכח החצר בזו הרגע שנכנס ברשות זוכה לזכות במטלטלין דהו"ל פעולות משונות ברגע א'. ולפי"ז יש לומר להש"ך ז"ל דכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן דמועיל גם על נכסים שנפלו לה לאחר מכאן כדאי' באה"ע סי' צ"ב ואח"כ נתן לה גט בחצר שלו וכתב לה שטר מתנה עליו אינה מתגרשת בו דהא בכה"ג גם אם לא תזכה בגט ולא תהי' מגורשת זכתה בחצר זכי' גמורה ושוב אי אפשר לומר דבזו הרגע יזכה לה החצר הגט דהו"ל פעולות משונות ולאחר מכאן אינו מועיל שתזכה בגט דהו"ל טלי גיטך מעג"ק. והא דגיטין כ"א מיירו בלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וצ"ע בזה:

סי' ק"מ סעי' ה' בהגה וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט כו' אעתיק בזה תשובה שכתבתי להרב מו"ה שמעריל מו"צ בק"ק זאבילטוב. ע"ד שאלתו באברך א' שזה חמשה שנים ברחה אשתו ממנו ונתבשר עפ"י עדים שהרתה לזנונים וכעת לא נודע מקומה איה ומעכ"ת פותח בהתירא שיזכה לה גט כדאי' בס' ק"מ ועכ"פ ע"י היתר ק"ר ודאי שרי והאריך לפלפל במקור הדין שם:

והנה הב"ש סי' ק"מ הקשה סתירת דברי הרמ"א דבסי' א' פסק בפשיטות במומרת לזכות לה גט ובסי' ק"מ בזינתה הביא יש מחמירין דאין מועיל זיכוי ובנוב"י חאה"ע סי' ע' וצ"ב כתב דבשלמא במומרת כיון דאנו רואין שעדיין היא מומרת מסתמא זכות היא לה אבל בזינתה אף שתקפה יצרה וזיכתה פעם או שתים אינה מוחזקת להיות מזנה עוד ומה זכות היא לה הגט ואם לענין שתוכל להנשא מאן יימר שרצונה להנשא ואין זה דומה לעבד ששם בוודאי זכות היא לו שיכנס לכלל קדושת ישראל אבל באשה אין הזכות ברור שאם אין רצונה להנשא אינו זכות כלל כו' עכתו"ד ולכאורה דבריו תמוהין דהא ביבמות קי"ח אבע"ל במזכה גט לאשתו במקום קטטה מאי ואיפשטא לן דאינה מגורשת דטב למיתב טן דהו וא"כ בזינתה שכבר נאסרה עליו דל"ש לומר דטב למיתב ט"ד דהא אי אפשר לה עוד לדור עמו וכמ"ש במהרי"ק הובא בט"ז סי' ק"מ הו"ל זכות גמור ונראה כוונת נוב"י דבשלמא בקטטה שהיא אינה חפיצה בו אי לאו דאמרינן טב למיתב ט"ד הו"ל הגירושין זכות גמור דאע"ג דגם בלעדי הגירושין אי אפשר לכופה להיות עמו מכ"מ כיון דהוא מאנס עליה אם לא תתגרש עכשיו בגט זה יתכן שאח"כ כאשר תרצה להנשא לא יאבה הבעל ליתן לה גט כי יאמר שרצונו לדור עמה לכך אי לאו דטב למיתב ט"ד הו"ל זכות אבל הכא אין בגט זה שום זכות דיתכן שכעת אין רצונה להנשא עוד ובכל עת שתרצה להנשא אזי תוכל להכריחו שיתן לה גט דהא זינתה כופין אותו לגרשה כדאי' באה"ע סי' קט"ו ונהי דאין הגט הזה חובה לה מכ"מ אינו זכות וכ"נ מדברי החת"ס אה"ע ח"א סי' ג' ד"ה היוצא מזה יעו"ש:

אכן לענ"ד נראה ראי' דבכה"ג מיקרי זכות גמור ומתגרשת מהא דכתבו תוס' גיטין י"א ד"ה בג"כ בשם הירושלמי הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חובה היא לעבד הרי שהיתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות היא לה לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור אילו המגרש אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא עכ"ל ויעו"ש במהרש"א ומהר"ם וכל המחברים יגעים בפירוש הירושלמי והברור היא מ"ש הגאון בתורת גיטין שם בכוונתו דהנה בעבד יש צד זכות שיוצא לחירות ואם הוא עבדו של קצין איכא נמי קצת חוב ואעפ"כ הוי זכות ובאשתו של מוכה שחין הו"ל צד זכות כיון דלא מיתדר לה עמו וקצת חוב שמפסידה מזונות ואמרינן דחובה היא לה ואינה מגורשת וע"ז מחלק ירושלמי אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והיא כהא דאמרינן בבבלי בעבד כהן אף דמפסיד לה התרומה אזלינין בתר הזכות כיון דיכול ליקח ד' זוזי מישראל ולמוכרו וכמ"ש מהרש"ל בתוס' גיטין י"ב ד"ה וכ"ת כיון דהחוב שיש בעבד יוכל הרב לעשותו בע"כ אזלינן בתר צד הזכות לכך כיון דהרב יכול למוכרו למי שאינו קצין אזלינן רק בתר הזכות שיוצא לחירות אבל באשה דאין יכול לגרשה שלא מדעתה פירוש שאין יכול לחוב לה לכך