מנחת פתים אבן העזר סג

זה אבל עכ"פ הקנס מוציאין מידו אם נעשה התחייבות כדין דמ"ש בתו"ג דגם הקנס אין מוציאין דיכול לומר אנא הא קאימנא לגרש ואין הב"ד מניחין אותי דז"א דהא אם באמת רוצה לגרש הגירושין כשרים והב"ד יגרשו אותו והא דאין מניחין אותו לגרש משום שהב"ד רואין שמתחרט מאשר עשהו וא"כ עכ"פ הקנס שפיר חייב לשלם גם לרשב"א וכיון שכן אם ע"י כפי' ליתן הקנס נתרצה לגרש ולפטור עי"ז מהקנס הגט כשר לרשב"ץ שהובא בב"י דאם כפו אותה לשלם כתובתה שחייב לה עפ"י הדין ומכח זה גירש לא הוי אונס וע"כ דרשב"א פליג על רשב"ץ ודלא כתו"ג שכ' דלא פליגי וא"כ יש לסמוך בדיעבד על רשב"ץ ומהרי"ק. וביותר תמוהין לי דברי תשו' משכנ"י שהובא בפ"ת סק"י דאזיל בשיטת הב"מ וכתב דרשב"א ורשב"ץ לא פליגי וליתא:

סעי' ח' ואפילו קיבל מעות. ובתשו' ר"ח בן או"ז סי' קכ"ז כתב בפשיטות דקיבל מעות הוי כזביני והגט כשר יעו"ש וגם בחוט המשולש הנספח לתשב"ץ טור השלישי סי' ל"ה כתב כן בשם רשב"ם ובעל העיטור ורשב"ץ ושכן עשה הריב"ש מעשה יעו"ש:

סי' קל"ה סעי' ג' אבל לא תנשא בגט זה. הטעם דבעינן שיהי' הקריאה תיכף אחר הנתינה וע' בתו"ג דלדיעה זו בעינן שיקראו תוכ"ד מהנתינה וצ"ע דמשמעות הפוסקים ל"מ כן וע' ב"ש ס"ק ו' ומצאתי בפנ"י גיטין י"ט על תוס' שם נראה דסובר כהתו"ג דלדעת ר"י בתוס' בעינן שיקראו העדים תוכ"ד מהנתינה כמו באמירת בפ"נ דצריך להיות תוכ"ד או כ"ז שעסוקין באותו ענין והיינו לפי ספיקו של ר"י בתוס' גיטין ה' מיהו בש"ע לקמן סי' קמ"ב לא הובא כלל הספק רק דבעינן תוכ"ד וא"כ ה"ה הכא אבל סתימת הפוסקים ולשון המחבר לעיל סעי' א' משמע דהכא כשר כשקראו לאחר נתינה אפילו אחכ"ד וגם בט"ז ס"ק ג' נראה דאין חילוק בין תוכ"ד או לאחכ"ד והר"י שבתוס' הנ"ל סובר כמרדכי דבעינן שידעו העדים בשעת נתינה ועפ"י דעת הט"ז צ"ע מה שהחמיר רמ"א דלכתחלה לא תנשא נגד דעת תוס' ורא"ש ורשב"א ור"ן וטור דמתירין לכתחלה כשקראו הגט אחר נתינה וע"כ דעת רמא דלא כט"ז ונראה דעכ"פ בעסוקין באותו ענין יש להקל כיון דרדב"ז מקיל גם לענין בפ"נ ובפ"נ כן כמ"ש בפ"ת סי' קמ"ב ס"ק ט' בשמו והכא קיל טפי דמשמעות הפוסקים דכל אימת שקראוהו כשר:

סי' קל"ו סעי' א' הר"ז גיטך. ע' ריטב"א קדושין ה' וגיטין נ"ה שכתב דכל שנתן לה סתם אלא שיש הוכחה מדבריו או ממעשיו שמכוין לשם גט מועיל והיינו אע"פ שהיא אינה יודעת ולא תודע לעולם ולית לי' סברת תוס' דכל שהיא לא תדע משולחת וחוזרת היא ולכך כתב ריטב"א בקידושין שם דהא דפריך מנא ידעה קאי על קידושין ולא על גירושין דבגירושין ל"ב רק דעתו אבל לשיטת תוס' ובעל המאור בגיטין שם הך מנא ידעה קאי גם על גירושין דעכ"פ העדים צריכין לידע והם יודיעו לה ולדעתי זה כוונת הטור שכ' וצריך שתדע שהב"י הקשה דהא סגי בהודעת עדים. אלא דכוונתו דהודעת עדים היא ג"כ בשביל שתדע היא ולא כשיטת ריטב"א דהודעת עדים מועיל שנדע אנן דעתו עי"ז שכוונתו לגרש וזה ברור וע' בב"מ שכ' שדעת ריטב"א בנימו"י פ' חרש דכל שעסוקין באותו ענין אפילו אמר כנסי לה שט"ח זה הוי גט ודלא כשיטת הר"ן והוי סד"א יעו"ש והמעיין בריטב"א קדושין ה' הנ"ל יראה להדיא דכל שאמר לה כנסי שט"ח זה אינו מועיל אף שעסוקין באותו ענין ועסוקין באותו ענין מועיל רק אם נתן לה סתם וזה נמי כוונת ריטב"א שבנימו"י פ' חרש דבעסוקין באותו ענין אפילו לא אמר לעדים מועיל היינו בנתן לה בסתם וכן משמע סוף לשונו שם ודברי הד"מ והב"מ צע"ג:

סי' קל"ז סעי' א' חוץ מפלוני. אעתיק בזה תשובה להרב מו"ה שלום יוסף אבד"ק לאקאטש ע"ד מה שנסתפק כ"ת במגרש אשתו חוץ מפלוני ואותו פלוני כבר מת והמגרש לא ידע אם הגט כשר כיון דהבעל מיהו לשיור קמכוין ול"ד לאומר חוץ מאבא ואביך דאף דחפץ לשייר מכ"מ דעת שוטים היא ואינו כלום כי הכל יודעין שבלא"ה אסורה לו משא"כ הכא דלשיור גמור קמכוין והיא ספק מושכל ולפום ריהטא לא מצאתי דבר בזה בראשונים. אך ראיתי בס' טוב גיטין להגאון מהר"ץ העלר ז"ל בגיטין פ"ה באבעיות דבעי שם חוץ מירושתך חוץ מתרומתך מאי וכתב ע"ז בט"ג וק"ק שיועיל תנאי כזה וע"כ היה נראה דעיקר האבעיא דנהי דבאמת לא יועיל אבל עכ"פ הגט פסול מצד שהוא חפץ בשיור זה ואין כוונתו להתיר מכל הו"ל פסול בגוף הגט ולא חל כלל ולר"א דאין שיור פוסל שיור זה א"צ לקיימה כלל עכ"ל ולשונו יורה דעיקר תלוי בדעתי. ולדבריו נראה לחלק דבאבא ואביך גם כפי דעתו אין השיור כלום כי בלא"ה משיורת ועומדת היא לגביהם משא"כ באבעיות הנ"ל שיורא היא אלא דאין השיור כלום כי אי אפשר לשייר כזאת והוא מיהו לשיורא קמכוין מכ"ש בנידון ספק הנ"ל דמתכוין לשיור גמור אף שאין שיורו כלום כי כבר מת הגט בטל. אך מדברי הג' בעל אב"מ באה"ע סי' מ' נראה להיפוך מדעת בעל ט"ג הנ"ל שכתב שם ליישב הא דבנדרים כ"ט אמרינן בפשוט דאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דאינה יוצאה בלא גט ואמאי הא איתקש קדושין לגירושין ובגירושין בכה"ג אבעיא לן בגיטין פ"ג אם הוי גט כיון דשייר בגיטא וכתב הוא דודאי מה דהוי שיור בקידושין פוסל כמו בגירושין מהיקשא דויצאה והיתה אלא דבקידושין אין זה שיור כלל דקדושין תורת הקדש עלה וקדה"ג לא פקעה בכדי וכשהיא אשתו היום ממילא היא אשתו לעולם יעו"ש וכוונתו דשיור דפוסל בגט וכן בקידושין היינו בגוונא דאם נימא דהגט כשר יהי' חלות הגט עם השיור כגון בחוץ מפלוני הן בקידושין הן בגירושין לכך סברי רבנן כיון דע"כ יש שיור בגט זה אין הגט כלום משום דבעינן כריתות שלא יהיו בו שיור אבל בקידושין באומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דאם נימא שהקדושין חלין ע"כ יתבטל השיור דהא קדה"ג לא פקע בכדי בכה"ג הקידושין חלין דהו"ל כאילו לא שייר כלום כיון דאין שיורו מועיל ועפי"ז נראה דחוץ מתרומתך וירושתך דמבע"ל לש"ס ע"כ דהשיור מועיל דאל"כ אינו מגרע כלום וכן בספק הנ"ל בחוץ לפלוני וכבר מת הגט כשר אף דכיון לשיור כיון דעכ"פ לא שייר כלום כיון דאותו פלוני כבר מת ואין כאן שיור וע' בירושלמי פ"ז דגיטין דקאמר שם דהמגרש לאשתו מהיום ולאחר מיתה הו"ל חזרה דל"ש לומר שיורא באשה ופריך דנימא דשייר מעשה ידיה ומשני לא מצינו אשה נשואה לזו ומע"י לזה יעו"ש ובש"ק פ' המגרש ה"ב העיר מהא דבעי בבבלי פ"ה חוץ מירושתיך חוץ מתרומתיך משמע דחוץ ממע"י הוי גט גמור מדלא בעי בזה ושפיר נוכל לומר דשייר מע"י. ולהט"ג הנ"ל נראה הא דלא בעי בגמרא חוץ ממע"י משום דמע"י אינו כל כך מענין אישות ופשיטא דאין הגט נפסל בכך כי גם לפי דעתו של מגרש אין זה שיור בענין אישות אבל גוף השיור למע"י אינו מועיל כמו בשיור דחוץ מתרומתך וא"כ שפיר קאמר בירושלמי דלאו שיורא היא דאין שיור כזה מועיל כלום:

וראיתי בהגהות לאב"מ סי' קל"ז כתב שם בהא דחוץ מירושתך הוי ספק גט ואם מתה יורשה ממ"כ