מנחת פתים אבן העזר סב

לשליח בטל חוזר ומגרש בו א"כ ימנה לשליח פעם אחר יעו"ש סעי' ס"א ואם איתא דיש בלשון זה מסירת מודעה היה צריך לבטל מקודם ביטול מודעה יש לומר דשם כיון דהגט ביד שליח ואיכא למימר דלביטול שליחות קמכוין אין אנו דנין בלשון זה ענין מודעה רק ביטול שליחות וכשחוזר ומצוה סגי אבל קודם כתיבה וקודם מינוי שליח לכתיבה דאי אפשר לומר דלביטול שליח קמכוין דהא עדיין לא עשה שליח ע"כ כונתו למודעה על הגט וכעין זה מחלק רמב"ם ז"ל לענין לשון ביטול אם קאי על גוף הגט או על השליחות דאם הוא ביד שליח קאי רק על השליחות ואם הגט בידו אמרינן דכונתו לבטל גוף הגט כמבואר לקמן סי' קמ"א סעי' ס"ו:

והנה הב"ש הביא דברי ס' התרומה וסמ"ג שא"י לבטל הגט שלא בפני הסופר והעדים שציוה להם לכתוב יעוש"ה והדברים סתומים והמעיין במקור הדברים יראה דדעתם דלאחר שציוה לסופר לכתוב אף שלא כתב עדיין א"י לבטל שלא בפניו כמו בשליח להולכה דמבטל שלא בפניו דשליח לכתיבה דהוי מעשה אלים טפי וה"ה בכתב מקצת ולא גמרו עדיין וביטל שלא בפני הסופר לא הוי ביטול דביטול בפניו בעינן ול"ד לשליח להולכה מטעם הנ"ל. ולאחר שנגמר הגט לגמרי נראה מדבריהם שם דגם בפניהם אין ביטול מועיל דסברו דאין שום ביטול מועיל למה שכבר נכתב ובטרם שנכתב או נגמר כולו יכול לבטל שליחות הסופר וזה בעינן דוקא בפניו וכן לעדים דוקא בפניהם ול"ד לשליח להולכה וע' בזה בתשו' תפ"צ אה"ע סי' צ"ח. ובתשב"ץ ח"א סי' א' הביא ג"כ סברת הפוסקים הנ"ל וביאר דבריהם דשלא בפני הסופר והעדים לא הוי ביטול לגט ולשליחות אבל עכ"פ הוי מסירת מודעה על הגט וצריך שיבטל אח"כ המודעה יעו"ש והיינו שאם ביטל שלא בפני הסופר אף שהסופר כתב אח"כ הגט הגט כשר אם יחזור הבעל אח"כ טרם נתינה ויבטל המודעה דכיון שא"א לבטל שלא בפני הסופר והעדים את שליחותן דל"ד לשליח להולכה אנו דנין בזה דבריו כמסירת מודעה וכעין שכתבתי למעלה במבטל קודם המינוי דל"ש ביטול שליחות אנו מפרשין דבריו דהוי מסירת מודעה על הגט אלא דשם הוי מסירת מודעה על המינוי לכתיבה וצריך לבטל מודעה טרם שיצוה לכתוב ולחתום והכא הוי רק מסירת מודעה על הנתינה ודי אם יבטל מודעה קודם נתינה ובתו"ג כאן כתב בשי' הסמ"ג דדוקא גוף הגט א"י לבטל אבל השליחות ודאי דאפילו ביטלו שלא בפניהם מבוטל ומש"ה צריך לבטל מודעה בפני עידי הגט קודם הנתינה כיון שא"י לבטל גוף הגט שלא בפניהם ואין לחוש רק לשמא מסר מודעה על הנתינה ולזה מהני ביטול מודעה עכ"ד ותמהני עליו דאם איתא דיכול לבטל שליחותן שלא בפניהם א"כ אכתי יש לחוש דלמא ביטל הגט בטרם שהתחילו לכתוב ולחתום לאחר המינוי או באמצע כתיבה ביטל הגט ונתבטל שליחותן וממילא מה שכתבו אח"כ נכתב בלי שליחות הבעל והגט בטל ומה יועיל ביטול מודעה עתה וע"כ כנ"ל דאינן יכולין לבטל השליחות שלא בפניהם רק דהוי כמסירת מודעה על נתינת הגט כהתשב"ץ הנ"ל:

והנה לסברת הפוסקים הנ"ל נראה דאם לאחר שנכתב מקצת הגט אמר הבעל שלא בפני הסופר שהגט יהא בטל אף שאמר לשון שמורה על גוף הגט שמבטלו אפ"ה אינו מועיל שלא בפני הסופר דכיון דאינו יכול לבטל שליחותו שלא בפניו א"כ גם המקצת שנכתב א"י לבטל דא"כ יתבטל גם מה שנכתוב אח"כ ואף דנראה מפוסקים הנ"ל דלית להו כלל ביטול לגט גופא ואנן הא מחמירין לחוש לרמב"ם דיכול לבטל גוף הגט מכ"מ לפי סברתם דא"י לבטל שליחותו שלא בפניו א"כ גם הגט א"י לבטל דהא יתבטל השליחות לכתיבה. ובאמת לאחר שכבר נגמר הגט לגמרי כבר עשו שליחותן נראה דשפיר יכול לבטל גוף הגט לדידן דאזדא לה סברת הפוסקים הנ"ל וכ"כ בתשו' תפ"צ אלא דל"ח להכי דתיכף לאחר שנגמר כתיבת וחתימת הגט נותן לה הבעל הגט ולחוש שמא ביטל לפני הכתיבה לאחר המינוי או באמצע כתיבה בזה לא נתבטל שליחותן וגם גוף הגט לא נתבטל רק דאנו דנין ביטול שלו כמסירת מודעה על נתינת הגט וסגי בביטול מודעה בשעת הנתינה וזה דעת רמ"א סעי' ג' ומכל האמור נתבאר כמה חילוקים בענין לשון ביטול הגט. שאם אמר לשון ביטול הגט בטרם שציוה לסופר לכתוב הגט. לשון זה היא כמודעה על כתיבת הגט ובעינן שיבטל דבריו בטרם שיצוה לסופר לכתוב. ואם לאחר המינוי אמר כן כשאמר כן בפני הסופר הוי לשון זה ביטול השליחות ואם יצוה אותו אח"כ מחדש לכתוב סגי דכל שאפשר לומר דלביטול שליחות נתכוין אין אנו דנין אותו למודעה וקודם המינוי הא אי אפשר לומר לביטול שליחות כיון דהא עדיין לא עשה שליח וכשאמר כן שלא בפני הסופר בפני עדים אין בזה ביטול שליחות רק אנו דנין אותו כמסירת מודעה על נתינת הגט וצריך לבטל מודעה לפני נתינה וכן הדין באמצע הכתיבה. ולאחר שנכתב ונחתם והגט בידו ואמר גט זה בטל היא גם גוף הגט בטל הוא ואינו חוזר ומגרש בו. ואם הגט ביד השליח להולכה. וביטלו שלא בפניו בפני עדים מסתמא אמרינן דלבטל שליחות נתכוין ולא לגוף הגט וגם לא למודעה ואם חוזר ויצוהו ליתנו כשר זולת אם אמר בפירוש שגוף הגט יהיה בטל דאז אינו חוזר ומגרש בו. ואם הגט ביד הסופר והעדים וכבר נכתב ונחתם והבעל אמר שהגט יהא בטל לכאורה נראה פשוט דאינו חוזר ומגרש בו דהא דחילק בסי' קמ"א סעי' ס"ו בין הגט בידו או ביד השליח היינו כשהגט ביד השליח להולכה כיון דנוכל לומר דלביטול שליחות קמכוין לא מחזקינין ריעותא לומר דביטל גוף הגט וא"כ גם כשהווי ביד הסופר והעדים כבידו דמי דהא א"א לומר דלביטול שליחות קמכוין דהא כבר עבדו שליחותן ולא עשאן שליח להולכה אך בתשו' תשב"ץ ח"א סי' א' בד"ה וראיתי בקונדרסי התשובות מבואר להדיא דגם בכה"ג כיון שאין הגט בידו לא הוי ביטול לגט וכיון דגם ביטול שליחות אי אפשר לומר בזה אמרינן דמה שאמר הגט יהא בטל היא מסירת מודעה על נתינת הגט וצריך אח"כ לבטל מודעה לפני נתינה יעו"ש ודברי קדשו בזה צריכים לי עיון:

וראיתי בתשו' בי"ש אה"ע סי' קמ"ב שהקשה על ר"ן ורשב"א בדף פ"ח בד"ה ודלמא אימלוכי אימלך שפירש רמב"ן שם דלמא אימלך באמצע ואף שציוה אח"כ לסופר לגמור אינו מועיל דאין שליחות לחצאין והם תמהו עליו דהא לרמב"ן לשיטתו בדף י"ח דחיישינן שמא פייס וביטל מה שיחתמו אח"כ הרי דמועיל ביטול גם על להבא עד שיבטל דבריו וא"כ א"ש פירוש רמב"ן יעו"ש ולענ"ד דדוקא כשביטל קודם שציוה לכתוב או גם לאחר שציוה לכתוב טרם שציוה לחתום הוי כמודעה ובהכי מיירי רמב"ן בדף י"ח אבל לאחר שכבר ציוה לסופר לכתוב אם ביטל אח"כ אין אנו דנין בזה רק דין ביטול שליחות כמו בשליח להולכה ואם חזר ומצוה אח"כ לכתוב סגי בהכי ושפיר תמהו הראשונים הנ"ל. סעי' ד' בהג"ה ויש מחמירין אף בכה"ג וטוב לחוש לכתחלה. הנה הב"מ פקפק ע"ז דיש לומר דרב מיימון שהובא בב"י ורשב"א לא פליגי דרב מיימון מיירי בשלא ראינו שנתחרט על נדרו וקנסו לכך לא מיקרי אונס ורשב"א מיירי שעשה השתדלות לבטל הקנס ולא עלתה בידו הרי חזינן דחזר בו והוי הגירושין באונס מכח ממון ויש לחוש אף בדיעבד יעו"ש והנה להב"מ הנ"ל נראה פשוט דאף להרשב"א דלא הוי גט אם גירש מכח