מנחת פתים אבן העזר סא

מצות הן שמבטלות זא"ז יעו"ש והיינו דכיון דקנין היא מסירה מה בכך דאפשר לעשות קנין חשוב יותר אבל עכ"פ בסתמא יש לומר דרצון אינש לעשות מן המובחר וע"כ גם בתנו לחודא קאי האבעיא אם כת"י או כתיבת הגט היא והיינו לפי הדין בגמרא דאומר אמרו כשר ואם אומר אמרו פסול חתם סופר ועד כשר וא"כ עכ"פ גם באומר לשנים תנו יש לדיבורו חלות שיצרפו אחר עמהם ואם כת"י היא יחתמו המה והאחר יכתוב ואם כתב הגט היא יכתוב א' מהם וישתתפו עם האחר בחתימה. ואם אומר אמרו פסול א"כ חתם סופר ועד כשר א"כ יכולין שניהם לכתוב ולחתום וליתן אבל לדידן דמחמירין מספק בתרווייהו הן באומר אמרו הן בחתם סופר ועד כדאי' בש"ע א"כ כשאמר לשנים תנו אם נימא דקפיד נמי על חתימה יבוטלו דבריו לגמרי דהא אי אפשר להם לכתוב ולחתום וגם לא לצוות לאחר ע"כ אמרינן דהיה דעתו עכ"פ על גט שכשר דהיינו בלי ע"ח דהא אם נימא שדנין דעתו שיהיה הגט באופן היותר טוב דהיינו עם ע"ח אזי יבוטלו דבריו לגמרי וגדולה מזו אשכחן דבאומר הבעל התקבל גט זה לאשתי כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרינן דהולך קאמר כמבואר לקמן סי' קמ"א מכ"ש הכא שאמר רק תן ואין משמעות תן על חתימה רק אנן היא דאמרינן לדעתו שמסתמא כיון ליותר טוב דהיינו לגט בע"ח אבל אם עי"ז יובטלו דבריו לגמרי א"כ איכא אומדנא להיפוך דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. וכ"ז באמר לשנים תנו אבל באמר לשלשה תנו כיון דבשעת אמירה באפשרי ליתן גט בע"ח שיכתוב הא' וב' יחתומו ואח"כ מת אחד מהם שפיר יש לומר דשליחותו היה לעשות מן המובחר ואין השנים יכולין ליתן גט בלי ע"ח. וממילא דלדידן אין תקנה בדבר כיון דחתם סופר ועד פסול:

סי' קל"א סעי' ז' כתוב גט לשם פלונית אשתי והא דא"צ לומר כתוב לשמי דמסתמא כשהוא מצוה לו לכתוב היינו לשמו ע' בדו"פ. מיהו הדבר פשוט דגם כתוב לשם פלונית אשתו אינו מעכב כלל והא באומר לשנים או לא' תן גט לאשתי כותב ונותן לה אף דודאי לא אמר כתוב לשם פלונית אשתי דהא לא הזכיר הכתיבה כלל וע' לקמן סי' קמ"א סעי' ט"ו באומר גרשוה או שלחוה וכדומה דכותבין ונותנין לה ובסה"ג של ר"מ סעי' כ"ב איתא שיאמר לסופר שיכתוב גט למעני פב"פ וכו' יעו"ש וכ"ז היא רק לכתחלה:

לסעי' ו' הר"ז פסול. וצל"ע לפי מנהג דידן שאומר לעדים חתמו גט זה לשמי ולשמה לשם גירושין הרי דהקפיד בפירוש שיחתום לשמה ואם חתמו שלא לשמה הוי שינוי בשליחות והנה בג"פ לעיל סי' קכ"ב רצה לחדש דגט שפסול מדרבנן גם מה"ת נתבטל דשינוי היא מצד הסופר והעדים שציוה להם לכתוב ולחתום כשר ובתו"ג שם השיב עליו דאף דאומר עד שיהיה כשר היינו שתמיד הם שלוחיו עד שיהא כשר יעו"ש וכ"ז לענין שאר פסולין אבל בלשמה שאומר בפירוש חתמו לשמה נראה דהגט בטל מה"ת אם חתמו שלא לשמה מיהו היכא דידע הבעל מזה שלא חתמו לשמה ואפ"ה נתן הגט כשר מה"ת דהא ביטל הקפדתו עמ"ש לעיל סי' ק"כ. ויש לספק בגט שחתמו חש"ו עפ"י ציוי הבעל שיחתמו דלכאורה גם בזה הגט בטל דכיון דציוה להם לחתום הרי רוצה שיחתמו בשליחותו ובאמת אין שליחות לחש"ו וכעין שכ' תוס' גיטין ס"ו באומר אמרו אליבא דר"מ מיהו נראה דשם שאני דהאי דינא דמילי לא מימסרי לשליח לא ברירא כולי האי דהא איכא פלוגתא בגמרא ומסתמא אמרינן דדעתו היה שיהא בשליחות וכיון דל"ש שליחות בזה אינו גט אבל בחש"ו הכל יודעין שאינו נעשה שליח ולא הקפיד שיעשו בשליחותו. ושו"ר בטוב גיטין דף כ"ב בהא דפריך שם על חש"ו והא לאו בני דיעה נינהו והקשו תוס' דלא פריך משליחות דל"ב שליחות בכתיבה רק משום לשמה והקשה דהא עכ"פ מיירי במצוה אותם א"כ הוא סבור בתורת שליחות והם אינם שלוחים וכמ"ש תוס' גיטין ס"ו אליבא דר"מ דמכשיר במצאו באשפה יעו"ש ולענ"ד בחש"ו הכל יודעין שאינו נעשה שליח ולא היה הציוי בתורת שליחות רק שיכתוב לשמה ועכ"ז נ"מ לענין חתימה בציוה לגדול לחתום שהיה מוחזק בחזקת גדול ואח"כ נודע שקטן היה שלא הביא שערות דיש לומר דהגט בטל מה"ת. מיהו כל דין זה אכתי ספק היא מכח תירוץ א' שבתוס' גיטין ס"ו דלתירוצם הא' אינו מוכרח כלל סברא זו לומר דהוי קפידא שיהי' בשליחות דוקא. מיהו נראה כיון דעכ"פ אומר לעדים לחתום לשמה וכיון שהוא קטן אינו חותם לשמה הו"ל שינוי בשליחות לכ"ע לא חתם כמו שנצטוה:

מיהו באמר לעדים סתם חתמו גט לאשתי ואח"כ נודע שהי' קטנים בזה יש לומר דהגט בטל עפ"י תירוץ ב' של תוס' גיטין ס"ו וכמ"ש לעיל. מיהו אפשר לומר דהא דכתבו תוס' גיטין שם דגם לר"י פסול אף אם כתובו כת"י היא דהוי כאילו ציוה להדיא שיאמר לסופר לכתוב ולכאורה כיון דכתובו כת"י היא הא לא אמר על כתיבת הגט כלום ולא קפוד מידי וצ"ל כוונת תוס' דלר"י דמצאו באשפה כשר לא היה לו לומר רק תנו ולמה אמר כתבו ואף דכתבו כת"י היא הא גם בתנו לחוד סגי ומדהוציא בלשון כתבו כוונתו היה גם על כתיבת הגט שיאמרו לסופר א"כ הוכחה איכא דקפיד שיהי' נעשה בשליחותו דהא הי' די לומר תנו וכ"נ בחכמת שלמה שם וא"כ לדידן דצריך לומר לעדים לחתום כדי שיחתמו לשמה שוב אין ראי' דבאמר לעדים לחתום שהקפיד שיהי' החתימה בשליחותו. אמנם הפירוש הנ"ל בתוס' לא ברירא לי דהא לתוס' שם בסוגי' גם באומר לשנים תנו מבע"ל לגמרא וא"כ גם ע"ז יסוב תירוץ תוס' דגם לר"מ פסול כיון דאמר תנו מסתמא הוי כאומר אמרו לסופר ויכתוב אף שאין לנו שום הוכחה לזה ואפשר דהאי תירוצא שכ' תוס' שם דאליבא דר"מ נמי פסול היא דוקא באומר כתבו ותנו מטעם הוכחה הנ"ל שהיה די לומר תנו לחודא:

סעי' ט' בהג"ה יש מכשירין ע' בב"ש באם לא הוציא העד בפיו יש להקל ע' בברכת המים בסה"ג סעי' ס"א האריך דגם בסופר שלא הוציא מפיו כשר בדיעבד שכבר ניתן והיא שעת הדחק ובחתימה יש להקל יותר כיון דכבר נכתב הגט תו סתמא לשמה קאי יעו"ש וע' בפ"ת סה"ג ס"ק ק"ס הביא מכמה מחברים בזה ולא ראו הס' הנ"ל שלא היה בדפוס בימיהם:

סי' קל"ד סעי' א' ואמר גנו שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס. ע' בבית מאיר שמדקדק מלשון הריב"ש ורשב"ץ דבמודעה בעינן לשון דעו שיזמנם לעדים ואי לאו הכי לאו מודעה היא והוא ז"ל פקפק ע"ז. ומצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א ס"א בד"ה וראיתי בקונטריסים כתב וז"ל וא"י למה לא תקרא מודעה בלא לשון דעו וכי מפני שקרוי' מודעה צריך שיאמר להם דעו כו' ולא הצריכו חכמים אתם עידי אלא במודה לחבירו אבל בשאר עדות אין אנו צריכין לכך עכ"ל:

שם ולכן אני אומר בפניכם שיהי' בטל לשון זה מיותר דגם בלשון דעו שאני אנוס לחוד הוי מסירת מודעה כמבואר בפוסקים וכ"כ בתו"ג. וכן גם לשון שיהי' הגט בטל לחודא יש בלשון זה גם מסירת מודע' וברמב"ם פ"ו מה' גירושין הי"ט וכן מ' שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא כו' וזו היא מסירת מודעה על הגט וכ"כ בתשו' הריב"ש שהובא בב"י סי' קמ"א שרמזו הב"ש כאן. ואע"ג דלקמן סי' קמ"א מבואר דאם אמר גט זה שנתתי