מנחת פתים אבן העזר ס

נתינה לשמה וא"כ אינו ניכר בשעת מסירה באיזה גט מגרש ואפ"ה הוי גט ואין לומר דשם עכ"פ היה ניכר בשעת כתיבה ז"א דהא שם בשמותיהן שווין מיירי ולא נכתב שום סימן כמ"ש הר"ן פ' כל הגט יעו"ש וא"כ הן בשעת כתיבה הן בשעת נתינה אינו ניכר לע"מ באיזה גט מגרש ואפ"ה כשר וא"כ ה"ה במגרש ב' נשיו ששמותיהן שוות וכתב תורף לכל א' בגט א' דהוי גט וצ"ע:

סעי' ט"ז קוראים בפניהם ע' ב"ש דבעינן שנים קוראים לפניהם ובט"ז נראה דהיא רק לכתחלה אבל בדיעבד סגי בא' קורא לפניהם. ובט"ז הוסיף עוד דע"י שקורא הרב את הגט בקול רם רשאים העדים לחתום וכמ"ש מרדכי גבי כתובה וצ"ע דשם אין ההיתר משום דהרב קורא הכתובה רק משום דקראו לפני חכמי הקהל ואיכא אימתא דצבורא דרבים העומדים בשעת הקריאה וע' בב"י חו"מ ר"ס מ"ה ובהגהו' מהרל"ח שם וע"כ עיקר הטעם שם היא אימתא דצבורא דמה שקורין לפני חכמי הקהל לא מהני דהא בעינין דוקא ר"כ וסופר שלו כדאי' בגמרא וש"ע שם ומה"ט העתיק רמ"א בהג"ה שם רק האי דאימתא דצבורא. ואולי גם כוונת הט"ז היא לפי הנהוג עכשיו דאיכא רבים בשעת קריאת ונתינת הגט ואם הסופר שכותב גיטין תמיד קרא הגט לפני הרב ועל סמך זה חתמו העדים נראה דכשר לכ"ע כמו ר"נ וספרא דדייני דרשאי ר"נ לחתום על זה וה"ה דשנים אחרים יכולין לחתום ע"ז ששמעו סופר הקבוע קורא לפני הרב שבודאי לא ישקר לפניו והא דאמר בגמרא אבל ספרי דדיינא ואינש אחרינא לא היינו כשקורא לפני אינש אחרינא. האמנם היה נראה לי לדקדק מלשון רש"י ז"ל גיטין י"ט ד"ה ר"נ וז"ל ר"נ דיין היה ממונה מפי ר"ג וחתנא דבי נשיאה יעו"ש דנראה דאתי לאשמועינין דוקא ר"נ היה לסופר אימתא מאתו שהיה ממונה מריש גלותא וחתנא דבי נשיאה וע' בכתובות ס' שאני דבי ר"ג דלא הדרו בהו אבל הפוסקים בחו"מ סי' מ"ה סתמו הדבר דראש ב"ד חותם ע"י סופר שלו. תו היה נראה דגם בלא קראו לפני חתימתן וקראו תורף הגט אחר חתימתן דכשר דהא הנהו בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכין למיקרייהו וכתבו תוס' שם דאם קראוהו לאחר נתינה בעודן עסוקין באותו ענין מועיל וע' לקמן סי' קל"ה הרי דאף דע"מ כרתי ואפ"ה יכולין לקרותו אח"כ א"כ ה"ה בעידי חתימה כן ול"ד להא דכתבו תוס' גיטין דף ד' דעדים שחתמו על נייר חלק ואח"כ כתבו עליו שטר מלמעלה דאינו מועיל וע' קצוה"ח ר"ס מ"ה דשאני התם כיון דבשעת מעשה לא היה חתימתן על שום דבר אי אפשר שע"י הכתיבה דאח"כ יועיל חתימתן אבל הכא הא חתמו מקודם על הגט רק לא קראו וכיון שקראו בעודן עסוקין באותו ענין אגל"מ למפרע דחתימה מעליותא הוי כמו למ"ד עי"מ כרתי בקראו לאחר נתינה ויש לחלק קצת:

סעי' י"א או שינה בו. כתב ב"ש שהעלה לאביו שם אחר ובב"מ כתב דשינה פסול כמו בנכתב שם אבי האיש בשינוי שהגט פסול אף שא"צ לכותבו רק דתה"ד מיירי בטעה ולא נכתב כהוגן. ובהגהות רב"פ ז"ל על הב"מ כתב דגם בשינה ממש בעד דהא החתימה היא כת"י של העד ואף ששינה עכ"פ כת"י ניכר והא מדינא סגי בכותב אני עד לבד יעו"ש ומצאתי הדבר מבואר בפסקי מהרא"י סי' קל"ה שמחלק בשינה שם אבי המגרש לשינה שם אבי העד בחתימה וז"ל ואשוב לך שני חילוקים ברורים א' משום דהעד ניכר בלא שמו בכת"י וכן הי' חותמין קודם שהתקין ר"ג רק אני עד בלי שם כלל והי' מקיימין כו' שיפרשו שמותיהן ולכך די בשמו לבד משא"כ בשם הבעל. השנית אם יטעו בעד שאחר הוא ששמו כן רובא דעלמא כשירים לעדות אבל אם יטעו בבעל שהוא אחר נמצא פסול לגמרי דכ"ע פסלי להאי גיטא חוץ מבעל עכ"ל והנה מ"ש דרובא דעלמא חזיין לסהדותא צע"ק מסנהדרין פ"ט דבעדים זוממין כתיב והנשארים ישמעו וייראו ולא כתיב כל ישראל דלאו כ"ע חזי לסהדותא ופירש"י דאיכא גזלנים ומלוי בריבית יעו"ש וצ"ל דעכ"פ הרוב כשירים ומה"ט מקבלין עדות מכל אדם וא"צ לבדוק אחריו אף דאמרו חז"ל ב"ב קס"ה רובן בגזל היינו היכא דמורה התירא כמ"ש רש"י שם ומשו"ה לא נפסל לעדות כדאי' בחו"מ סי' ל"ד ועכ"פ חילוקו הראשון של תה"ד מבואר כדברי הג' רב"פ ז"ל:

והנה בגוף דברי תה"ד סי' רכ"ח שהכשיר בטעה או שינה שם האב בחתימה משום דכתב אח"כ עד ואמרינן דפלוני עיקר ובן פלוני תוס' ולכאורה יפלא דהא בכותב שמו ושם אביו תו א"צ לעד א"כ נימא דתרווייהו עקריי' שמו ושם אביו וכבר נפסל ותיבת עד היא תוספות וכ"ה שזה ראי' הב"ש מתה"ד דגם בכתב שם פלוני בפסול מתכשר בשם אביו ועד עיי"ש בס"ק כ' אכן המעיין בתה"ד שם יראה דיסודו משום דנקיי הדעת שבירושלים היו נוהגין לחתום או ראובן עד או בן יעקב עד ולא שמו ושם אביו יעו"ש וא"כ עיקר החתימה ראוי להיות כחתימת אנשי ירושלים וא' מהם מיותר או פלוני או בן פלוני ואמרינן דפלוני עיקר ולפי"ז יש לקיים דברי הרש"ך דבכתב פלוני שפיר פסול כיון דנכתב תחילה. אך נפלאיתי טובא ע"ד תה"ד בזה דהא אדרבא לרש"י בגיטין פ"ז כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין פירוש שהי' חותמין פב"פ בלא עד ולתוס' שם בדף פ"ח הם גורסין מקודם במשנה כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין קאי על כתיבת הבעל והאשה בגט שכתבו שם החניכה ולא קאי כלל על חתימתם ובתה"ד כתב בשם תוס' דנקיי הדעת היו חותמין פלוני עד או בן פלוני עד ולא פב"פ וזה תימא דליכא למ"ד הכי דלרש"י אדרבא הי' חותמין פב"פ ולתוס' לא קאי כלל על חתימת עדים:

סעי' י"ח יש ליזהר וכו' ע' ב"ש ס"ק כ"ט והיכא דאמר לג' שיכתבו ויחתמו ומת א' מהם יש תקנה שיכתבו ולא יחתמו ובב"מ תמה ע"ז דהא קפיד אחתימה ואפילו בכתבו ותנו יש לומר דכתבו כת"י היא וגדולה מזו דגם בתנו גרידא מסתמא היה דעתו על חתימה ג"כ כמבואר בתוס' גיטין ס"ו ד"ה אמר דגם באומר תנו לחוד אמרינן דכת"י היא הרי דקפיד על חתימה מסתמא וכן מבואר בפר"ח אה"ע סי' ק"כ ובתורת גיטין סתם להלכה בסי' ק"כ דבאומר תנו יוכלו ליתן גט בלי חתימה והיא נגד דברי התוס' הנ"ל וגם בחדושי רשב"א שם הביא בשם תוס' דאומר תנו לכ"ע כת"י ולא הקפיד על כתיבה כ"א על חתימה יעו"ש בשם הרז"ה דבאומר לשנים כתבו ותנו קאמר. ונראה מדקדוק לשונו באומר לא' תן גט לאשתי שפיר יוכל לכתוב וליתן הגט בלי חתימה דדוקא בשנים תנו היינו נמי כתבו דהיינו חתמו וכ"ה להדיא בעיטור שהובא בטור סי' ק"מ ובבית מאיר כתב שדוחק לחלק בין אמר לא' או לשנים ע"כ גם באמר לא' תן צ"ע אם יוכל ליתן גט בלי ע"ח ולא הביא דברי הרשב"א ורז"ה הנ"ל דנראה להדיא דמחלקים בכך. ואפשר לומר דגם באמר לשנים תנו יוכלו לכתוב גט בלי חתימה וליתן דאף דמבואר מהקדמונים הנ"ל דסתם תנו הוי כאומר כתבו וחתמו והיינו ודאי אף לדידן דקיי"ל כר"א דע"מ כרתי עכ"ז מסתמא דעתו שיתנו גט באופן היותר טוב וכמו שתיקנו חז"ל ע"ח מפני תיקון העולם וסתמא דמלתא דעת אינש למצוה מן המובחר כדאי' בשבת ע"ט ואף בדבר שאינו מצוה אשכחן כה"ג דברה"ר דאי אפשר במשיכה קונה במסירה משא"כ בסימטא דאפשר במשיכה שהיא קנין חשוב יותר ל"מ מסירה כמ"ש רשב"ם וע' תוס' קדושין כ"ה ד"ה בהמה שהקשו עליו וכי מסירה ומשיכה