מנחת פתים אבן העזר נט

קורא אותה לפרקים כן וכתב ע"ז דמתקריא לא נפסל דאע"ג דממהרי"ק שבב"י סי' קכ"ח נראה דסובר אפילו בדיעבד פסול אם כתב דיתבא על מ' אם רק מיעוטא דמיעוטא מסתפקין מהם. מכ"מ מדברי סה"ג לר"מ רי' סי' קט"ו אף שגם הוא פסק כמהרי"ק מכ"מ נראה מדבריו דאם בדיעבד כתב דיתבא על מיעוטא דמיעוטא אינו פוסל דהא כתב בסעי' קי"ג דאם יש שני בארות שמשתמשין מהם רק שמבאר א' אין משתמשין רק מיעוטא דמיעוטא אפ"ה יש לכתוב דיתבא על מי בארות. ושם בברכת המים כתב להדיא דאי ליכא רק באר א' וכתב בארות או אפילו בדאיכא ב' הארות ומבאר א' אין משתמשין כלל אפילו מיעוטא דמיעוטא פסול אפילו בדיעבד בשביל שכתב בארות בלשון רבים וכ"כ ב"י סי' קכ"ח וא"כ יפלא דהא לפי שיטתו מיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא דמי והאיך נכתוב בארות אם אין משתמשין רק מבאר א' ומשני משתמשין רק מיעוטא דכמאן דליתא דמי וע"כ דלדינא סובר הר"מ כי דבדיעבד אין פוסל אם כתב דיתבא על מי באר אם מסתפקין מאתי עכ"פ מיעוטא רק דלכתחלה אין לכותבו ואם יש עוד באר א' ש"ד אף לכתחלה לכתוב מי בארות לכלול גם הבאר שמסתפקין ממנו מיעוטא דמיעוטא. ואף למהרי"ק גופא דנראה מדבריו דיש פסול אף בדיעבד אם כתבו דיתבא על מי מעיינות או בארות ואין משתמשין מהם רק מיעוטא דמיעוטא מכ"מ יש לחלק כשכותבין דמתקרי על אדם אף שנקרא כן רק ע"ד מיעוטא דמיעוטא כשר וטעם הדבר דשם אנו כותבין מתא דיתבא על מי באר ולשון מתא יתפרש על כללות העיר דהיינו כללות אנשים שבעיר שע"כ נקראת מתא ונהי דגם אם רק המיעוט מבני העיר משתמשין מהם שפיר דמי לכתוב מתא דיתבא אבל במיעוטא דמיעוטא דבני העיר לא יתכן לכתוב ע"ז מתא אבל הכא כשכותבין על אדם דמתקרי לא נתפרש ממי נקרא וכל שאדם א' קורא אותו כן שייך שפיר לשון דמתקרי דהא עכ"פ נקרא כן. וכה ראיתי בשבלי לקט לה"ג רז"מ ז"ל הנדפס באהלי שם בסעי' ח' וס"ק ט' שם כתב דקריאת אביה ואמה אפילו פורתא לא נקרא וזה כדעת נוב"י הנ"ל ואמנם בנידון הגר"ז שם לא היה ברור כלל שזה שם העריסה וגם עיקר שמה לא נכתב בגט משא"כ בנ"ד שנכתב עטיל דמתקריא ע"כ בחשש עיגון כמו בנ"ד הגט כשר. ולכתחלה היכא דהוי מיעוטא דמיעוטא ובפרט בב' עניני שהמיעוט קורין אותה לפרקים כן ודאי יש להשמיט שם זה לגמרי בגט ולכתוב רק שם שנקראת בו בפי כל:

סעי' ל"ב אין פוסקים שם האיש כו' ומי שנקרא בשני שמות כגון ראובן שמעון כתב בט"ג בכללים סעי' א' דיש לכתוב לכתחלה בחדא שיטה ובדיעבד ושעת הדחק יש להכשיר אם כתבו בב' שיטין. ובתשו' עטר"ח יו"ד סי' כ"א פוסק גם לכתחלה מותר לכתוב בב' שיטין:

סעי' ל"ד בהגה מכ"מ בדיעבד אם שינה כו' כשר. ע' תשו' מהרי"א הלוי ח"ב ס"ל בגט שכתבו שם האשה בריינציא ועפ"י ההברה שם היה צריך לכתוב בריינטשא שהעלה להכשיר הגט כיון דתלוי במבטא המדינות כרמ"א כאן יעו"ש וסותר למ"ש בעצמו בסי' י"ד דרמ"א לא הקיל רק במקום שאין המנהג ידוע וע' בט"ג בש"נ אות ש' בשם סארא שכתב בשין וצ"ע. וראיתי בס' אמרי דוד לאה"ע סי' ל"ד בדבר הגט שאבי המגרש היה נקרא פרדמאן בפתח תחת הר' וכתבו פריידמן בשני יודין שזה הרגש פתח חריף וכתב להכשיר דהוי שינוי מיעט ונשען מדברי הג"פ סי' קכ"ח שכ' לדקדק מתה"ד בכתב על גרשום גרשון דאלמלא דהוא נכתב בתורה גם שם גרשון היה כשר משום דאין מרגיש השינוי כל כל כך יע"ש. והנה בגרשם וגרשון שאני דגרשם כתוב בתורה והו"א דגרשון הוא כינוי לגרשם שכתוב בתורה אבל בשני שמות לע"ז ל"ש זה וכבר האריך בזה בתשו' הרי"מ חאה"ע סי' ל"ג. וגם בשמות הקודש צ"ע טובא אם נכתוב אברהן על אברהם היעלה על הדעת שהגט כשר וכבר הרגיש בס' אהלי שם כלל ט' ס"ק ט' והביא מסה"ג ר"מ ר"י דמפרש דברי תה"ד הנ"ל כשלא היה ניכר כל כך המבטא אם הוא בנ' או במ' לבסוף. ועכ"ז בעיקר השאלה הנ"ל בשם פרדמאן שכתב פריידמאן אפשר דבדיעבד כשר. וכ"ה בשם רייצא שבט"ג כתב רייצא בפתח חריף על משקל דייסא. וגלילותינו קורין בפתח פשוט ויש לכתוב רצא בלי שום א' כי אין אנו נוהגין לכתוב א' לפתח ואפשר דיש לכתוב ראצא כי הפתח מאריך קצת וע' באהלי שם ש"נ אות ר' בשם ראכל וע' תשו' בי"ש אה"ע סי' ק"ל בשם מטיל. ואם כתב רייצא בשני יודין צ"ע טובא. והנה בשם הקודש שכתב ו' במקום א' כגון ראובן שכתב ראוון או יעקב שכתב יעקו הגט פסול אף שנקרא כהוגן כמ"ש בט"ג לק"ש סעי' מ"א:

סי' ק"ל סעי' ד' או מאחריו. ע' ב"ש ס"ק ה' בשם הט"ז וכפי העתקתו דברי הט"ז נראה דבמקצת הגט מאחריו ואיכא עידי מסירה בלי שום ע"ח כשר הגט. אבל בט"ז שלפנינו דקאתי עלה מטעם ס' אחד אמר רחמנא ולא ב' ספרים וכל שאינו רואה בפעם אחת הוי כב' ספרים א"כ גם בעידי מסירה הגט פסול:

סעי' י' שאין ב' נשים מתגרשות בגט א'. הנה במקנה קידושין דף י"ד הוכיח מלשון רש"י שם דהא דא"י לגרש שתי נשים בגט א' היינו כששמותיהן שוות אבל כשאין שמותיהם שוות יכול לגרש בגט א' והוא ז"ל ביאר סברתו דכיון שאין שמותיהם שוות וכתב בגט פלוני גירש אשתו פלונית ואשתו פלונית הרי גט לכל א' וא' רק בששמותיהן שוות אף שכתב בגט שגירש לאשתו ששמה כך ולאשתו ששמה כך הרי אינו מוכח מתוך הגט שאינו ניכר בכל שם ושם איזה היא האשה שכיון עליה ואף דאמרינן ר"פ כל הגט דאם יש לו ב' נשים ששמותיהן שוות מהני לר"א כשגירשה בע"מ היינו כשלא כתב בגט אלא שם אחת דידוע היא בשעת מסירה שמוסר לזו אבל כשכתב בגט שתי שמותיהן השוות א"י בשעת מסירה איזה היא שמגרשה בשם זה ואיזה בשם זה וזה היא שאמרה תורה לא לה ולחברתה ומינה יליף הש"ס דה"ה ב' אנשים שכתבו אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון דלא מוכחא מלתא מי מגרש לזו ומי מגרש לזו נמי פסול מיהו לא מצאתי בפוסקים מפורש ד"ז שכשיש לו שתי נשים שאין שמותיהן שוות שאינו בכלל לא לה ולחברתה עכ"ד ולענ"ד נראה דלפי מה שמבואר לעיל סעי' ט' דאפילו בכותב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית לא הוי גט עד שיכתוב בכל אחד ואחד ואמר לה כך וכך והיינו שצריך לכתוב לכל אחת עיקר הגט יעו"ש הרי דאף דמוכח מתוך הגט ומבואר שפלוני גירש פלונית אפ"ה לא הוי גט אם בתורף הגט כללן יחד וא"כ פשוט דה"ה בבעל שגירש שתי נשיו שאין שמותיהן שוות איתא נמי להאי דינא דלא לה ולחברתה אם כללן בתורף הגט. אמנם עפי"ד המקנה הנ"ל יצמח ג"כ חומרא לשיטת רש"י דבאיש שמגרש לשתי נשיו ששמותיהן שוות בגט א' לא הוי גט אף שכתב פלוני גירש פלונית וכך אמר לה כו' ונכתב שם כל תורף הגט וגירש פלונית וכך אמר וכו' אפ"ה לא הוי גט כיון דגם בשעת מסירה אינו מבורר באיזה מגרש לזו ובאיזה מגרש לזו. וגם הלום ראיתי ברש"ש שם שהגיה ברש"י או כתב פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו יעו"ש וע"כ כונתו דבשמותיהן שוות אף שכתב תורף לכל א' לא הוי גט וכהמקנה הנ"ל אבל תמהני דהא להדיא מבואר בגיטין פ"ו בשתי גיטין שנתעכבו דנותן שניהם לכל א' ובגמ' שם מוקי לה גם לר"א דל"ב