מנחת פתים אבן העזר נח

העתים יבש גם דקה אינו מועיל וגם בגוף הדין דפסק הש"ע שם דנחשב כל הנחל מכלל העיר היא לדעת ריף ורמב"ם אבל לדעת רש"י הובא בב"י שם לעולם אין הנחל בכלל העיר וכבר העיר בב"ח שם שגם דעת רז"ה והרא"ש כרש"י ובעניותי יש להוסיף ע"ד קדשו של הב"ח שגם בעבוה"ק לרשב"א ז"ל סובר כרש"י והובא במ"מ פכ"ט מה' שבת וגם באו"ז הגדול ה' עירובין סו"פ כ"מ פירש ברש"י ונהי דלענין תחומין קיי"ל כרי"ף ורמב"ם דהלכה כדברי המקיל בעירוב אבל בנ"ד לענין גיטין יש להחמיר ועוד דהא בירושלמי שם פ' כ"מ הא איתא דהא דמודדין משפת נחל החיצונה ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושירים יעו"ש במראה"פ. ותמהני שנשמט ד"ז בש"ע ועכ"פ בנ"ד אם הנחל רחב ק' אמה אינו נחשב מהעיר. וכה ראיתי גם בתשו' חת"ס ח"ב אה"ע סי' י"ג שכתב וז"ל הנה רוחב הנהר בעירי היא הרבה יותר מק' אמה כו' נמצא מים חמין שמעבר לנהר חוץ לע' אמה ושירים ואין מזכירין מה שחוץ לע' אמה ושירים ומכ"ש שאין רובי סיפוקי העיר ממנו עכ"ל וכ"כ בפשיטות בהשיב משה אה"ע סי' ס"ז אודות מעיינות שהם מעבר לנהר דאין לכתבם דנהר מפסיק והו"ל חוץ לעיבורה של עיר יעו"ש אבל אני תמה מאוד על הגאונים הנ"ל שפשוט אצלם דאין לכתוב מעיינות שהם חוץ לעיבורה של עיר ובאמת אין הבדל כלל לדידן במעיינות ובארות בין תוך עיבורה או חוץ לעיבורה של עיר כפי המבואר בסדר הגט למהר"ם ר"י סי' קט"ו דדוקא בנהר דחשוב בתוך עיבורה של עיר כותבין אף שאין מסתפקין ממנו ובחוץ לעיבורה בתוך התחום בעינין שנסתפקו ממנו אבל מעיינות ובארות בין בתוך עיבורה של עיר בין חוץ לעיבורה אם אין משתמשין מהם כל התשמישין השייכים להם אין כותבין. ויותר מהמה אני תמה על הגאון בעל בית שלמה בתשו' לאה"ע סי' צ"ח אודות קביעת גיטין בעיר קארליפקא שהתנה שם שהמעיינות יהיו בתוך עיבורה של עיר וישתמשו מהם רוב תשמישין יעו"ש והוא נגד דברי סה"ג הנ"ל דבכה"ג כותבין אף חוץ לעיבורה ואם אין משתמשין אף בתוך עיבורה אין כותבין:

והעולה מכ"ז לדינא בנידון שאלתו נראה אם עכ"פ מיעוט מבני העיר מסתפקין ממעיינות כל תשמישין או רוב תשמישין השייכים למעיינות יש לכתוב דיתבא על מי מעיינות ולהשמיט בארות וכהב"ש והש"מ הנ"ל דבארות יכללו בכלל מעיינות אבל באם רק מיעוטא דמיעוטא מסתפקין מהמעיינות בכה"ג כמאן דליתא דמי וכיון דעיקר תשמישין מן הבארות יש להזכיר בארות ולהשמיט מעיינות ואף שכתבתי לעיל בשם תשו' פנ"י דמיעוטא דמיעוטא לאו דוקא וכל שאינו מיעוט המצוי כמאן דליתא דמי אבל בסה"ג לר"מ ר"י בברכת המים סי' קט"ו כתב דאף שסתמו רמ"א ורמ"י דאין לכתוב אותו שהמיעוט מסתפקין ממנו מכ"מ ודאי ר"ל אם הם מיעוטא דמיעוטא כמבואר בדבר מהרי"ק כו' דאין לפרש דר"ל אפילו הוא מיעוט דאין מינכר מכ"מ אין כותבין אותו דזה א"א לצמצם אלא ודאי דס"ל דאם הוא מיעוט דאין מינכר כותבין שניהם עם הנהרות עכ"ל יעו"ש:

סי' קכ"ט סעי' א' כותבין שם האיש הנה בג"פ כתב בשם המרדכי דאם כתב בן איש פלוני והיא יחיד לאביו כשר יעו"ש ומצאתי גם בתשו' ר"ח או"ז סי' קכ"ו שכתב כן ויעו"ש שמסופק לענין בן איש פלוני עד דכשר אם מיירי ג"כ דוקא כשהוא בן יחיד לאביו ומדברי הפוסקים לקמן סי' ק"ל משמע דבעד בכל גווני כשר וע' בתו"ג כאן דמסיק בגט כשלא כתב שמו רק שם אביו אף שהוא יחיד לאביו פסול וע' באהלי שם כלל א' ס"ק ג':

סעי' י"ד כותבין ראובן דמתקרי שמעון עובדא בא לידי שנשלח לכאן גנו מאמעריקא לאשה ששמה בפי כל עטיל ובגט נכתב עטיל דמתקריא עטיא פרידא כי אביה אמר שכן הוה שמה מעריסה וגם עתה הוא ואמה אם שברוב פעמים קורין אותה עטל לפרקים מועטים קורין אותה עטיא פרידא. והנה לכאורה גם לכתחלה שפיר דמי לכתוב כנ"ל כיון דרובא קרי לה עטיל ופורתא עטיא פרידא וכמבואר בגיטין ל"ה ברובא מרים ופורתא שרה ואע"ג דהכא שם העריסה היה כמו שקורין המיעוט ובכה"ג דעת הט"ג שצריכה ב' גיטין אבל האחרונים חלקו עליו כמ"ש בתשו' חסל"א אה"ע סי' ל"ו בשם זקינו הג' מליסא ז"ל וכן פסק בתשו' מהרי"א הלוי ח"א ס' קע"ח ובתשו' בי"ש חאה"ע סי' פ"ג דבגט ע"י שליח סגי בגט א' ולכתוב שם דקרו לה רובא בעיקר ופורתא בדמתקריא יעו"ש ועכ"ז כראה דה"ד בקורין לה מיעוט כן אבל הכא שאינה נקראת כן רק בפי אביה ואמה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ואין להזכיר שם זה וכמ"ש בנוב"י חאה"ע סי' פ"ח בעיר פילץ דאם רק א' או שנים קורין העיר כן כמאן דליתא דמי ובשהזכירו שם זה גם בדיעבד פסול וכ"נ מהב"י אה"ע סו"ס קכ"ח דאם רק מיעוטא דמיעוטא מסתפקין ממעיינות אין להזכיר כלל ומשמע שם דאם הזכיר הגט פסול יעו"ש וגדר מיעוטא דמיעוטא נראה דהוי כשרק חלק עשירית קורין כן זה מיקרי מיעוטא דמיעוטא כמבואר מדברי מהרי"ק שבב"י סו"ס קכ"ח הנ"ל. וראיתי בתשו' בי"ש יו"ד ח"א סי' קס"ה בהגה מבנו הה"ג נ"י הביא מברכת המים סי' קט"ו דל"ד היא רק כשרובא דמינכר אין מסתפקין אין להזכירו יעו"ש וז"א דהמעיין שם בברכת המים יראה להיפוך דאף אם מיעוט שאינו חשוב מינכר מסתפקין יש להזכיר רק במיעוטא דמיעוטא אין להזכיר יעו"ש והיינו כמהרי"ק הנ"ל ותמהני שאין מדקדקין כלל בזה וכל שפורתא אפילו מיעוטא דמיעוטא קורין כן מזכירין השם בגט ושו"ר בתשו' בי"ש יו"ד הנ"ל שתמה על מהרי"ק גם על נוב"י הנ"ל דאפילו אחד קורא כן לאו בגדר מיעוטא דמיעוטא היא ומיעוטא דמיעוטא נקרא רק בתרי עניני כמ"ש המרדכי פ' אין מעמידין יעו"ש ובתשו' בי"ש אה"ע סי' צ"ח. אך בנ"ד באמת מיעוטא דמיעוטא בתרי עניני היא דהא גם אביה ואמה אין קורין אותה כן רק לפרקים. ובזה ודאי דכמאן דליתא דמי ובכה"ג לכתחלה ודאי היה נכון לכתוב רק שם עטיל לחוד דהיא חניכה שהכל קורין אותה כן וכשר לכ"ע ואע"ג דשם עטיא פרידא נכתב בכתובה מכ"מ דעת רוב המחברים האחרונים דאין זה מעלה את השם משיקועו וגם מה שנותן קוויטל לפרקים לאיזה צדיק בשם זה וכמ"ש בס' אהלי שם כלל ב' סעי' י' ואפילו אם נימא דל"ח נשתקע בכה"ג מכ"מ אין לכותבו בדמתקרי דל"ש רק על מה שיקרא כן בפי העולם ולא על חתימה כמ"ש הט"ז ואם הי' כותבין שם עטיא פרידא בעיקר ועטל בדמתקריא היה נכון יותר דבזה יש לסמוך על דעת רשד"ם ור"י מינץ משא"כ בכתב על שם שנשתקע דמתקרי פסול לכ"ע וע' בס' אהלי שם וכ"כ בס' יד"י בסוף ה' שחיטה ה' גיטין סי' ג' ואף שראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' ק"ן פוסק בפשיטות בשם הנכתב בכתובה וגם נכתב לפרקים בקוויטל לכותבו בדמתקריא וגם בתשו' מגדל השן סי' נ"ג בעובדא כמו נ"ד שהיה שם העריסה מחלה ליבא ונקראת בעי כל ליבא רק אביה קורא אותה לפרקים מחלה ליבא ובכתובה נכתבת כן כתב דיש לכתוב מחלה ליבא בדמתקריא לענ"ד צ"ע:

אמנם בדיעבד בגט שהובא מרחוק וחשש עיגון כמו בנ"ד נראה כיון דהוא שם העריסה ואביה