מנחת פתים אבן העזר נז

שיטת ה"ג דבכל פסולי דרבנן אם ניסת ל"ת וכ"מ בב"ש לקמן סי' קל"א ס"ק ב' דבכתב טופס שלא לשמה אם ניסת ל"ת ובפר"ח לעיל סי' קכ"ח ס"ק כ' ד"ה ולענין נראה דמכשיר לגמרי אם כתב הזמן שלא לשמה דאינו בכלל תורף לענין זה וכיוצא לזה כתב בתשו' הרא"ש כלל ל"ה דאף דצריך לכתוב ודין בגט מכ"מ א"צ לכותבו לשמה כיון דהיא רק משום הוכחה וע' בתו"ג סי' קכ"ו ס"ק ה' כתב שהר"ן חולק ע"ז יעו"ש:

סעי' ב' ונחתם בלילה שאחרי'. ונחתב ביום ונחתם בין השמשות ע' תשו' ר"ח או"ז סי' ר"ל האריך בטעמים להכשיר הגט דהוי ספק דרבנן כיון דלא פסלו חכמים הגט לגמרי ואם ניסת ל"ת בגט שאין בו זמן וה"ה במוקדם יעו"ש עוד שדעתו דעסוקין באותו ענין כשר אף לכתחלה וט"ס ברמב"ם וצ"ל שם אם אין עסוקים באותו ענין יעו"ש וע' ט"ז לעיל סי' קכ"ו ס"ק ט' משמע דאפילו לכתחילה יש ליתן הגט בספק מוקדם מטעם ספק דרבנן יעו"ש וע' מג"א או"ח סי' י"א דאין עושין סד"ר לכתחלה:

סעי' ט' עד הזמן הכתוב בו ע' פנ"י גיטין י"ח דלשיטה זו דהגט כשר מונין ג' חדשים שהאשה צריכה להמתין משעת נתינה ולא משעת חלות הגט יעו"ש:

סי' קכ"ח סעי' ב' בהגה וכותבין מתא ע' בב"י בשם מרדכי וכן מוכח בתוס' עירובין כ"א ד"ה מתוותא דגם על כפר כותבין מתא וע' תשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' קכ"ג ובס' ד"ח כתב דאין לכתוב מתא על כפר דהתשב"ץ שהובא בב"י נראה שחולק ע"ז וא"כ בכפר בשעת הדחק נראה להשמיט מתא לגמרי דכשר כמבואר ברמ"א דאם דילג מתא כשר וגם יש מקום להשמיט שם הכפר לגמרי אם אינו ידוע השם בבירור כב"ש ס"ק א' וע' תשו' בית שלמה אה"ע סי' צ"ח ותשו' בית יצחק אה"ע ח"ב סי' צ"ז לענין כפר. וע' בב"ש דעיר שנשתקע אין כותבין בגט ובתשו' מרן הב"י כתב דאם כותבין שם העיר בגט תו לא מיקרי נשתקע וכעין סברא זו כתב ריטב"א ע"א ס"ו ד"ה אביי וע' בחת"ס בחדושיו לע"א שם ובלח"מ פ"ט מנדרים. סעי' ד' כל תשמישי העיר. ע' ב"ש ס"ק י"ד. וצ"ע דשם כתב בב"י ע"ד מהרי"ק שרובא דרובא הי' שותין מנהר או מבאר ומיעוטא דמיעוטא ממעיין. ומ"ש כאן קצת תשמיש יוכל להיות שרובן משתמשים רק קצת תשמיש דהיינו כביסה או משרה לבד והב"י שכתב מיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא היינו מיעוטא דמיעוטא אנשים אבל כשהרבה אנשים משתמשים רק קצת תשמיש בזה ל"א כליתא דמי וא"כ מנין לומר דכשהנהר בתוך העיבור יכתבו אף בלי שום תשמיש ואף כשהמיעוט ומיעוטא דמיעוטא אין מסתפקין ממנו כלל וצ"ע וע' בס"ג סי' קי"ב ובט"ג לקו"ע ס"ק י"ד. שם כותבין על מי בארות ע' בשו"ת עטר"ח אה"ע סי' כ"ב בדין בארות או מעיינות של יחידים אם לכתוב ע"ז דיתבא וכו' וגם נדון הפלומפין חקר שם אם הם בכלל באר או מעיין והכה לענין מעיינות של יחידים לכאורה אין ספק דכל מעיין אפילו דיחיד הוי של רבים מתקנת יהושע בב"ק פ"א וע' בתוס' שם רק בבאר דטרח בי' יש להסתפק:

סעי' ז' אבד שמו ע' ב"ש ס"ק י"ח דרוב קוראים רק שם א' וצ"ע מדוע לא יכתוב גם שם המיעוט ואולי מהרי"ק לטעמ' דלא אזיל בנהר רק בתר רוב וה"ה לענין שם הנהר משא"כ לדידן צ"ע וע' ב"ש ס"ק מ"ב – ואעתיק מ"ש בתשובה להרב מו"ה חיים דוד בראנדיס בהיותו אב"ד בעיר באזיליא ברוסיא ע"ד שאלתו שחפץ לסדר גיטין שם עפ"י הסכמת גדולים ומסופק אודות הבארות ומעיינות שרובא דמינכרא מהסיפוק בעירו היא מבארות ולא ממעיינות. הנה בתשו' בי"ש אה"ע סי' צ"ח העלה דבכה"ג דרק מיעוטא דמיעוטא מסתפקין ממעיינות יש להשמיטם ולכתוב בארות וכה מצאתי גם בתשו' פנ"י ח"א אה"ע סי' י"ד שהאריך בזה לבאר דברי רמ"א וסה"ג וכתב ג"כ דיש ליזל בתר עיקר הסיפוק ומשמע שם דהא דכ' מהרי"ק מיעוטא דמיעוטא כגון א' מעשרה היא לאו דוקא רק כל דאינו מיעוט מצוי כמאן דליתא דמי וכ"כ בברכת המים שנדפס מחדש מהרב ר"מ ר"י ואע"ג דאיכא בארות בעיר שמסתפקין מאתם ובארות נקראו ג"כ מעיינות כמ"ש הב"ש סי' קכ"ח דמה"ט אין נוהגין לכתוב בארות דנכלל בכלל מעיינות אמנם הא בב"י סי' הנ"ל מבואר להדיא דאי ליכא מעיינות רק בארות וכתב מעיינות הוי שינוי ופסול אף בדיעבד וע"כ צ"ל כמ"ש בתשו' בי"ש אה"ע סי' צ"ח דכיון דכתיב בקרא אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור דכולל ג"כ באר לכך ש"ד לכתוב מעיינות כשיש מעיינות וגם בארות ונכללו הבארות בכלל המעיינות אבל לכתוב על בארות לחוד מעיינות הו"ל שינוי יעו"ש וכבר קדמו בזה בתשו' השיב משה אה"ע סי' ס"ז א"כ בנ"ד אם הסיפוק ממעיינות היא מיעוטא דמיעוטא דכמאן דליתא דמי הו"ל כליכא מעיינות כלל ואיכא בארות דאין לכתוב מעיינות על הבארות וקצת יש לי להעיר ע"ד הש"מ ותשו' בי"ש הנ"ל מהא דאמרינן בשבועות דף כ"ב דשתי' בכלל אכילה אבע"א סברא ואבע"א קרא אבע"א סברא דאמרו אנשי תא ונטעים מידי ואזלי ושתי (כה גירסת תוס' שם ד"ה תא ונטעים וכ"ה בריטב"א) ואבע"א קרא כדכתיב ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך ותירושך ותירוש חמרא היא וכתיב ואכלת יעו"ש ומשמע דסברא וקרא חד היא דכל מה דילפינין מסברא ילפינין נמי מקרא וקשה הא מסברא שמעינין דאפילו אין כוונתו על אכילה כלל רק על שתי' אפ"ה שייך לומר לשון אכילה דהא אמרו תא ונטעום ולא טעמו רק שתו ומקרא לא שמעינין אלא דשתיה בכלל אכילה דכולל בלשון אכילה גם שתיה כמו ואכלת דגנך תירושך דכולל אכילה ושתיה בלשון אכילה ונ"מ נמי לדינא כגון בנשבע שלא לאכול והיה בדעתו רק שלא לשתות דלפי הסברא ולשון ב"א מותר לו לאכול דאין מה שבלבו סותר למה שבפיו דיתכן לומר שלא אוכל גם על שתיה גרידתא והו"ל כאומר שלא אוכל סתם והיה בלבו על מין א' דיקא וכמ"ש תוס' שבועות כ"ג ד"ה דלמא משא"כ לפי הקרא בכה"ג אסור גם באכילה דלשון אכילה על שתיה גרידא לא אשכחן בקרא רק בכולל אכילה ושתיה יחד ובאמת בגמרא משמע דאין שום נ"מ בין אבע"א סברא לאבע"א קרא וע"כ דסברת חז"ל כיון דבקרא נכלל בלשון ואכלת גם שתיה ממילא אנו למידין מזה דגם על שתיה לבד שייך לשון זה דאין הבדל בין כוללו ביחד או בפ"ע א"כ ה"ה לענין מעיינות כיון דהתורה כללה מעיין ובאר בלשון מעיין א"כ גם על בארות לחוד יש לכתוב מעיינות אמנם לדינא מי יהין להורות נגד המבואר בב"י דכ' על בארות מעיינות פסול ובב"י שם מבואר דאם היה מעיין א' וכתב מעיינות פסול וקצת יש להעיר ע"ז מב"ב קמ"ב בההוא דאמר נכסי לבני ולא הו"ל אלא חד ברא וקאמר שם דקרי אינשי לבן בניי בלשון רבים כמו בני פלוא אליאב יעו"ש ויש לחלק:

וע"ד שאלתו בדבר הנהר אשר הוא רוחב מאה אמה והמעיינות הם מחוץ לנהר נראה פשוט שהנהר מפסיק ואין הנהר נחשב כעיר וא"כ ממילא המעיינות הם חוץ לעיבורה של עיר דהא באו"ח סי' שצ"ח מבואר דביש דקה על שפת הנחל כל הנחל נמדד בכלל העיר יעו"ש אבל באין דקה אין הנחל מצטרף ועוד דהרב בש"ע שם סעי' י"ג כתב עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש כ"ו הנחל מכלל העיר יעו"ש ומקורו מדברי הרי"ף ז"ל פ' כיצד מעברין א"כ היכא שאין רוב