מנחת פתים אבן העזר נו

הפוסקים אינו כן ונראה דגם כתב מקצת טופס שלא לשמה כשר וכן מקצת טופס ע"י חק תוכות ואם באנו לדמות לעדים א"כ גם כשכתב תיבה א' מן הטופס ע"י חק תוכות יפסול כמו בעדים וזה לא שמענו:

שם אותיות יתירות ע' בפ"ת ס"ק כ' בכתב צביתי בג' יודין הביא דברי הפ"מ שהגט כשר. ובשאילת יעב"ץ סי' נ' חולק על הפ"מ וכתב דהגט פסול ואפשר אף בטל יעו"ש ודברי השאי"ע לענ"ד צ"ע:

סי' קכ"ד סעי' א' ואם נתגרשה בגט שאין בו זמן. הנה לשיטת הנימו"י פ"ד דסנהדרין מה"ת בעינן זמן אלא דחכמים הכשירו כיון דשכיחא טובא כמו הלוואות ויש כח ביד חכמים לעשות כן דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מינה והנה כולם תמהו על הנימו"י דא"כ מ"ט דר"י דפוסל גט שאין בו זמן משום שמא יחפה על בת אחותו היינו ע"י שיאמר שמקודם נתגרשה תיפוק לי' דאפילו עכשיו נתגרשה בגט שאין בו זמן תפטר ממיתה דהא אפקעינהו רבנן לקידושין מינה והו"ל פנוי'. ובתומים סי' ל"ד ס"ק ט' תירץ עפ"י שיטת תוס' בגיטין שם דחיישינן נמי בזה"ז לשמא יחפה על בניה ממזרים או שישאנה אחר גירושין וזה שייך גם לבתר דהפקיעו הקידושין דקידושי תורה אבל אכתי נשאר קידושי דרבנן והוולד ממזר וגם אסור לו לחזור ולישא אותה עכ"פ מדבריהם וכשלא יהי' זמן יחפה בשקר שמקודם נתגרשה ויהי' הוולד כשר וכן יהי' מותר לישא אותה עכ"ד. ואכתי אינו מיושב דנהי דכ' תוס' דגם בזה"ז דל"ש שמא יחפה לפטור ממיתה אכתי גט שאין בו זמן פסול מחשש שמא יחפה על בניה ממזרים אבל מכ"מ הלא בגמרא מבואר הגזירה דשמא יחפה על בת אחותו והיינו לפטרה ממיתה בזמן שהי' סנהדרין בישראל כדדייק לישנא דשמא יחפה וע"ז קשה טובא הא באמת תיפטר ממיתה אף אם נתגרשה אחר הזנות וא"צ לחיפוי של שקר שמקודם נתגרשה. אכן נראה לפימ"ש תוס' גיטין דף ל"ב ד"ה ואפקעינהו דכל היכא דמכוין להפקיע הקידושין לא הפקיעו חז"ל הקידושין יעו"ש וא"כ אם תגיד האמת שנתגרשה לאחר שזינתה א"כ כל כוונת הבעל בגט זה הוה לחפות עליה לפטרה ממיתה ע"י גט שאין בו זמן לומר אפקעינהו דאל"כ למה גירשה דנהי דאסורה עליו משום שזינתה הא הב"ד יהרגו אותה דזינתה בעדים ובהתראה ולא היה צריך לגרשה וע"כ דכוונתו בגירושין להפקיע הקידושין ובזה שכיון לאפקועי הקידושין באמת לא נפקעו הקידושין ואין הגט מועיל כלל רק שיחפה בשקר שמקודם גירשה בטרם שזינתה ולבתר שחרב ביהמ"ק שאין הורגין אותה והיא באמת חייב לגרשה בזה תקשה למה חששו שמא יחפה על בניה ממזרים וכדומה הא באמת הם כשרים מטעם אפקעינהו ול"ש לומר דכוונתו להפקיע הקודושין דמאן יימר דכוונתו לזה הא ע"כ הוא מוכרח לגרשה וע"ז מתרץ התומים שפיר דעכ"פ קידושי דרבנן נשארו ושייך שפיר בזה"ז חיפוי:

והנה התוס' בגיטין שם ד"ה שמא יחפה כתבו הא דיכול לחפות ולא מוקמי' אחזקת א"א והשתא נתגרשה כיון דהיא גרושה לפנינו ועוד דאוקמי' אחזקת צדקת והשתא זינתה יעו"ש וביאר הפנ"י דבריהם דשני התירוצים חדא היא דכיון דאיכא חזקה להדי חזקה והרי היא גרושה לפנינו הו"ל כוודאי נתגרשה וכמו במקוה שנמדד ונמצא חסר בריש נדה דהי"ל חדא במקום תרתי וכוודאי משוינין לי' שם יעו"ש ובטיב גיטין הקשה לנימו"י הנ"ל דגט שאין בו זמן כשר היא משום הפקעת קידושין וכשמתכוין להפקיע הקידושין לא הפקיעו כתוס' הנ"ל וא"כ אם נתגרשה לאחר הזנות גם עכשיו אינה מגורשת כלל ואין כאן תרתי נגד חדא רק חדא נגד חדא חזקת אשת איש יעו"ש שנדחק ובאמת נראה שהתוס' הנ"ל חולקים על נימו"י וסברי דגט שאין בו זמן כשר מה"ת ול"צ להפקעת קידושין ולהנימו"י לא תקשה קושי' תוס' דהאיך יחפה הא אית לה חזקת איש דהא נגד חזקה זו יש חזקה אחרת חזקת כשרות והו"ל חזקה להדי חזקה ומספיקא לא קטלינין לה והתוס' כתבו לרווחא דמלתא דהרי היא גרושה לפנינו והו"ל תרתי במקום חדא והו"ל כוודאי זינתה לבתר גירושין אבל באמת הא גם מספיקא לא קטלינין:

ואדרבא לשיטת הנימו"י ניחא טפי דהנה לשיטת תוס' הנ"ל יש להקשות דנהי דבעיקר החשש דשמא יחפה על ב"א לפטרה ממיתה בזמן שביהמ"ק קיים שפיר כתבו דהו"ל חדא במקום תרתי אכתי בזה"ז דגט שאין בו זמן פסול משום שמא יחפה על בניו ממזרים או יחזור וישאנה ואמאי הא מספק נמי יהי' הוולד ממזר וכן יהי' אסור לשאנה מה"ט דחיישינן דלמא מקודם זינתה ובזה אין לומר דהו"ל תרתי במקום חדא דהרי היא גרושה לפנינו ואוקמי' בחזקת כשרות כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר. דע"כ ל"א במקוה לדון מכח חזקה דהשתא מי חסר עתה גם מקודם היה חסר רק היכא שאין דבר לתלות בו שעי"ז נחסר עתה אבל הכא שאנו רואין הסיבה לפנינו הלא הדרך מורווח לפנינו לומר דמחמת אותו סיבה נחסר ובטרם ש נתהוה הסיבה היה המקוה שלימה כמ"ש סברא זו הגאון בס' יהושע סי' מ"ח והשתא בשלמא בזמן שביהמ"ק קיים והתרו בה למיתה שפיר כתבו תוס' דהרי היא גרושה לפנינו ומסתמא היתה גרושה קודם שזינתה ואין לומר דהא הסיבה לפנינו דע"י שזינתה גירשה דהא מחיוב לגרשה כמבואר בפוסקים ובאה"ע סי' קי"ז דאסור להתייחד עמה ובב"מ שם כתב דאף אם אין רצונו להתייחד עמה רק בעדים חייב לגרשה דזה שייך רק בזה"ז שאין דנין למיתה אבל בזמן שביהמ"ק והתרו בה למיתה לאיזה צורך יגרשנה דלמא יבוא להתייחד עמה הא הב"ד ימיתו אותה וא"כ אין לנו שום סיבה לומר דע"י הזנות גירשה וכיון דהיא גרושה לפנינו אמרינן דגם מקודם נתגרשה אבל בזה"ז שאין דנין אותה וא"כ האשה שזינתה הוא חייב עפ"י הדין לגרשה א"כ האיך נוכל לומר כיון דהיא גרושה לפנינו מסתמא גם מקודם היתה גרושה הרי הסיבה לפנינו לתלות בו שע"י הזנות גירשה כדת וכהלכה א"כ שוב לא הוי חדא במקום תרתי ונהי דהחזקות סתרי אהדדי חזקת א"א וחזקת צדיקת עדיין הוולד ממזר מספק והאיך יחפה אבל לשיטת הנימו"י הנ"ל ניחא דהא בזה"ז שמחייב לגרשה בנתגרשה דגט שאין בו זמן הפקיעו רבנן לקידושין כמ"ש התומים הנ"ל וכמ"ש למעלה דהא אין לנו הוכחה שכיון להפקיע הקידושין כיון שמוכרח לגרשה והא דשמא יחפה היא משום דעכ"פ קידושין דרבנן נשארו והוי הוולד ממזר מדבריהם א"כ כיון דהיא רק מדבריהם שפיר יחפה כיון דחזקת א"א וחזקת כשרות סתרי אהדדי הנ"ל לגבי הוולד וגם לגבי דידה לחזור ולשוינה ספיקא דרבנן ולהקל דהא מה"ת נפקעו הקידושין וא"ש:

והנה בהא דמבואר כאן דבגט שאין בו זמן אם ניסת ל"ת לכאורה ה"ה ביש בו זמן אלא שהזמן נכתב שלא לשמה ג"כ הדין כמו באין בו זמן דאם ניסת ל"ת ובאב"מ כאן ס"ק ג' יצא לדון בדבר החדש דאף להפוסקים דמוקדם אם ניסת ל"ת בנכתב שלא בידיעת הבעל הו"ל כשלא לשמה ואף אם ניסת תצא דפסול של"ש דהוא רק בגיטין חמור טפי וכמ"ש הר"ן פ' המגרש יעו"ש ולדבריו בנכתב הזמן כראוי אלא שנכתב שלא לשמה תצא ולענ"ד הר"ן כתב שם כן בשיטת רמב"ן וכבר כתב הב"י לקמן סי' ק"ן דהרמב"ן גופא ביטל דעתו עפ"י