מנחת פתים אבן העזר נה

שיטה לשיטה מאי והא הוי מחוסר קציצה והא בין שיטה לשיטה יש חלק כמלוא שיטה א"כ שייר בשוה לגט אפ"ה כשר מיהו למאי דמוקי שם במעורה א"כ בין שיטה לשיטה הוא פחות מכתיבת הגט וע' רש"י שם אולם למאי דמדייק הרא"ש פ"ב סי' כ"ג הוכחה להנ"ל מהא דבעי בין שיטה לשיטה מאי ופריך ותיפוק לי' דהו"ל ב' ספרים ומשמע דהוכחתו מהקושיא למ"ל להקשות מב' ספרים תיפוק לי' מטעם מחוסר קציצה וא"כ לפ"ז הא לא ידע דמיירי במעורה ואפ"ה פריך מזה ולא ממחוסר קציצה ומוכח דבשוה לגט כשר וצ"ע בזה עוד:

סעי' ו' היה הגט חקוק ע' בח"מ הביא דברי הד"מ בשם או"ז דאם חקק הגט על ידה של עצמה אינה מגורשת דלא יהיב לה מידי וע' בפר"ח שהוא תוספתא מפורשת ובאמת באו"ז מביא שם דברי התוספתא ושם באו"ז איתא שהר"ש הקשה מה בין זה לכתבו על איה"נ שהרי אינו נותן לה נייר אלא אותיות והשיב לו דבאיה"נ איכא נתינה דיכול להוליך הנאה ליה"מ ויש שמותר בביטול או ברוב ואיכא נתינה משא"כ ביד המתגרשת דליכא נתינה עכ"ל וצ"ע להבין קושיא הר"ש דהא מבואר בגיטין י"ח להדיא דהר"ז גיטך והנייר שלו אינה מגורשת וע' ברש"י שם משום דאותיות פורחים באויר וא"כ האיך עלה ע"ד ר"ש דמה"ט מגורשת באיה"נ משום דאיכא נתינת אותיות ועוד דהא כתבו על איה"נ משמע ודאי דגם הדיו מאיה"נ אפ"ה מגורשת וע"כ הטעם דאיה"נ נתינה היא משא"כ בכתב על יד עצמה וגם תירוצו של האו"ז אינו מובן דמ"ש דיכול להוליך הנאה לים המלח הא זה רק בנתערב ולא כשהאיסור בעינא וגם מ"ש דיש היתר ע"י ביטול צ"ע דהא המקדש באיה"נ אינה מקודשת אף שאפשר לבטלו וע"כ לומר דאף דאיה"נ לא שוה מידי אבל עכ"פ נתינה הוי א"כ תו מה צורך לטעם דאפשר לבטל ברוב הא לפי"ז הטעם יכולין לומר דאיסורי הנאה שו"פ וז"א כדמוכח מהא דקידשה באיה"נ וע' בנ"צ ליו"ד סי' צ"ט:

סי' קכ"ה סעי' ו' לתקן קודם שיחתמו העדים ע' ב"ש ובתו"ג דאפילו בלא שעת הדחק שרי כשהסופר מתקן קודם חתימה יעו"ש ונראה מזה דגרירה בין אות לאות אין אנו חוששין מטעם יכול להזדייף ואף דכ' הב"ש לקמן ס"ק כ"ב דלא יהא בין אות לאות גרר היא רק לכתחלה קודם כתיבה מהדרין על נייר נקי אבל לאחר שנכתב אין חשש בגרר שבין אות לאות כיון דא"א לכתוב שם דבר כי ההבדל בין אות לאות היא רק כחוט השערה אבל כשגורר אות שלם אסור לכתוב אף בצדו מטעם חשש יכול להזדייף ואפשר היה כתוב שם איזה אות ע' ב"ש ס"ק י"א וע' בברכת המים בסה"ג סי' פ"ב כתב ג"כ דגרירת מקצת האות כגון רגל הקוף אין חשש כ"כ מטעם יכול להזדייף וע' בברכת המים סי' ל' לענין מחק וגרר שבין השיטין אף דלכתחלה אין ליקח קלף כזה בדיעבד שכבר כתב הגט אף אם נזדמן שהגיע לשם הלמדין והכפין כיון דעיקר אותיות האלו לא נכתבו על הגרר אין חשש אף אם עדיין לא ניתן יעו"ש. ובדין אות יתירה בגט ע' בתו"ג ונראה דתיבה כפולה בגט אף בתורף כגון שכ' מותרת שני פעמים כשר דאף דבתיבות כפולין בס"ת פסול עד שיתקן וע' במג"א סי' ל"ב ובש"ע הרב שם היא משום דכל יתר כנטול ומה"ט אף אות יתר או תיבה יתירה בין השיטין פסול בס"ת ותפלין כמ"ש בגה"ק סי' רע"ד והביאו ראי' לזה מיו"ד סי' רפ"ח דכתב במזוזה בפנים תיבות ושמות פסולה והיינו משום יתר כנטול והא בגט כשר בכה"ג כמבואר לעיל סי' קכ"ד סעי' ג' בהגה דאם כתבו על ספר אע"פ שיש בו ענינים אחרים כשר וע' תשו' פנ"י ח"ב אה"ע סי' כ' ותשו' ב"ח החדשות סי' צ"ג נראה דעתם דאין לחוש בתיבות יתירות שביני שיטין בגט יעו"ש א"כ נראה דה"ה בתיבה יתירה כפולה בשיטה כשר אף בתורף מיהו שיטת רש"י דחסר ויתר פוסל בתורף ע' ב"ש לקמן סי' קכ"ו ס"ק ל' וכ"ה לא קיי"ל הכי וכבר תמהו עליו התוס' שם מיהו בשם האיש והאשה שכתב תיבות כפולות כגון ששמו משה וכותב משה משה הגט פסול דאפשר ששמו משה משה וכדאשכחן בגמ' בן בג בג אומר והו"ל ככותב על משה משה אהרן דפסול או בטל:

סעי' ו' קרוע ש"ו ע' בפר"ח דקריעת ש"ו אפילו בכ"ש פוסל וראי' מריב"ש ובתומים סי' נ"ב כתב דנהי דל"ב קרע בכל הגט כמ"ש ש"ך עכ"פ אם היה הקרע באיזה תיבה יחידית ודאי אינו פוסל והביא שם ראי' ברורה. ואם היה הקרע בתורף צ"ע דהא בסי' נ"ב משמע דקרע בתורף פסול אף בלי ש"ו דכה"ג הוי קרע ב"ד ובב"ש כאן משמע דאף קרע בתורף אינו פוסל וע' בתומים שם סו"ס נ"ב ובב"י כחן:

סי' קכ"ו סעי' כ' בשביל דילוג אות אחת. וע' בב"ש בשם העיטור כל שניכר שהוא ט"ס כגון שנחסר השין של ששי כשר חוץ בשמות הבעלים. צ"ע אם כוונת העיטור דשמות הבעלים דהוי תורף פסול וא"כ ה"ה בכל התורף כן וזמן שאני דהיא רק מדרבנן ואינו בכלל תורף מה"ת וע' פר"ח סו"ס קכ"ה אי הכוונה דדוקא בשמות הבעלים דבשאר תורף כשר רק בשמות כיון דכל השמות הסכמיות הם ל"ש מוכח מתוכו דאולי הוא נקרא כן. ולפנינו בעיטור הגרסא מסתברא שכל שטר שמוכח שט"ס היא א"צ קיום כינו אחריות ט"ס מלבד בשמות הבעלים והממון יעו"ש ולשון זה מורה דקאי על שאר שטרות ולא על גט ומכ"מ אם באנו ללמוד משם נראה דכל שהיא בכלל תורף אף מוכח מתוכו פסול כמו בממון בשטר וזמן שאני. ומ"ש הב"ש כאן בשם רש"י דחסר ויתר פוסל בתורף בתוס' שם חלקו עליו וע' לקמן סעי' מ"ט משמע אף בתורף כשר חסר או יתר ועמ"ש לעיל סי' קכ"ה:

סעי' מ"א צריך לכתוב והא"מ לכל אדם ע' ב"ש בשם רמב"ן ובנוב"י מה"ת חאה"ע סי' קי"ג כתב דאם חסר תיבת מותרת וכתב רק לכל אדם כשר אף לרמב"ן יעו"ש ובעניותי הדבר תמוה דהא לרמב"ן הטעם דצריך לה"א מותרת להתירה אף בזנות דלולא זאת אין משמעות הגט רק שמתירה להתנסבא וא"כ אם כתב כן הרי את לכל אדם וחסר לפנינו ביאורו א"כ כשם שיש לומר שכוונתו מותרת לכל אדם כן יש לומר שכוונתו דאסורה לכל אדם בזנות ובדאיכא למימר הכי והכי הו"ל כחסר לגמרי הא"מ דלרמב"ן הגט פסול וצע"ג:

סעי' מ"ט אם חיסר תיבה א' מהטופס לא נפסל בהכי ואם חסר הרוב מהטופס כתב הפר"ח דבדיעבד אם מתגרשה תנשא יעו"ש ולי צ"ע דהא טופס שכתבו חש"ו או גדול שלא לשמה כתב רמב"ן דהגט פסול ולשיטתו אף אם ניסת תצא הובאו דבריו בר"ן סו"פ המגרש וע' ב"ש לקמן סי' קל"א ס"ק ב' ועכ"פ לכתחלה לא תנשא ואם איתא דחסר כל הטופס כשר מדוע יגרע שלא לשמה מחסר לגמרי. ונראה דהפר"ח לשיטתו בסי' קכ"ג דמסיק להלכה כהמחבר שם דחש"ו שכתבו טופס כשר לכך מכשיר בדיעבד גם בחסר רובו אבל למאי דקיי"ל שם דפסול אף בדיעבד א"כ ה"ה בחסר רוב הטופס דרובו ככולו. ואפשר דשלא לשמה גרע מחסר וכמו בעדים שחתמו שלא לשמה דהגט פסול אף בדאיכא ע"מ ובלא חתמו כלל כשר והטעם דגזרינן חתימה של"ש אטו כתיבה שלא לשמה כמ"ש תוס' גיטין ד'. ואם נימא כן אפשר דאם הסופר כתב מקצת מן הטופס שלא לשמה הגט פסול אף דחסר מקצת מן הטופס כשר מיהו משמעות