מנחת פתים אבן העזר נד

לפקפוקו של החכמ"א ולהשען ע"ד מהרי"ט וכנה"ג דבכה"ג שהגט הוא בכל גווני אין חשש משום ברירה ובאם שכת"י של המגרש שבא ליד כ"ת הוא רק בחת"י והכתב של אחר ודאי אין שום היתר בדבר רק להראות כל הכתב עם החתימה להסופר והעדים בטרם יכתבו ויחתמו וקצת יש לפקפק באם אחר כתב והמגרש חתם בחת"י דאפשר דהמתירין ע"י כתב היינו כשכל הכתב של המגרש ולא כשהכתב של אחר וחת"י של המגרש מיהו נראה בזה דהמתירין מדמין כתיבה להרכנת הראש א"כ כמו דבהרכנת הראש סגי אף שהרכנה גופא אינו מורה על שום דבר גירושין רק בצירוף אחרים ששאלוהו אם יכתבו גנו לאשתו כן ה"נ כשאחרים כותבין והוא חותם הוי חתימתו כהרכנת הראש. ועכ"פ הדבר מוכרח להראות להסופר והעדים הכתב כולו בטרם שיכתבו ויחתמו ולא לחוש לפקפוקו של החכמ"א ולאשר גם בלעדי פקפוק זה הדבר חמור ונוסף גם פקפוק דחכמ"א אם כי דעתי נוטה להתיר במקום עיגון אין רצוני שישען עלי עד אשר יסכים לזה עוד רב גדול. ע"כ תשובתי:

סי' קכ"א סעי' ו' מוציא ברמיזה. עי' ב"י בשם העיטור לענין אם מועיל קפיצה ומסתברא לן כר"ח דאמר בשל תורה הלך אחר המחמיר עכ"ל וצ"ע דהא קידושי חרש מדבריהם והוי ספק דרבנן ובנשא כשהוא פקח אפילו רמיזה אינו מועיל. ואפשר כוונתו באלם דמוציא ברמיזה. וע' ב"ש דרמיזה היינו בידו ובראשו. נראה כוונתו ביד או בראש כמבואר לעיל סעי' ה' דסגי בהרכנת הראש:

סי' קכ"ב סעי' א' או שכתבוהו ונאבד. עי' בתו"ג דזה דוקא באמר כתבו ותנו אבל באומר לסופר כתוב גט לאשתי ונאבד אחר כתיבה כיון דלא עשאו שליח רק לכתוב כבר עשה שליחותו יעו"ש ולפי"ז גם בנפסל הגט בכתיבה צ"ע אם יכול לכתוב אחר לשי' רמב"ם לקמן סעי' ב' בכתב גנו ונפסל ונתנו לשליח א"י לכתוב גט אחר דבנתינה לשליח לא הקפיד על גט כשר ואף שהב"ש ס"ק ז' כתב דה"ד בנתנו לשליח אבל בנפסל ולא נתנו עדיין יכול לכתוב אחר יעו"ש משום דאמר לסופר תן לשליח ובטרם שנתן לא כלתה שליחותו עדיין אבל היכא שלא ציוה כ"א על הכתיבה הא תיכף לאחר שנכתב כלתה שליחותו. אמנם לפי המנהג שאומר המגרש לסופר כתוב גט לגרש בו את אשתי לשמי ולשמה לשם גירושין הרי הקפיד בפירוש שיהיה גט כשר לגרש בו יש לומר דנפסל בכתיבה לכ"ע יכול לכתוב אחר. והיינו אף בלא אמר שיכתוב עד מאה גיטין כמנהג:

סי' קכ"ג סעי' ג' כתב הגט ע' בב"י דהא דאמרינן עכו"ם אדעתי' דנפשיו קעביד הוא רק ספק דיכול להיות שכותב לשמה וע' ב"ש ס"ק ה' וצ"ע דהא. בגיטין כ"ג אמרינן והא ודאי נכרי אדעתי' דנפשי' קעביד משמע דהוי ודאי ויש לומר דבכוונה קאמר בש"ס שם לשון ודאי עפ"י דברי התו' שם בשם ר"י דהסוגיא קאי אליבא דר"מ אלא דסובר דגם לר"מ עכ"פ מדרבנן בעינן כתיבה לשמה וגם הקושיא והא עכו"ם אדעתא דנפשיו קעביד היא לר"מ יעו"ש לכך קאמר ודאי אדעתי' דנפשי' קעביד דאם היה ספק בדבר היה כשר מטעם ספק דרבנן להקל:

סי' קכ"ד סעי' א' גט שכתבו על אה"נ. ע' בב"מ לעיל סי' ק"כ שכ' דאם אמר לסופר כתוב גט ותן לאשתי דמהני אף שלא זכה הבעל בגט מטעם הרמ"ה דבזו הרגע שנותן הגט לאשה נעשית הוא שליח וזוכה לבעל ובאיה"נ ל"מ דלא ניחא לי' לזכות באה"נ יעו"ש ואפשר דאפילו ציוה לו לכתוב גטו על איה"נ וליתנו לאשה אינו מועיל עפ"י דעת קצה"ח סי' ר' ס"ק ה' דאף דאיה"נ שלו הוא אינו יכול לזכותו לאחר והא דגט שכתבו על איה"נ כשר כשר משום דבגט ל"ב זכי' רק נתינה דהא גם בע"כ מהני יעו"ש וזה שייך לגבי אשה אבל לגבי בעל הא בעינן זכי' ממש ואי אפשר לזכות באיה"נ ולדעת קצה"ח הא דגט שכתבו על איה"נ כשר היינו בקלף שהיה שלו ונאסר בהנאה אבל אם קנה איסור הנאה וגירש לא הוי גט ולא משמע כן מסתימת הגמרא והפוסקים וע' באב"מ לקמן סי' קל"ט ס"ק י"ג נראה דעתו דמועיל זכי' באיה"נ כשיודע שהוא אסור בהנאה אלא דבסתמא אמרינן איסורא לא ניחא לי' לתקנו יעו"ש וזה כדברי הב"מ הנ"ל ועכ"פ זה ודאי פשוט דלסברת הרמ"ה הנ"ל במי שאמר לסופר כתוב גנו ותן לאשתי אף דהכל של הסופר מועיל דהאשה זכתה לבעל בשעת קבלה א"כ אין מועיל גט כזה רק ברצון האשה אבל כשנתן לה בע"כ אינו מועיל דהא בע"כ לא נעשית היא שליחו של בעל לזכות לו:

סעי' ב' ומוסר לה העבד והפרה. ומבואר דאם נותן לה לה כל הפרה רק שמשייר לעצמו שתהא הפרה שלו ג"כ הגט בטל וע"כ היינו משום דעומד ליקצוץ אחר נתינה הקרן מן הפרה והוי גם עכשיו כקצוץ וזה הוכחת תוס' גיטין כ"א ד"ה יצא בסוה"ד דחתיכת דבר מועט כשר מהא דבעי בין שיטה לשיטה מאי. ואף דשם נותן לה כל הגט משום דעומד לחתוך כחתוך דמי ונפלאתי בזה על הב"מ סעי' א' שכתב במוסגר דמדברי הרא"ש פ"ב דגיטין סו"ס כ"ג ראי' תוס' מבעיא זו דקציצת תלוש שריא בדבר מועט נראה דלא נחות לסברת הר"ן דהא דפריך ותיפוק לי' דהוי ב' וג' ספרים היינו משום דכקצוץ דמי. יעו"ש ח"א דודאי ע"כ לכ"ע הפירוש הוא כהר"ן משום דעומד לקצוץ ואפ"ה גם לענין מחוסר קציצה כל שעומד לקוץ הוי מחוסר קציצה וכמו בקרן של פרה וז"פ וע' בתו"ג. והנה לשיטות הפוסקים שהובאו בב"י דדוקא במחובר ובפרה הוי מחוסר קציצה ולא בפסוקת תלוש נראה ודאי דבכותב הגט על פרה שחוטה או מתה שפיר כשר הגט אף שקוצץ הקרן ונותן לה לשיטתם וכן מבואר בריטב"א גיטין שם ועמ"ש בזה בחיבורי שירי טהרה בקו"א למכשירין פ"ב מ"ז. מיהו בבעל העיטור מאמר ז' כתב דאף בכה"ג הגט בטל דכיון דפרה אוכל וקרן לאו אוכל הוא מיקרי מחוסר קציצה יעו"ש. והנה בריטב"א שם מסופק אם כתב על קרן של פרה חי על דעת לשייר הפרה ואח"כ מתה דאפשר דכבר נפסל בשעת כתיבה מטעם דדעתו היה ליתן לה הכל ולשייר לעצמו זכות בפרה יעו"ש ומדבריו יש ללמד לכאורה גם לדידן לענין פסוקת תלוש דאם כתב גט על נייר גדול והיה בדעתו לקצוץ הנשאר אף שנותן לה אח"כ כולו פסול. מיהו מדברי הר"ן פ"ב דגיטין שכתב שם ע"ד רב האי דבקרן של פרה אפילו לא הוה דעתו לקוצצו פסול דסתמא קתני יעו"ש מוכח עכ"פ דמיירי המשנה גם בדעתו לקוצצו דהא סתמא קתני ומיירי בכל גווני ואפ"ה אם נתן אח"כ כל הפרה כשר:

. סעי' ג' וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט הוי כלייפותו. מבואר דאם חתך חתיכה שוה לגט כשר. וע' בהגהות תוי"ט שמסופק בזה מכח דיוקי לשון הרא"ש דסתרי אהדדי ומקור דברי רמ"א היא מסיה"ת ומכ"מ צ"ע לדינא בזה אפילו בדיעבד דהא אי אפשר לצמצם ודלמא חתך מעט יותר מכתיבת הגט וע' בכורות י"ז ותוס' שה בשם ר"ש וראיתי בברכת המים ס"ק ס"ג הביא מהלבוש דאם חתך חתיכה גדולה עד שיכולין לכתוב על אותה חתיכה גט אחר זה נקרא מחוסר קציצה יעו"ש והוא תמה עליו מדברי סיה"ת הנ"ל ויתכן דטעם הלבוש שהחמיר מכח דיוקום שברא"ש דסתרי אהדדי וגם מטעם א"א לצמצם. ולכאורה נראה הכרח לסיה"ת דהא התוס' הוכיחו דדבר מועט כשר מהא דבעי בין