מנחת פתים אבן העזר נב

או נאנס כיון דאי אפשר לו לעשות המעשה הו"ל כאומר אמרו ואף דיש לחלק דשם שאני דאי אפשר בשום אופן שיחתם בעצמו ולכך הנ' כאומר אמרו משא"כ בחלה דרוב חולין לחיים וכשיוחזר לבריאתו יעשה אז שליחותו אפ"ה מסתבר לי' לרשב"א ז"ל דגם בכה"ג הוי כאומר אמרו ובזה נכון מאוד הא דמסיק בש"ס גיטין שם אלא ר"י תרתי אמר ושמואל סבר לי' כוותי' בחדא ופליג עליו בחדא ופירש"י דר"י תרתי אמר דבין באומר לשלשה תנו בין שאמר אמרו לפלוני שיכתוב פסול יעו"ש והדבר יפלא דהיכן הוזכר זה במשנתינו שר' יוסי פוסל באומר אמרו ואי משום משנה דלקמן דחתם סופר ועד פסול דלא מיתוקמא אלא למאן דפוסל באומר אמרו מכ"מ מנלן דר' יוסי הוא דלמא תנא אחרינא הוא דפוסל באומר אמרו ועוד דלישנא דר' יוסי תרתי אמר משמע דבמשנתינו אמר תרתי והלא במשנה אינו מבואר רק דפוסל ר"י באומר לשלשה תנו אבל באומר אמרו לא נזכר כלל ועפ"י הנ"ל ניחא דהא ר"י שם במשנה אומר שאפילו אומר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו וא"כ שפיר מוכח מר"י תרתי דכיון דאמר שילמדו היינו באין יודעין לכתוב ג"כ הו"ל אונס כחלה דאף דרוב חולין לחיים השתא מיהו לא חזי וה"נ כיון דהשתא אינו ראוי לכתוב הו"ל כחלה ותו הו"ל כאומר אמרו ואפ"ה פוסל ר"י א"כ מוכח דסובר ר"י אומר אמרו פסול ולכן גם חלה או נאנס אינו מועיל לדידי' ודוק ואע"ג דלפי ההוא בגמרא שם דמודה ר' יוסי באומר אמרו מוכח דבכה"ג דא"י לכתוב לא הוי כאומר אמרו אבל למסקנת ר' יוסי דפוסל באומר אמרו נראה דהדר בי' מהס"ד וסובר דבכה"ג הוי כאומר אמרו. אמנם יש להוכיח מדברי המרדכי פ' האיש מקדש מ"ש בשם הקדוש מדריוש דלית לי' סברת הרשב"א הנ"ל דהא כתב שם דהעושה שליח לקדש ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתנס בדרך א"י לעשות שליח משום דמילי נינהי ולא מימסרי לשליח יעו"ש והא כבר הוכיח בקצה"ח סי' מ"ד ס"ק ב' דלשיו הקדוש א"כ אומר אמרו כשר וא"כ מדוע כתב דאפילו באיתנס א"י לעשות שליח הא באיתנס הו"ל כאומר אמרו וע"כ דסובר דחלה ונאנס לא הוי כאומר אמרו ותמהני מאוד שבש"ע אה"ע סי' ק"כ ובמחברים שם לא נזכר דבר מזה סי' ק"כ סעי' ה' אפילו כתב בכת"י וכו' אעתיק פה מ"ש בתשובה להרב מו"ה שלום יוסף האבד"ק לאקאטש ני'. ע"ד שאלתו באיש א' מאנשי הצבא ברוסיא שעומד כעת בקשרי המלחמה במזרח הרחוק נפשו ירעה לו על אשתו שהניח שם בעיר לאקאטש ורוצה לפטרה בג"פ על תנאי באם לא יבוא בחזרה עד ב' שנים תהי' מגורשת מעכשיו אבל אין שם סופר ולא רב ומורה וגם ישראלים אינם מצוים שם בלתי מאנשי הצבא וכ"ת כתב לו כי בפני תלתא ישראלים מאנשי הצבא ימנה בפיו את הסופר בלאקאטש לכתוב גט לאשתו וכן למנות עידי חתימה ושליח לנתינת הגט. וגם יכתוב בכת"י או בכת"י אחר והוא יחתום בלשון נוכח להסופר והעדים ושליח להולכה שבעיר הנ"ל שממנה אותם שלוחים והג' אנשים יחתמו ע"ז בתורת קיום ב"ד וכבר ראו עיני כ"ת דברי הבאה"ט סי' ק"כ ס"ק י' בשם המבי"ט שמקול במקום עיגון ע"י מינוי בכת"י וכ"ה בג"פ ושבו"י ח"א סי' קי"ד וכ"ת הוסיף אומץ למנות אותם גם בפיו כדברי ה"ג מהר"ם מבריסק שהביא בפ"ת סי' ק"כ ס"ק י"ח ולאשר הענין חמור דרש מאתי חוו"ד בזה אם יוכל לסמוך ע"ז:

והנה עיקר ההיתר הוא ע"י כת"י שבזה הקיל הרד"ך והמבי"ט ושבו"י אבל ההיתר למנות שליח לכתיבה שלא בפניו בפי' היא רק צירוף כ"ד כי רוב הפוסקים סברו כרמב"ן דא"א למנות שליח שלא בפניו וכמ"ש הכנה"ג סי' ק"כ. ולכאורה גם להפוסקים המתירים לעשות שליח בכתב יש לומר דהיינו דווקא כשהסופר והעדים רואין הכתיבה דהוי שליח בפניו אבל כששולח כתבו ממק"א נהי דכת"ו הוי כמו קולו אכתי הוי מיהת שליח שלא בפניו ויש להביא סמך לזה מתוס' ב"ק ק"ד ד"ה אין משלחין שכ' וז"ל ולפי מה שפירשנו לעיל אפילו כתב בכת"י וחתם בדיקני אינו מועיל כ"ז שלא אמר לו בפניו יעו"ש וכוונתם למ"ש בריש הסוגיא שם ד"ה שליח דשליח שיפרע לו חובו בעינן בפניו דוקא. אכן ממקומו הוא מוכרע שהפוסקים שהכשירו למנות שליח בכת"י היינו אף שלא בפניו דהא הרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין הביא דברי התוס' דפקח ששלח ממה"י בכת"י לכתוב גט לאשתו כותבין יעו"ש בדף ע"א ולא השיג ע"ז דהוי שליח שלא בפניו דאינו מועיל לרמב"ן וכן בתשב"ץ ח"א סי' ל"ו מבואר להדיא דהמתירין בכת"י היינו אף שלא בפניו וכ"נ מכל הפוסקים. וכה ראיתי בתורת גיטין סי' ק"כ ס"ק כ"ד שכתב בפשיטות דהכותב לפני הסופר והעדים לכ"ע לא גרע כת"י מהרכנת הראש יעו"ש ומוכח עכ"פ דדעתו דהמתירין בכת"י היינו אף שלא בפניו ולפי דבריו נראה דגריעותא דכת"י הוא רק מחמת שכותב שלא בפני הסופר והעדים ולענ"ד דבריו תמוהים דהא הר"ן הביא דברי התוס' דמתירין לשלוח בכת"י ממדינת הים לסופר לכתוב גט והר"ן מייתי ע"ז תוספתא דאיתא שם דאם כתב לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו הגט בטל עד שישמעו מפיו וכתב דיש לחוש למעשה ואם איתא דגריעותא דכתב הוא רק מה שנכתב שלא בפני הסופר הא הר"ן פליג על רמב"ן וסובר דמצי משוי שליח לסופר שלא בפניו ותקשה לדידי' מתוספתא הנ"ל דפוסל בכת"י וע"כ משום דהוי שלא בפני הסופר. ונראה ברור דפלוגתת הפוסקים אי ממנין שליח בכת"י הוא הן בכותב בפני הסופר הן שלא בפניו דהמכשירין מכשירין בכל גווני ואין זה ענין להא דאין ממנין שליח שלא בפניו ותרי מילי נינהו. דהנה בגריעותא דמינוי שליח בפיו שלא בפני הסופר לכאורה הוה אפשר לומר משום דאין הבעל מצוה לנוכח דשלא בפניו אין הציוי לנוכח רק בלשון נסתר ואשכחן לפעמים דשלא לנוכח קרוי שלא בפניו כדאי' במד"ר פ' נח דאף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו דכתוב אמרו לאלקים מה כורא מעשיך וכולו שלא בפניו הודו לה' כי טוב כל"ח יעו"ש דהכוונה שלא בפניו הוא שלא לנוכח אבל ז"א דהא כל השומע קולו כותבין גט לאשתו אף דאין הציוי לנוכח ועוד הא הא דאין ממנין שליח שלא בפניו למדו הפוסקים מהא דאמרינן בגיטין דף ע"א עד שישמעו קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו יעו"ש הרי דבעינן שמיעה א"כ עיקר הוא השמיעה אף שאינו מצוהו לנוכח וע"כ דעיקר גריעותא דשלא בפניו דאינ עומד במקום הבעל לכתוב לשמה בלתי אם הוא שומע המינוי בעצמו ולא ע"י אחרים שיאמרו לו כי כן ציוה הבעל. ובריעותא זה אינו מצד הבעל הממנה רק מצד הסופר והעדים שלא שמעו והיינו דאמרינן עד שישמעו לאפוקי מאומר אמרו הגריעותא הוא בהם שלא שמעו:

אכן בכת"י אף ששלח הכת"ו ממדינת הים לסופר ועדים כיון שהמה רואין כת"י של המגרש שמצוה להם לכתוב ראי' כשמועה הוא ואין בזה שום גריעותא מצד הסופר והעדים דהא רואין כת"י של הבעל הוי כמו שמועה דהא אין צריכין לסמוך על אחרים ואף אם אין הכת"י ניכר לסופר רק ע"י קיום העדים הא מה"ת א"צ קיום דל"ח אינש לזיוף וגם הקיום הוא רק גילוי מלתא שזה המגרש ואחר שנודע להסופר שזה כת"י א"כ רצונו של המגרש הוא רואה עין בעין וא"צ לסמוך בזה על אחרים ושפיר הוא כותב לשמה עפ"י ראייתי בכת"י הבעל וע' בנה"מ סי' כ"ח ס"ק ז' שהעלה דלר"ת דשולח אדם