מנחת פתים אבן העזר נ

בשעת שטותה הואיל ויש לה עתים של שמירה ועוד הגט בידה בשעת חלימותה. שהדברים נפלאים דהאיך תתגרש בעת שטותה וכבר עמד בזה הגאון מלבוב בתשו' בית יצחק חאה"ע סי' ג' והוא חשב שם שדברים אלו הם מפי השואל של הרש"ל. ולא כן הדבר כי הם דברי ר"ש שבראבי':

ולהנ"ל יתכן דכוונתו שקיבלה הגט בחצירה ומיירי ביש לה עתים קבועים לשטותה ומאליו יעבור ודינה כישינה דמתגרשת ע"י חצירה וכהראב"ד ומ"ש ועוד הגט בידה בשעת חלימותה היא כלפי מה דאמרינן באשה המגורשת ע"י חצר דלא תעבוד עובדא עד דמטי גיטא לידה ולכך קאמר דהא הגט בידה בשעת חלימותה ומקרי שפיר מטי לידה וא"צ לומר הא גיטך דהא כשנתקדשה ע"י חציר אף שקיבלה אח"כ בעצמה הגט בידה מותרת כמ"ש בתרת גיטין סי' קל"ז ובזה א"ש כל מה שהעיר בבית יצחק שם ע"ד הר"ש הנ"ל אך בגוף הדבר לדמות שוטה שיש לה זמן קבוע וממילא יעבור וכן נכפה לישן צ"ע מדברי רשב"א שהובא בב"י אה"ע סי' קל"ח וז"ל אבל ישינ אע"ג דהשתא אין לה יד מכ"מ ראוי להיות לה יד דלאו מחוסרת מעשה וסמי' בידן יעו"ש ומשמע דהא דישן ל"ד לקורדיקוס לאו משום דמאליו ננער רק משום דסמי' בידן להקיצו בכל עת בלי שום מעשה כגון ע"י צעקה בקול וכדומה ול"ד לקורדייקוע אף דסמיי' בידן לעשת לו רפואה מכ"מ מחוסר מעשה הוא דבעינן להאכילו בשרא וחמרא וגם שם אין הרפואה תיכף ובישן יכולים להקיצו בכל רגע וכן פירש בהגהות מהרל"ח שם דברי רשבא הנ"ל ולפי"ז בנכפה ושוטה שיש לו זמן קבוע לשטותו חף דיעבור השטות מאליו כיון דאין בידינו לסלק השטות מאתו עד שתבוא עת הקבוע ל"ד לישן ובזה צל"ע גם על הב"ש שכתב שמדמה שכור לישן ומשמע אפילו בהגיע לשכרותו של לוט דלפי דברי רשב"א ל"ד לישן דאף דבהמשך הזמן יתנער משכרותו מכ"מ ל"ד לישן דיכולים להקיצו בכל עת אבל שכור אין בידינו לסלק מאתו השכרות דהא שתה יותר מרביעות ושינה כ"ש ודרך אינו מועיל זולת ברוכב ג' מילין וצריך לזה המשך זמן ול"ד לישן דיכולים להקיצו בכל עת:

סי' ק"כ סעי' א' שהאשה נותנת שכר הסופר ע' ב"ש פלוגתת רמב"ם ורא"ש אם לכתחלה אומרים לה שתשלם. וע' ברש"י גיטין כ"ט ד"ה שליח מתנה דגבי מתנה ל"ש בזיון דאין עליו לכותבו רק על המקבל דתנן והמקבל נותן שבח הסופר יעו"ש וצ"ע דהא גם באשה שדיוה רבנן עליה ושו"ר בפנ"י שהעיר בזה וצ"ל דדעת רש"י כהרא"ש דלכתחלה אומרים לבעל ליתן שכר הסופר משא"כ במתנה אומרים לכתחלה למקבל שישלם. ועוד יש לומר דדעת רש"י ז"ל דאין משגיחין בתקנתא רק בעיקר הדין דבגט עליו לשלם שכר הסופר ונהי דתיקנו דאשה משלמת היא מטעם הפקר ב"ד והמעות נקנה לבעל ועכ"פ עליו רמי' תשלומי הסופר משא"כ במתנה גם בלי התקנה א"צ הנותן לשלם שכר הסופר ויהי' מדבריו סייעתא לדברי נה"מ סי' קצ"א בהשגתו על קצוה"ח שם ועמ"ש בספרי מ"פ לחו"מ שם:

ויש לעיין אם הבעל והאשה שניהם בשותפות משלמים שכר הסופר אם כשר הדבר די"ל דבעינן או כולו כדין תורה דהיינו שיתן הבעל או כולו כתקנת חכמים דהיינו שהאשה תתן וכעין דאי' בגיטין ט"ז אי כולו כקיום הגט אי כולו כתק"ח. ובתוס' שם משמע דמטעם סברא היא דלא דייק השליח כל כך כיון דאינו כולו בתקנת חכמים יעו"ש ובנ"ד ל"ש סברא זו מיהו שם מבע"ל בחציו בביאה וחציו בנפיל' דל"ש סברא הנ"ל וע' בחדושי רמב"ן שם וע' בב"מ כ"ג דאו' ודרבנן לא מצטרפי וע' לעיל סי' ל"ז סעי' י"ג בהגה וב"ש ס"ק כ"ז דאם הוי קדושין דאו' ונשואין דרבנן הוי כביאת זנות וגרע מאם הי' הקדושין גם הנשואין דרבנן יעו"ש ועיין במג"א או"ח סי' ט' ס"ק ה' ומ"ש במפ' שם שו"ר דיש לכאורה ללמוד ספק הנ"ל מירושלמי פ' הזורק ה"ג בשכר הלבלר שנו ובפ"מ שם אבל אין פירושו מוכרח:

סעי' ד' לא יאמר לסופר לכתוב. ע' ב"ש דבאומר אמרו י"א הגט בטל והיינו בכתיבה אבל בחתימה פסול ולא בטל. ובתו"ג ס"ק כ' הקשה דבאומר אמרו כיון דקפיד גם על החתימה אין הבדל בין כתובה לחתימה כיון דקפיד על שליחות ומילי לא מימסרי לשליח הגט בטל כמ"ש התוס' גיטין ס"ו ד"ה הא כתב הגט דאפילו לר"מ דינא הכי אף דמצאו באשפה כשר ותירץ דמיירי בנותן אח"כ לבעל הבעל נתנו בע"מ א"כ ביטל ההקפדה אבל בכתיבה אף דל"ב שליחות בכתיבה וגם חששא דלשמה הוא רק מדרבנן כון דשינה בשליחות כבר נתבטל בשעה כתיבה יעו"ש והנה פירושי בדברי תוס' גיטין הנ"ל לר"מ היא מוכרח וכה"ג ממש כתבו תוס' קדושין כ"ג ד"ה מהו שיעשה שליח דאע"ג דקיבל מעצמו מהני מכ"מ באמר לו לך וקיבל גרע לפי שבא בתורת שליחות ואין עבד נעשה שליח יעו"ש אכן מ"ש דל"ש זה בחתימה רק באמר להם תנו אבל בלא אמר תנו ונתנו הגט ליד הבעל בחזרה הרי ביטל הקפדה שלו כמו באומר כולכם חתמו דיכול לבטל בשעת נתינה צע"ג לענ"ד דמנלן לומר דבמה שנתן אח"כ הגט בטל הקפדתו דלמא עדיין הוא סובר דבשליחותו נעשה כמו בתחילה דאמר אמרו וטועה בדבר דסובר דמילי מימסרי לשליח ובאמת מילי לא מימסרי לשליח ואין שום נ"מ בין אמר אמרו ותנו ליד האשה או אומר אמרו ותנו הגט לידי זולת היכא שהודיעו לבעל אח"כ הדין דע"י אומר אמרו לא נעשו שלוחם לחתום ואפ"ה נתן הגט אי ציוה ליתן בזה יש לומר כסברתו דביטל הקפודא. ובכה"ג דביטל אח"כ הקפידא ע"י שנודע לו הדין ונתן הגט כראה דגם בכתיבת הגט כשר לר"מ דמצאו באשפה כשר דמה בכך דהקפיד על שליחות מכ"מ עתה שנודע לו שלא עשו שליחותן כי מילי לא מימסרי לשליח ואפ"ה נתן גט זה לא גרע גט זה ממצאו באשפה דכשר ואם לא נודע לו הדין דאומר אמרו גם בחתימה לא מהני אף שנתן בעצמו. וכי איכא לפלוגי כחילוק התו"ג בהא איכא לפלוגי באומר לעדים כתבו וחתמו ותנו והם כתבו ונתנו לאחרים לחתום ונתנו הגט ליד האשה הגט בטל דהא הבעל ציוה שיחתמו הם אבל בנותן הגט בחזרה לידו וראה שאחרים חתמו ונתן לה הגט הרי ביטל הקפדתו וא"כ אין הגט בטל רק פסול אבל באומר אמר הא כל עיקר החשש משום דהוא טועה וסובר דבזה שליחות עושים ובאמת לא כעשו שלוחיו דמילי לא מימסרי א"כ גם בנותן הגט לידו עדיין בדעתו הראשונה היא דמילי מימסרי לשליח וגם באומר להם כתבו וחתמו ותנו לידי והם כתבו בעצמם ונתנו לאחרים לתתום ונותן הגט לידו וראה שאחרים חתמו יש לדון דהגט בטל מה"ת להפוסקים דבעינן שליחות בכתיבה וגם מטעם לשמה דאו' היא א"כ כיון ששינו בחתימה נתבטל גם שליחותן לכתיבה וע"ע בתו"ג סי' קכ"ב ס"ק ז' כתב להדיא דבאומר לעדים כתבו וחתמו ולא חתמו ונתן הבעל הגט כשר כיון דביטל הקפדתו יעו"ש מיהו יש לחלק בין לא חתמו כלל לאם חתמו אחרים. ואפשר דגם בהחתימו אחרים כתובו וחתומו תרי מילי נינהו ולא נתבטל שליחות הכתיבה ע"י השינוי בחתימה דהא בכתיבה לא שינו מידי וע' בתו"ג סי' קכ"א ס"ק ג' דשכ"מ שצוה לכתוב ולחתום גנו לאשתו וחתמו הגט בשעת הטירוף בטל מה"ת כיון דציוה לחתום בשליחותו ובשעת הטירוף לא היה החתימה עפ"י שליחותו יעו"ש ונראה דאם חזר ונשתפה קודם נתינת הגט וידע מזה שחתימת הגט הוה בעת שהיה מטורף וציוה ליתנו