מנחת פתים אבן העזר מט

קמ"ל מתניתין בהא דקתני ושנטרפה דעתה מחמת חולי דלולי הא הו"א דטעמא דמלתא דנדה נאמנת לספור לעצמה אף דאתחזיק איסורא כגון ביולדת או ראתה עמו במטה היינו בתורת בעלים ומתוך שנאמנת ע"ע נאמנת לגבי בעלה והא דשוטה פקחות מתקנות אותה אף דל"ש האי טעמא היינו משום דאי אפשר בענין אחר דהא א"א לבדקה ע"י אנשים וכל שהדבר אי אפשר א"צ לעדים כשרים וע' חו"מ סי' ל"ה אבל בנטרפה מחמת חולי שפיר הו"א דאין בדיקה ע"י פקחות מועיל היכא דאתחזק איסור וודאי דאין נשים נאמנות ואי משום דאי אפשר הא אפשר שתמתין זמן מה עד שתתרפא מהחולי והשטות ואז תבדק לעצמה ותהי' נאמנת מתורת בעלים ואין זה בסוג א"א כיון דעומדת להתרפאות לכך קמ"ל התנא דגם נטרפה מחמת חולי הדין כן דמועיל בדיקות פקחות והיינו כסברת תוס' ריש נדה דאין זה אתחזוק איסוראי כלל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וא"ש אך בגוף דברי הב"ח שנדחק לומר בטעמא דרמ"ה דאסור בתשמיש המטה משום דא"א לדור עמה דא"א לה להטהר לבעלה כדעת הריש הנ"ל תמהני למה צריך לזה תיפוק לי' כיון שגירשה ומה"ת היא מגורשת א"כ האיך ידור עמה הא מה"ת הוי כפנוי' לגבי' ובעולתו ב"ז ובוודאי דכל המגרש אשתו באופן שהוא מגורשת מה"ת ומדרבנן אינה מגורשת כגון גנו שאין בו זמן וכדומה אסור לדור עמה עד שיקדשה מחדש ויעשה חופה והכא הרי אי אפשר לקדשה עוד דהא אין קידושין תופסין בה כלל דהא שוטה היא. ונראה דדעת הב"ח דאדרבא דהכא כיון דא"א לקדשה קידוש דאו' עוד ועדיין הוא מקודשת מדרבנן דהא הגט לא הועיל רק מה"ת שפיר מותר לדור עמה ול"ש בזה ב"ז כמו במקדש חרשת דאף דאין קידושין תופסין בה מה"ת כיון דמדרבנן היא מקודשת לא הוי ביז ול"ד להא דמבואר סי' מ"ב דבקידשה קידושין דאו' כגון לפני עדים פסולים מדרבנן דצריך לקדשה מחדש קידושין גמורים דשם הרי אפשר לקדשה קידושין גמורים ואם אינו עושה כן הוי ב"ז אבל בחרשת כיון דאין קדושי דאו' תופסין בה סגי קידושין דרבנן ומותר לדור עמה וא"כ ה"נ כיון דא"א לקדשה עתה מחדש דהא אף שיודעת לשמור גיטה כיון שאינה יודעת לשמור עצמו הוי שוטה גמור לענין קידושין כמ"ש לקמן בזה וקידושין דרבנן יש לו בה דהא מדרבנן אינה מגורשת ע"כ שפיר היו רשאי לדור עמה לולא הא דא"א לתקנה ע"י בדיקת פקחות וזה נכון:

שם אבל בע"ש וע"ח. אעתיק פ"ה מ"ש בתשו' להרב וכו' מו"ה ישראל זעמעלמאן. ני' מו"צ ק"ק באלטא. ע"ד שאלתו באשה חולנית זה כמה שנים במחלת "האינסטירקא" ומהות המחלה הזאת הוא לעתים בלתי קבועים ובעת שתאחזנה תרבה בבכיות משונות או תשחק בצחוק גדול ומשונה ואז היא ממש כיוצאת מדעתה ר"ל ובעלה א"א לו לדור עמה וכ"ת האריך בזה ולענ"ד נראה שדינה כדין נכפה שלדעת הב"ש סי' קי"ז בתשו' הרא"ש מותר לגרשה בע"כ כי הוא מום גדול ואף שבתשו' הרא"ש כתב הטעם דנכפה הוא סכנה לדור עמה. מכ"מ אין זה עיקר טעמו וגם בלעדי הסכנה הוי מום גדול דכופין באיש מכ"ש באשה ולפי החלטת רופאי הזמן גם נכפה אין סכנה לדור עמה כי אינו חולי המתדבק כמ"ש בתשו' ח"ס אה"ע סי' קט"ז ועכ"ז אין פוצה פה להחמיר שלא לגרשה בע"כ או לישא אחרת עליה וא"כ ה"ה בנ"ד הוי מום גדול שאין הדעת סובלו בשום אופן והיא כענין רוח רעה ר"ל ובשגם דבלא"ה אי אפשר בזה"ז לגרש בע"כ ע"י דינא דמלכותא רק להתיר לו לישא אחרת בוודאי מתירין לו ע"י ק"ר והא גם בע"ת וע"ש מתירין לו לישא אחרת כמבואר בב"ח אה"ע סי' א' ותשו' צ"צ סי' ס"ז אף דאפשר לו לדור עמה בשעת חלימותה וליכא שום סכנה וה"נ בנ"ד יש להתיר לו לישא אחרת עכ"פ ע"י ק"ר. וגם בנכפה נראה דאין להתיר לישא אחרת רק ע"י ק"ר כמ"ש ח"ס אה"ע ח"א סי' ג' כי היתר לישא אחרת הואיל והתנה הגאון שאם יראו טעם מבורר יתירו ק"ר גם במקום מצוה גזר עד שיתירו לו ק"ר וע' תשו' תפ"צ סי' מ"ד. ומה שמסרבת לבוא לב"ד שכ' כת"ר דיש לדונה למורדת הנה מורדת ענין אחר הוא שאין רצונה לא לדור עמה ולא לקבל ג"פ אבל הכא הא שלחה דבריה לב"ד כי אין רצונה לקבל ג"פ רק לדור עמו ואף שהב"ד אמרו לה כי שורת הדין שחייבת לקבל ג"פ מאתי והיא מסרבת על זאת אין זה מורדת כיון שרוצית בשלום וכ"מ בנוב"י מה"ת אה"ע סי' ק"ד בנכפה שמחמיר שלא לגרשה בע"כ רק נמנע ממנה שכו"ע ואם אחר כ"ז לא חפצה לקבל ג"פ אין בידו לגרשה בע"כ יעו"ש הרי אף דמסרבת על פס"ד של ב"ד אין בידו לגרשה דאין זה מורדת ובתשו' ח"ס אה"ע סי' צ"ח כתב במסרבת על פסק ב"ד לדונה כעוברת ע"ד יעו"ש ודבריו צ"ע ולדינא גם במורדת ממש להתיר אחרת צריכין ק"ר וע' תשו' בי"ש אה"ע סי' פ"ה ואם תרצה לקבל ג"פ נראה דמותר לגרשה בעת חלימותה ואף שבג"פ סי' קי"ט העיר בהא דמתירין לגרש נכפה בעת חלימותה מהא דע"ח וע"ש דאין לגרשה וגם הנכפה בעת שהוא כפויה שוטה הוא כמבואר בר"ה כ"ח ותירץ דל"ש חשש גרירה משום דסכנה לשמש עמה וע' בתשו' בי"ש סי' פ"ה ובנ"ד לאו סכנה הוא וכן יש לדון בנכפה גופא בזמנינו שמהלכות הרופאים אין סכנה בדבר. אבל בפשוט נראה דל"ש חשש גרירה רק בע"ח וע"ש שעכ"פ גם בעת שטותה ראוי לזנות עמה אבל נכפה וכן במחלת האיסטריקא ידוע שבעת חליה הוא מאוסה ואין ראוי לשמש עמה כי ימאסו בה אין שייך חשש גרירה:

והנה בתשו' תפ"צ אה"ע סי' מ"ד כתב בהיתר נכפה שישליש לה גט כמו בנשתטזת כדי שאם תרצה לקבל ג"פ יהי' מוכן והשואל שם פיקפק דיש לחוש דלמא כתיבת הגט היה בעת כפייתה ולא היתה ראוי' לגירושין והוא ז"ל השיב דאין לחוש לזה דאף אם נדמה נכפה לע"ח שנסתפק הרא"ש אין לחוש לזה כיון שרוב פעמים אינה נכפית וכ"ש דטפי יש לדמות נכפה לישן ול"ד לע"ח דאין עת קבוע שתעבור שטותה יעו"ש והנה מ"ש מדברי הרא"ש לא מצאתי ברא"ש דבר מזה ומ"ש כיון דרוב פעמים אינה נכפה לא ברירא לי דהא מרן הב"י סי' קל"ח הכריח דישינה מתגרשת ע"י שליח קבלה דאל"כ כשהאשה בריחוק מקום האיך תתגרש ע"י ש"ק דלמא היתה ישינה אז בעת קבלת הגט יעו"ש והא אין מגרשין בלילה רק ביום ועפ"י הרוב אדם ניעור ביום ואפ"ה חש לה הב"י וכן יש להוכיח מתוס' סנהדרין דף מ"ז ד"ה אימא כישן שהוכיחו דישן חזי להקריב עליו מהא דשולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים דלמא היו ישן אז יעו"ש אף דזריקה היא רק ביום ועפ"י הרוב אין אדם ישן ביום אמנם הטעם השני שכ' בתפ"צ דיש לדמותו טפי לישן. נראה נכון לפי המבואר בגיטין ע' דקורדייקוס ל"ד לישן משום דמחוסר מעשה וע"פ היתר דישן הוא משום דמאליו ננער וא"כ גם בנכפה כיון דמאליו חוזר לחלימותו דינו כישן וכן בכל ע"ח וע"ש שיש לי זמן קבוע שתעבור שטותו מאליו דינו כישן. ולפי"ז היה נראה לומר מלתא חדתא דאשה שהיא ע"ח וע"ש בגוונא שיש לה זמן קבוע שתעבור שטותה מאליו והיא אז בחצירה המשומר וזרק לה גט לשם שמגורשת לשיטת הראב"ד ז"ל שבב"י אה"ע סי' קל"ח דישינה מגורשת ע"י חצירה יעו"ש ועפי"ז יש ליישב קצת דברי הר' שמתה שבתשו' ראביי' שהעתיקו רש"ל בתשו' סי' ס"ה שכ' בע"ח וע"ש דלמ"ד שא"י לשמור מהני אפילו תק בלנו