מנחת פתים אבן העזר מח

הפלאה צ"ע דמאי סספ"ל בבעל הא בקידש סתם ובעל אף דקי"ל דצריכה גט מכ"מ היא רק מספק ואין לה כתובה וכמ"ש הב"ש סי' ל"ט סעי' ג' ס"ק ז' ובמקום שאין לה כתובה בוודאי לא תיקן רגמ"ה כמ"ש במהרי"ק שורש ק"ז וגם כיון דהוי רק ספק קידושין הוי לי' לגבי חדרגמ"ה להקל כמ"ש בתשו' גליא מסכת שהובא בפ"ת סי' ל"ט יעו"ש מ"ש בזה. ואף דמבואר בסעי' י' דבא על אשתו אין לו שום טענת מומין דהא בוודאי ראה ונתפייס הא ההפלאה שם בסעי' הנ"ל כתב דהעיקר כשיטת הה"מ דבעל ושהה בעינן דאל"כ אין לה כתובה יעו"ש ואפשר דהפלאה כאן דמספ"ל בבעיל היינו נמי בבעיל ושהה ואפ"ה כיון דבטעות הוה וברמאות לא תיקן רגמ"ה אבל בבעל ולא שהה ודאי דליכא לחדרגמ"ה. ודברי תשו' בי"ש הנ"ל שהחליט בפשיטות דבבעל א"י לגרשה בע"כ מכח האי דסעי' י' אינו מוכרח כלל דשם בבעל ושהה והרי הבית שלמה שם מחליט דכל דלית לה כתובה מותר לגרשה בע"כ והא בבעיל לבד לית לה כתובה וכמ"ש הב"ש סי' ל"ט ס"ק ז' להדיא ודוחק גדול לומר דמיירי בשהאשה מודה שלא בדק איתה. וגם דוחק לומר דמיירי בנכפה וריח הפה דבזה ל"ש לומר דבדק כתוס' כתובות ע"ח וע' ב"ש ס"ק ט"ו ובבית מאיר שם בדיין ריח הפה:

סי' קי"ט סעי' ו' ואינה יודעת לשמור עצמה. הנה בא"י לשמור גיטה אינה מגורשת מה"ת וביודעת גיטה רק שא"י לשמור עצמה מדרבנן אינה מגורשת ונראה דגם בשוטה שלכל הדברים דינה כשוטה כגון שהיא שוטה בדברים השנוים בריש חגיגה אעפ"כ משכחת לה דמתגרשת מה"ת אם יכולה לשמור גיטה דהא לענין גט ל"ב דעת רק לשמור גיטה וכ"מ להדיא באו"ז סי' תשע"ח. מיהו מדרבנן אינה מגורשת בא"י לשמור עצמה אף שיודעת לשמור גיטה וע' באו"ז שם דבדיקת שמירת עצמה לא ברירה לי' יעו"ש והיינו ביש בה א' מסימני שוטה דאעפ"כ יתכן שעדיין היא בכלל יודעת לשמור עצמה אבל באין בה סימני שוטה אין לחוש דלמא א"י לשמור עצמה משום שדעתה קלושא דהאי דינא דא"י לשמור עצמה בשוטה אימרו והיינו שלשאר דברים כבר דינה כשוטה ולענין גיטין ביודעת לשמור עצמה מגורשת אף מדרבנן וכ"כ בתשו' בי"ש חאה"ע סי' ל"ד. אמנם ראיתו שם מהא דיבמות נשתטה לא יוציא עולמות ונשתטית לא יוציא דנשתטית דידה דומיא דידי' אינו מוכרח דהא ע"כ אינו דומה דבאיש כל שהגיע לא' מסימני שוטה דחגיגה ודאי אינו מוציא ובאשה הא משכ"ל שיש בה סימני שוטה ואפ"ה יכולה לשמור עצמה ומתגרשת וא"כ גם בהיפוך יש לומר דגם אם אין בה מסימני שוטה כל שא"י לשמור עצמה אינה מגורשת מדבריהם שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכ"נ דעת הגאון רב"פ ז"ל בתשו' עטר"ח חאה"ע סי' י"ז מיהו מתוס' יבמות קי"ב ד"ה דאין שכתבו ומיהו היכא שניסת לו מכבר תקינו רבנן דאינה מתגרשת יעו"ש ומשמע דלא משכחת לי' כלל האי תקנתא דרבנן דשוטה אינה מתגרשת רק בניסת לו בהיותה פקחת והא משכ"ל באין בה סימן שוטה רק שא"י לשמור עצמה וניסת לו דהוי קידושין מה"ת דהא אין דינה כשוטה ואסור לגרשה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וע"כ דזה ליתא דבאין בה סימן שוטה מותר לגרשה דבוודאי יכולה לשמור עצמה מזנות ואם יש בה סימני שוטה הא אין קידושין תופסין בה והדבר פשוט דלענין קידושין כל שהיא שוטה בא' מסימנים דחגיגה הנ"ל אינה מתקדשת מה"ת אף שיכולה לשמור קידושיו דהא לקידושין בעינן דעת ודוקא בגיטין דל"ב דעתה מתגרשת אף שהיא שוטה לכל הדברים רק שיודעת לשמור גיטה ועצמה אבל בקידושין היא כמו בכה"ת כולה כמו לענין מקח וממכר ולענין חיוב מצות ואינו תלוי כלל בשמירת קדושי' ודברי הג' חת"ס אה"ע ח"ב סי' ג' בזה שהבין דכל שמתגרשת מה"ת מתקדשת מה"ת היא תמוה. אכן מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' קל"ח וז"ל ואם אינה יודעת לשמור את גיטה לא תתגרש לפי שאינה בת גירושין כמו שאינה בת קידושין כו' והשוטה היא הלן בביה"ק והיוצא יחידי בלילה כו' עכ"ל וצ"ע דהא לענין קדושין אפילו ביכולה לשמור קדושין אינה מתקדשת אם היא שוטה לשאר דברים משא"כ לענין גיטין:

שם וי"א דחייב במזונותי'. כ"ה דעת הרמ"ה הובא בטור וז"ל ואם גירשה הרי הוא חייב במזונותי' וכל ת"כ לבד מתשמיש המטה שאסור. והב"ח ז"ל כתב ע"ז ומ"ש לבד מתה"מ שאסור פשוט היא דוודאי צריכים להפרישו שלא יתייחד עמה כי אין היתר לאיסורה לא בבדיקת פקחות ולא בהרגשה עכ"ל והנה מ"ש הב"ח דאין היתר לאיסורה מבואר נמי בתשו' רש"ל סי' ס"ה שצידד שם בהיתר שוטה לגרשה בע"כ מחמת שא"א לדור עמה שא"א לה להטהר לבעלה אף ע"י פקחות והאחרונים תמהו על רש"ל הנ"ל ממשנה מפורשת נדה י"ג דשוטה פקחות מתקנות אותה ובאמת שד"ז לא מרש"ל יצא רק הוא תשו' ר"ש שהשיב לראבי' וכמ"ש הב"ח כאן להדיא. והנלע"ד ליישב דבריהם עפי"ד רמב"ן ריש נדה שכ' בטעמא דנדה נאמנת לספור לעצמה אף דאתחזיק איסורא דמתוך שנאמנת על עצמה נאמנת כמי לגבי בעלה יעו"ש וכוונתו נראה דהיינו מטעם בעלים דאדם נאמן ע"ע וע' שו"ת חת"ס יו"ד סי' קמ"ז. ולפי"ז קשה בהא דאמרינן בנדה דשוטה פקחות מתקנות אותה הא כיון דאתחזיק איסורא אין ע"א נאמן וממילא דנשים אפילו תרי אינם נאמנות דדינם כע"א ובשלמא הוא בעצמה נאמנת מטעם בעלים אבל נשים אחרות האיך נאמנות. וע"כ לומר דהא דפקחות מתקנות אותה היינו בגוונא דלא הוברר לפנינו ראייתה רק עפ"י נשים שבדקוה ואומרת שראתה ובכה"ג מועיל נמי עדות נשים להתירה והרמב"ן שהוצרך לטעמא דמתוך הנ"ל היינו כגון שראתה בעודה עם בעלה במטה או שילדה דבכה"ג הוי וודאי אתחזיק איסורא וכמבואר מדברי רמב"ן שם ותשו' חת"ס הנ"ל. ואולי זה כוונת רש"ל בחולין ל"א ד"ה מתקנות ת"ל בודקות אותן בשעת ווסתן כו' שהוא לכאורה כשפת יתר ובנדה ליתא זה ברש"י ואפשר דהכוונה דדוקא לענין ווסתן מועיל בדיקה שלהם דאף אם יאמרו טמאה תוכל לטהר אח"כ ע"י משא"כ בהוחזקה רואה ודאית כגון ע"י לידה תו אין פקחות נאמנות וע"כ שפיר תשו' ר"ש ורש"ל וב"ח הנ"ל שלא לדור עמה דלמא תלד ותוחזקה בנדה וודאית ותו לא יועיל שום בדיקה אולם כ"ז לתירוץ רמב"ן הנ"ל אבל למאי דתירץ עוד רמב"ן שם דנדה נאמנת אף דאתחזיק איסורא משום דאי אפשר שתבוא עדים על פסיקת זיבתה ונדותה וספירתה ואין דנין אפשר משאי אפשר יעו"ש ממילא בשוטה אפילו באתחזקא טמאה ודאית מועיל בדוקת נשים דהא אי אפשר לבדקה ע"י עדים כשרים וכן לסברת תוס' ריש גיטין דנדה לא מיקרי א"א דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה א"כ ודאי מועיל בדיקת פקחות בכל גוונא דהא אין זה אתחזיק איסורא ועפ"י הנ"ל יש מקום ליישב הא דאמרינן בנדה י"ג ונטרפה דעתה היינו שוטה ומשני מחמת חולי יעו"ש וקשה מאי קמ"ל התנא בזה מה הבדל יש בין סתם שוטה או נטרפה דעתה מחמת חולי ושו"ר בס' מי נדה שעמד בזה והניח בצ"ע ונראה דנודע דרובי השוטים אין להם רפואה עולמות רק אותן שמחמת חולי יש להם רפואה כי סיבתו הוא חולי ובהוסר המחלה לגמרי תתרפאו גם על השטות ודבר זה מבואר בראב"ד בהשגות שהובא בטור שכ' ואם בת רפואה היא למה לא יתחייב לרפאותה וכמה יש משתטות מחמת חולי וחוזרות ומתרפאות עכ"ל הרי דדיקדק בלשונו מחמת חולי מכלל דשאר שוטה אין לו רפואה. והשתא טובא