מנחת פתים אבן העזר מד

לה ושוב א"א להפיר ל"ה א"כ לא מיקרי יום שמעו עד שישאל על ההיקם ואז יפר לה אבל בנ"ד שלא הקים לה אף בלבו רק שתק פשיטא כיון שעבר יום שמעו אין הפרה מועיל לכ"ע. אך בגוף תשובת הנוב"י ז"ל שלא רצה להתיר בלי הפרה צ"ע דהא הלכה פסוקה הוא באשה שהקדישה נכסי מלוג דאין הנדר חל כלל וכמבואר כאן בש"ע ואולי חשש הרב ז"ל לדברי הבי"ש לעיל סי' פ"ח ס"ק ז' דד"ז תליא בב' תירוצי תוס' כתובות נ"ט ד"ה קונמות דלתירוץ הא' דוקא בקונמות אלמוהו חכמים לשיעבודו דבעל ולא בהקדש דאסרי' אכ"ע ולתירוץ ב' בנכסי מלוג כיון דידו עדיפה מידה דיש לו פירות בכל גווני אלמוה יעו"ש וחשש הנוב"י לתירוץ קמא דתוס'. אמנם צ"ע דהרי בתה"ד החליט דאין ההקדש חל כלל אף לתירוץ קמא דתוס' משום דדוקא קדה"ג למזבח מפקיע מידי שעבוד ולא קד"ד ולא קי"ל כר"ת יעו"ש בתה"ד וע"כ לומר דחושש הנוב"י לדעת שניהם היינו לתירוץ קמא דתוס' וגם לשיטת ר"ת דגם הקדש בה"ב מפקיע מידי שעבוד אך לכאורה נראה דא"א כלל לאחוז בחומרי שניהם דהרי בנזיר כ"ד פריך הש"ס אהא דאם שלה היתה הבהמה החטאת תמות מה שקנתה אשה קנה בעלה ואמאי לא מוקי לה שהקדישה מנכסי מלוג שלה וע"כ דאין ההקדש חל בכ"מ דאלמהו רבנן לשיעבודי' ומוכרח כתירוץ בתרא דתוס' כתובות הנז' וכבר העיר ע"ז הגאון בית מאיר אה"ע סי' פ' וכתב ליישב לפי תירוץ קמא דתוס' דקושיא הש"ס מסיפא דמעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח מעות סתומים יפלו לנדבה הא הדמים אין קדושים כלל דהוי קדושת דמים ואינו מפקיע מידי שעבוד יעו"ש וא"כ לר"ת דסובר דקד"ד נמי מפקיע מידי שעבוד ע"כ מוכרח כתירוץ בתרא דתוס' דגם לענין הקדש לגבי נ"מ אלמוה רבנן לשעבודי' דבעל ולכאורה חשבתי לומר דגם לחומרת ר"ת יש לומר כתירוץ קמא דתוס' והא דפריך בש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה ול"מ בנכסי מלוג משום דבנכסי מלוג עכ"פ מיקרי דברים שבינו לבינה כמ"ש הנוב"י הנ"ל וא"כ אמאי החטאת תמות יפר לה בעלה ותצא לחולין אבל ז"א דנראה פשוט דבאשה שהקדישה קדושת הגוף למזבח מנכסי מלוג אין הבעל יוכל להפיר כיון דבעל מיגז גייז מכאן ולהבא וא"כ עד ההפרה חל ההקדש והאיך יופקע אח"כ ע"י הפרה הא קדה"ב לא פקע בכדי כדאי' בנדרים כ"ט. והא דבקונמות מועיל הפרה אף דהוי קדה"ג משום דבקונמות ל"ש האי דלא פקע בכדי כמ"ש ריטב"א לרמב"ן נדרים שם דהא בקונם לזמן כשעבר הזמן הותר מאליו יעו"ש וקצ"ע בריטב"א שם שנראה מדבריו לענין הפרת בעל דדוקא באמר קיים לכי ומופר לכי בזה יש לדון כיון דחל שעה אחת תו לא פקע יעו"ש דהא גם בלא אמר קיים ליכי כיון דבעל מיגז גייז מוכח דבקונם דבעל יכול להפיר דפקע בכדי. ולומר דקאי אסיפא דמעות סתומים יפלו לנדבה דיפר לה הבעל דזה הוי קד"ד דהא לבר פדא בנדרים כ"ט גם קד"ד לא פקעה בכדי וא"כ אין הפרה מועיל לגבי הקדש דהא לב"פ אף דפדיון מועיל לקד"ד מכ"מ בלי פדיון לא פקע בכדי. באופן שכמעט הדבר מוכרת דלר"ת ע"כ כתירוץ בתרא דתוס' דלנוב"י נ"מ גם לענין הקדש אלמוה רבנן לשיעבודו דבעל וכפסק התה"ד הנ"ל:

וגם יש לתמוה על הנוב"י אף וגם יש מקום לחוש לחומרת ר"ת ולתירוץ קמא שבתוס' אכתי זה שייך בנדרה להקדש ממש עכ"פ אבל בנדרה לצדקה הא זה גם לר"ת אינו מפקיע מידי שעבוד כמ"ש הב"מ סי' צ' דצדקה כנכסי הדיוט דמי וע' קצה"ח סי' קי"ז וא"כ אף לתירוץ קמא דתוס' דלא אלמוה רבנן לשיעבודי' דבעל אין הנדר חל כלל. ואולי לא פסיקא לי' להנוב"י שיהי' דין המעיל שהכניסה מבית אביה כנכסי מלוג כיון דאין לבעל זכות פירות בהן דהא ניתן לה להלבישה ועכ"פ בנ"ד שנדרה תכשיטין שניתן לה מבעלה קודם חתונתה דזה אינו אפילו כנכסי מלוג דידה דהא במת או גירשה מוציאין ממנה דאדעתא למשקל ולמיפרק לא איקני לה כדאי' סי' צ"ט באה"ע א"כ בוודאי דאין ההקדש חל כלל וא"צ בזה לאלמוה לשיעבודי' כלל כיון דגוף החפץ שלו ולומר שחש הנוב"י ז"ל בנידונו להפיר משום דלאחר שימות או יגרשנה יחול הנדר אז וכמ"ש בתה"ד וכן הסכים הב"מ עכ"פ בנדר לצדקה דלזה לא יועיל הפרה דהא דברים שבינו לבינה אינו מועיל הפרה רק כ"ז שהוא תחתי' ולא כשימות. אחת הוא מה שיש לחוש בנ"ד מחמת שהבעל שתק כששמע ואולי גמר בלבו אז לקיים נדרה וליתנו לצדקה ונהי דל"ש בזה דין הקמה בשתיקה כיון דאין הנדר חל כלל מכ"מ בצדקה הא גם גמר בלבו מועיל וכיון דגמר בלבו כן הוי נדר מצדו. מיהו לזה הא מועיל השאלה שישאל הבעל ע"ז שגמר בלבו וזה לא מיקרי נדר בעת צרה דהא בשעה שגמר בלבו כבר הוטב לו ואף דאין נשאלין על נדרי צדקה אלא מדוחק כפי דברי כ"ת זה דוחק לגבי דידי' ליתן התכשיטין וגם הא יש לצרף סברת הפוסקים ביו"ד סי' רנ"ח דלגבי צדקה אינו מועיל גמר בלבו. וכ"ז אם גמר בלבו יש לחוש כהנ"ל ומ"ש הט"ז בסי' צ' דנתרצה היינו דנתרצה בפירוש ולא בשתיקה היינו בלא גמר בלבו. אבל באם יאמר הבעל שלא גמר בלבו כלל ליתנו לצדקה א"צ שאלה כלל. וכנ"ל:

והנה באם גמר בלבו באמת ביום שמעו לקיים נדרה שהדין הוא שישאל ע"ז שוב יש מקום בנ"ד ג"כ להפרה להחמיר כהנוב"י וכדיעה ראשונה דסי' רל"ד סעי' מ"ט דמועיל שאלה להיקם אף שכבר עבר כמה ימים דהא לאחר שגמר בלבו והוי היקם לא הוה יכול להפיר אבל בלא גמר בלבו כיון דשתק כמה ימים לכאורה אין מקום כלל להפרה אלא שהפרה לא צריכה כלל וכמ"ש לעיל:

ועכ"ז לרווחא דמילתא נראה דגם בלא גמר בלבו יפר לה עתה אף שכבר עברו כמה ימים דהא במשנה דנדרים פ"ז יודע אני שיש מפורין אבל איני יודע שזה נדר יפר ובר"ן שם פירש דאינו יודע אם זה מנדרים שהבעל יכול להפיר וברש"י שם פירש שאינו יודע כלל אם נדר זה צריך להפיר ואף שביו"ד סי' רל"ד סעיף כ"א הובא רק פירוש הר"ן ודאי דגם פירוש רש"י הלכתא היא דלא פליגי אהדדי וכן פירש בנימו"י וריטב"א שם וא"כ בנ"ד כיון דבאמת משורת הדין אין הנדר חל כלל א"כ גם הבעל שלא הפיר משום דכסבור דאין הנדר חל או שלא ידע שזה מדברים שבינו לבינה ע"כ עתה כשיגידו לו שיש ספק דלמא חל הנדר ויכול להפיר יוכל להפיר תיכף ביום שמעו ואולי זה דעת הנוב"י ז"ל שכתב שם שיפיר הבעל ולא התנה שאם כבר שמע הבעל ועבר יום שמעו אין הפרה מועיל וע"כ דסובר כמ"ש. וכה ראיתי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ע"ו שנשאל כעין שאלה זו והחמיר שם שאם האשה תשאל על נדרה ולענ"ד א"צ לזה ומהגם דיש סכנה להתיר כדר בעת צרה כמ"ש בשם הר"י החסיד ומה שהתיר שם כיון דלאחר מותו יש לה ערך ט"ו פריצענט בתכשיטים ע"כ יתן הבעל עכ"פ לצדקה ט"ו פ' וכמ"ש תה"ד דחל ההקדש לפי טוה"נ אם שדבריו תמוהים דהא אם יש לה רק ט"ו פ' לאחר מותו א"כ כשתמכור בטוה"נ אינו שוה כל הט"ו פ' רק דבר מועט ומכ"מ יש להתיר כוותי' וליתן סך הנ"ל לצדקה לקיים נדרה עכ"פ במקצת ותל"מ:

סעי' י' ראה שמכרה ושתק לה. ע' ב"מ שהוכיח מדברי הרמב"ם וה"ה פ"ה מה' מכירה דאשה שמכרה